בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
דברים שיורמים יודעים 
האם המושבעים הגיעו לפסק דין? 
 
 בני אדם אמנם נתונים להטיות ולדעות קדומות אבל רובם באמת רוצים צדק ומוכנים להתאמץ ולחשוב כדי להשיגו    צילום: אימג' בנק / Getty Images    
דברים שיורמים יודעים |
 
יורם שורק, ysorek@gmail.com

את יום הכיפורים ציינו כבר לפני חודש אבל אף פעם לא מאוחר מדי לחשבון נפש והטור האחרון של המדור הותיק הזה הוא הזדמנות. מדוע לא אימץ המשפט הישראלי את שיטת המושבעים שאנחנו רואים בסדרות וסרטים אמריקניים לאורך השנים? האם אין בכח שניתן לאזרח מן השורה להבחין בין טוב ורע משום שכלול של שיטת הצדק? יורמים יודעים. בפעם האחרונה

 
 
 
 
 
 
 
 
 

 

יאיר שואל: "למה אין בארץ מושבעים בבתי המשפט?"

 

בארץ אין מושבעים מאותה סיבה שאנחנו נוסעים בצד ימין של הכביש: מורשת האימפריה העות'מנית. הבריטים, אולי משום שנמצאו כאן כשלטון זמני (מנדט) ואולי משום שלא סמכו על הילידים המסוכסכים, השאירו את השפיטה לשופטים שם היא נמצאת עד היום.

 

השנה הוגשה לכנסת הצעה להכניס את שיטת המושבעים למשפט הישראלי. מה שבאמת מרתק בהצעה חסרת סיכוי זו הוא רשימת התומכים: הנושא מחבר את איש כ"ך לשעבר ח"כ מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי) עם ח"כ סעיד נפאע מרשימת בל"ד וחברים מש"ס ויהדות התורה עם ח"כ אבראהים צרצור (רע"ם-תע"ל) מהתנועה האיסלאמית. הרשימה כוללת ייצוג נכבד של יוצאי ברית המועצות לשעבר ונעדרים ממנה כמעט לחלוטין חילונים ילידי הארץ. נראה שמי שמתקנא בשיטת המושבעים בא מאותן קבוצות באוכלוסיה שמתקשות למצוא פרצופים מוכרים על כס השיפוט. באופן מוזר דווקא המתנגדים המסורתיים ל"אקטיוויזם שיפוטי" הם בין מציעי החוק אף שמושבעים זכאים להתעלם מחוקים כשהדבר מנוגד למצפונם. כך סירבו מושבעים להרשיע עבדים נמלטים בתקופת העבדות בארה"ב ובתקופת ה"יובש" התעקשו לזכות שתיינים. כיום כמעט בלתי אפשרי להרשיע בארה"ב בסיוע להתאבדות אנשים המעורבים בהמתות חסד.

 
בקליפורניה נמצא כי חבר מושבעים שכולו לבן מרשיע 84% מהשחורים ו-68% מהלבנים
 בקליפורניה נמצא כי חבר מושבעים שכולו לבן מרשיע 84% מהשחורים ו-68% מהלבנים 
 צילום: אימג' בנק / Getty Images 
 

 

אז בעצם למה לא לאמץ את שיטת המושבעים?  לחובבי הסדר הישן כמה נימוקים:

 

1. המושבעים גזענים

 

ב-1990 הרשיע חבר מושבעים את Han Tal Lee, מהגר מקוריאה, ברצח בתו באמצעות הצתה. ראיה מכרעת נגד הנאשם היתה אדישותו כשקיבל את הידיעה על מות בתו והתנהגותו ה"קרה" בזמן שהובא למקום השריפה. ארגוני מהגרים תקפו את ההחלטה וטענו כי חבר המושבעים שלא כלל ולו אדם אחד ממוצא אסייתי לא הבין כי אב משפחה בתרבות הקוריאנית אינו מפגין רגש. לא כדאי לנאשם לעמוד מול חבר מושבעים בני גזע או דת שונה והראשונים להיווכח בכך היו בני עמנו. באנגליה, מולדת חבר המושבעים, נדרש כבר ב-1190 המלך ריצ'רד הראשון, שרצה למשוך סוחרים יהודים לארצו, להבטיח כי חבר מושבעים בסכסוך שבין יהודי לנוצרי יכלול חברים משתי הדתות וב-1255 ניסו יהודים שהואשמו בעלילת דם בעיר לינקולן להיחלץ מגורלם כשדרשו להישפט בפני חבר מושבעים מעורב.

 

בקליפורניה נמצא כי חבר מושבעים שכולו לבן מרשיע 84% מהשחורים ו-68% מהנאשמים הלבנים. אלא שהחוק האמריקני מודע לבעיה והוא מחייב כי מושבעים יבחרו באופן אקראי מהקהילה כולה כך שיש סיכוי טוב שהנאשם ימצא בקרב המושבעים אנשים "כמוהו". ואמנם, אותו סקר העלה כי די במושבע שחור יחיד בהרכב כדי שסיכויי ההרשעה יהיו זהים ללבנים ולשחורים. כאשר בחבר המושבעים היו שני שחורים או יותר מתהפכת התמונה וסיכויי הזיכוי של נאשם שחור טובים יותר.

 
 

 

חבורות נוטות לכשל המכונה 'חשיבת יחד' (groupthink). נוח יותר כשהקבוצה מלוכדת, לכן נוטים חברי הקבוצה לחפש הצדקות וחיזוקים לדעה המקובלת במקום להציע רעיונות חדשים או פרשנויות אלטרנטיביות ומעוררות מחלוקת

 

 

אפקט הגזע במשפטי מושבעים אכן מובהק ומרתיע אבל גם שופטים ותובעים "מקצועיים" אינם חפים ממנו. בישראל אין (כמעט) משפטים פליליים המסתיימים בזיכוי כך שסיכויי ההרשעה הם 98-100% בלי הבדל דת, גזע ומין. עם זאת, ערבים ישראלים נשפטים יותר למאסר בפועל מיהודים הנאשמים באותן עבירות. התביעה דורשת "החמרה בעונש" ב-40% מהתיקים נגד ערבים לעומת 20% במשפטים בהם הנאשם יהודי והשופט (לעיתים קרובות תובע לשעבר) נוטה להיענות לבקשת הקולגות. בארה"ב, הכללת "בן מיעוטים" בהרכב המושבעים משפיעה על אופי הדיונים מעבר למשקלו היחסי של אותו מושבע משום שהיא משתיקה טיעונים המבוססים על דעות קדומות ומחייבת התמקדות בראיות. יש יתרונות, מסתבר, לתקינות פוליטית.

 
 
המשפט הוא למעשה "שוט" תיאורטי כדי לאלץ את נציגי הצדדים להתפשר
 המשפט הוא למעשה "שוט" תיאורטי כדי לאלץ את נציגי הצדדים להתפשר 
 צילום: אימג' בנק / Getty Images 
 

2. המושבעים ינהגו כעדר

 

האדם הוא יצור תבוני כשהוא לבדו אבל חבורות נוטות לכשל המכונה "חשיבת יחד" (groupthink). נוח ונעים יותר כשהקבוצה מלוכדת, לכן נוטים חברי הקבוצה לחפש הצדקות וחיזוקים לדעה המקובלת במקום להציע רעיונות חדשים או פרשנויות אלטרנטיביות ומעוררות מחלוקת. "חשיבת יחד" מאופיינת בהתעלמות מאלטרנטיבות, בהתחמקות מהערכת סיכונים, בהזנחת החיפוש אחר אינפורמציה נוספת ובעיקר בחוסר נכונות לבחינה מחודשת של רעיונות שנדחו. כך לא היה מי שיערער במטה הכללי של צה"ל על השאננות שלפני מלחמת יום הכיפורים ב-1973 ולא היה בממשל האמריקני מי שיציע אלטרנטיבה לקונספציה שסיבכה את ארה"ב במלחמת וייטנאם. סוג זה של כשל צומח בקבוצות מלוכדות, מבודדות, אחידות ובתנאי לחץ. חבר מושבעים: אנשים המבלים זמן רב זה עם זה ובבידוד מהעולם כאשר אי הסכמה היא כישלון, עשוי להיות חממה ל"חשיבת יחד" כזאת.

 

לא מעט טעויות שהתגלו בעקבות הוכחת זכאותם של מורשעים בבדיקות DNA יוחסו לתופעת העדר אבל אין סיבה להניח שהיא חלשה יותר בקרב שופטים מקצועיים. גם שופטים הם חבורה סגורה ומלוכדת, גם הם עובדים בתנאי לחץ והפיתוי להוסיף את המילים "אני מסכים" לדעת הרוב במקום לטרוח ולנסח דעת מיעוט עשוי לעורר את אותם כשלי חשיבה.

 
 

3. המשפט מסובך מידי לאנשים פשוטים

 

מחקרים מקיפים, לאורך עשרות שנים של החלטות מושבעים, העלו כי "האדם הפשוט" מסוגל בהחלט להבין מקרים מורכבים וכי למושבעים יש "זיכרון קולקטיבי" מצויין לראיות. אכן  נמצא כי יש משמעות למין, לגזע להופעה החיצונית של הנאשם ושל פרקליטו. אבל הגורם המשפיע ביותר על ההחלטה הוא בכל זאת טיב העובדות המוצגות במשפט. בני אדם אמנם נתונים להטיות ולדעות קדומות אבל רובם באמת רוצים צדק ומוכנים להתאמץ ולחשוב כדי להשיגו.

  

4. למה צריך החלטה פה אחד?

 

מאפיין ייחודי לשיטת המושבעים הוא הדרישה להחלטה פה אחד. אם המושבעים לא מצליחים להגיע לכך המשפט מתבטל. העיקרון נראה לא דמוקרטי - למה שאדם אחד ימנע זיכוי או הרשעה המוסכמים על 11 חבריו? המקור לדרישת האחידות נעוץ עמוק בימי הביניים, אז נחשב פסק הדין ביטוי של הצדק האלוהי ולא תתכן לו אופוזיציה. יש מי שמנסים להקל על הדרישה לתוצאת 12:0 אבל יש מי שמוצא בה הגיון. כשנדרשת הסכמה אי אפשר לבטל כלאחר יד את טיעוני המיעוט וחייבים לספק נימוקים של ממש למפקפקים, תהליך המשפר את איכות הדיונים. נמצא כי משפטים שנערכו מחדש בשל יחס קולות של 11:1 לטובת הרשעה במשפט קודם הסתיימו ב-20% מהמקרים בזיכוי הנאשם. במילים אחרות נראה כי דרישת הקונצנזוס המוחלט מונעת הרשעת חפים מפשע.

 
 

בארה"ב משפט המושבעים אמנם מספק חומר מרתק לתסריטאים אבל במציאות פחות מ-5% מהתיקים נקבעים במשפט וגם ברבים מהם מוותר הנאשם על מושבעים. 95% מפסקי הדין והעונשים נקבעים בעסקאות טיעון

 

המשפט בסכנת הכחדה

 

אבל יאיר, אולי לא באמת חשובה השיטה? המשפט הפלילי הוא ממילא זן בסכנת הכחדה. בישראל כ-80% מהתיקים הפליליים נסגרים בעסקת טיעון ובארה"ב משפט המושבעים אמנם מספק חומר מרתק לתסריטאים אבל במציאות פחות מ-5% מהתיקים נקבעים במשפט וגם ברבים מהם מוותר הנאשם על מושבעים. 95% מפסקי הדין והעונשים נקבעים בעסקאות טיעון. למעשה עיקר תפקידו של המשפט הוא לשמש "שוט" תיאורטי לאלץ את נציגי הצדדים להתפשר כדי להימנע ממנו. למי אכפת אם הצדדים סוגרים עסקה כדי להתחמק ממושבעים או משופט?

 

שיטת המושבעים המושמצת מוצאת לה אחיזה בנקודות חדשות על הגלובוס: ביפן, בגרמניה, בקוריאה הדרומית ובמקומות נוספים מנסים שיטות המשלבות בהרכב של שופטים מקצועיים גם מושבעים מהקהילה. בבסיס הדמוקרטיה עומדת האמונה בחכמתו וביושרו של "האיש ברחוב". קשה להצדיק את הזלזול ביכולת השיפוט ובהגינות שלו דווקא בהיכל הצדק.

 

***** יורם שורק נפרד מקוראי המדור - בפעם האחרונה *****

הסקרנות לשמה הפכה זרה בעולמנו. יורמים כבר לא יודעים
 הסקרנות לשמה הפכה זרה בעולמנו. יורמים כבר לא יודעים  
 צילום: Getty Images / אימאג'בנק 
 

הטור הזה, ה-242 במספר של "דברים שיורמים יודעים", הוא גם האחרון. הסקרנות אינה תכונה פופולארית במיוחד. מחנכים מרבים לדבר על "מיומנויות יסוד", "יצירתיות" ואפילו "ערכים" אבל הסקרנות - הרצון לדעת ולהבין בלי לצפות "שיצא מזה משהו" הולכת ונמוגה. במטרות שמציב לעצמו החינוך הממלכתי נדחקת הסקרנות לשתי מילים בשולי סעיף 7. כשהופק קמפיין לעידוד קריאה הייתה סיסמתו תועלתנית: "תקרא - תצליח", ולא חלילה "תקרא - תדע מה כתוב שם". אין להתפלא לפיכך כי נגזר על "דברים שיורמים יודעים", פינה שהוקדשה לשאלות שאין בהן דבר פרט לסקרנות, להיכחד. יש להכיר טובה על משך חייה הארוך.

 

תודה על השאלות שהרעפתם עלי. לא הייתי זוכה להתמודד עם אתגרים כדוגמת "האם שרה אימנו גילחה את הרגליים?" או "מדוע יש דווקא שבעה ימים בשבוע?" אילולא בחרתם לשתף אותי בסקרנותכם. המדור החל להופיע במרץ 2006 ובמשך חמש שנים וחצי הייתה כתיבתו והדיאלוג עם קוראיו לחלק מרכזי בחיי. ההתלבטות בבחירת הנושא, מסע הציד בעקבות מאמרים וספרים, הכתיבה עצמה וההחלטה המייסרת מה מכל החומר שנאסף ימצא עצמו מחוץ ל-800 המילים אליהם נדחסת תשובה. 242 הטורים הותירו אותי עם חוויה מעצבת, המון פריטי ידע, אינספור מאמרים בתיבת המייל ורשימה מיותמת של שאלות שלא יקבלו טור "יורמים". הרשימה לשבועות הקרובים כללה: האם האינטיליגנציה תורשתית? למה שוקולד משפיע על מצב הרוח? למה ים סוף שקט? האם היינו מצליחים להבין עברית אילו נקלענו לתקופת התנ"ך? ועוד ועוד... השאלה שעצוב לי במיוחד שלא תבשיל לטור היא: "למה אנחנו (לפחות כמה  מאיתנו) סקרנים?".

 

שוב תודה לעורך המסור יובל בגנו, למשתתפי פורום "לכל שאלה תשובה", לכל מי ששלח שאלה או הערה, לכל טוקבקיסט ולכל מי ששיתף אותי בסקרנותו.

 

למזכרת ולסיפוק הסקרנות » כל המדורים של "דברים שיורמים יודעים" -  17.3.2006 עד 4.11.2011

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by