בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
דברים שיורמים יודעים 
הסומק בלחייה 
 
 הימצאות שלא מרצון במרכז תשומת הלב מובילה להסמקה    צילום: Getty Images / אימג'בנק    
דברים שיורמים יודעים |
 
יורם שורק, ysorek@gmail.com

חיי היום יום שלנו רצופים משחקים עם סביבתנו ולאורך השנים אנחנו מפתחים טכניקות, כל אחד בהתאם לאופיו, איך לא להסגיר במהרה את רגשותינו האמיתיים ביחס לאדם או לסיטואציה. אבל תכונה אחת קטנה ומעצבנת, לעיתים חיננית, בעיקר אצל בהירי העור מבינינו היא קללת המשחק הזה. ההסמקה מסגירה מייד מבוכה וחלקנו פיתחנו כבר מבוכה מעצם ההסמקה

 
 
 
 
 
 
 
 
 

 

טור המבוכה מהשבוע שעבר מוביל אותנו לשאלתה של "ביישנית כרונית": למה מסמיקים? ולמה דווקא בפנים? ואיך זה עובד?

 

לחלק האחרון של השאלה יש תשובה ברורה. הסמקה היא התרחבות נימי הדם מתחת לעור הפנים והצוואר. חלקי גוף אלו עשירים בכלי דם קרובים לפני שטח העור כך שהגברת זרימת הדם גורמת לשינוי ניכר בגוון שלו. כל השאר, ביישנית, הוא חידה. הזרמת הדם לעור היא פעולה שמטרתה בדרך כלל לסייע בפליטת חום מיותר לסביבה והמנגנון מופעל מההיפותלמוס, אותו חלק של המוח האחראי בין היתר על ויסות חום הגוף. לא ברור למה מופעלת המערכת הזו במצבים שאין להם כל קשר למאזן החום. העצב המעורר את ההסמקה שייך לענף הסימפטטי של מערכת העצבים, זה המעורר לפעולה ומופעל במצבי חירום. אלא שמצב חירום אמיתי, כזה שהרגשות השולטים בו הם פחד או כעס, מלווה דווקא בחיוורון. הגוף מכוון את אספקת הדם לשרירים שיצטרכו להילחם או להימלט על חשבון העור. הסמקה היא תגובה בלתי רצונית לחלוטין: שחקן יכול להציג בושה, מבוכה או אשמה באופן משכנע באמצעות מחוות גוף והבעות פנים אך לא באמצעות סומק.

 

במרכז תשומת הלב

באופן מוזר אנו מתבלטים דווקא ברגעים בהם כל רצוננו הוא להיעלם או שתבלע אותנו האדמה
 באופן מוזר אנו מתבלטים דווקא ברגעים בהם כל רצוננו הוא להיעלם או שתבלע אותנו האדמה 
 צילום: Getty Images / אימג'בנק 
 

חידה גדולה עוד יותר היא למה מסמיקים. קשה לקבל שתופעה כל כך מוזרה ומציקה קיימת ללא סיבה, אלא שכמעט בלתי אפשרי למצוא להסמקה יתרון אבולוציוני. באופן מוזר אנו מתבלטים דווקא ברגעים בהם כל רצוננו הוא להיעלם או שתבלע אותנו האדמה. אנשים מסמיקים במגוון סיטואציות שהמשותף להן היא הימצאות שלא מרצון במרכז תשומת הלב. הלחיים מתלהטות גם כשתשומת הלב הזו חיובית: אין דבר המעורר סומק יותר משבח פומבי. הפנים מאדימות כאשר נראה לנו שמתערערת חומת ההפרדה בין האני הפרטי לדמות שהיינו רוצים להקרין לעולם, כלומר כאשר מתברר לאדם שאין לו שליטה על רמת החשיפה שלו לסביבה. זה מתרחש כאשר אנו נתפשים כעבריינים על חוקים או מוסכמות אבל גם כשבדיחה או הערה מעלה לזירה הפומבית את מה שאדם מעדיף שלא לחלוק עם חבריו. באופן מוזר מה שמעורר הסמקה במיוחד היא התחושה האמיתית, או הדמיונית, שאתה מסמיק.

 

הסמקה כאמצעי תקשורת

 

הפנים הם חלון הראווה שלנו ומי שמבקש למצוא סיבה להסמקה רואה בה אמצעי תקשורת. מחקרים פסיכולוגיים הראו אמנם כי הסמקה מעודדת את הסובבים לקבל בסלחנות הפרת כללים מכוונת או אקראית. אבל לסליחה יש מחיר: בניסוי בו שיחקו נחקרים במשחק המבוסס על "דילמת האסיר", כלומר כאשר הרווח הכולל גבוה כששני השחקנים משתפים פעולה אך כל אחד יכול להרוויח על חשבון הצד השני אם "יבגוד", התברר כי כאשר הצד הבוגדני מסמיק מגיב היריב המרומה בסלחנות יחסית אבל מצד שני גם האמון שהוא מוכן לתת ביריב יורד. מחקרים אחרים הראו כי ההסמקה משפרת את האופן בו נשפט אדם גם כשמדובר בעבריינות מכוונת ("גניבת תור" בתור לקופה בסופרמרקט למשל) וגם כשמדובר ב"תאונה" מביכה (ספל קפה שנשפך על מכנסיו של שכן לספסל), אבל כאשר המקרה המביך נופל בתחום האפור ההסמקה נתפסת כהודאה באשמה ופוגעת במוניטין של המסמיק. מה שיכול היה להיחשב כטעות בתום לב יראה בשל הסומק כמעשה מכוון ו"רציני" יותר.

 
 

פגיעה בהתנהלות החברתית

גם כשתשומת הלב חיובית: אין דבר המעורר סומק יותר משבח פומבי
 גם כשתשומת הלב חיובית: אין דבר המעורר סומק יותר משבח פומבי 
 צילום: Getty Images / אימג'בנק 
 

מתברר שהפחד מהסמקה מזיק למעמדנו החברתי יותר מהסומק עצמו. חרדת ההסמקה (Erythrophobia) היא מצב שכיח בו אדם מאמין שהוא מסמיק ללא קשר לגוון הממשי של העור ומשוכנע שהסמקה זו גורמת לאחרים לזלזל או לחשוד בו. אמונות אלו גורמות פגיעה ממשית בהתנהלות החברתית. בניסוי בו התבקשו אנשים לנהל שיחה בת חמש דקות עם אדם זר התברר כי מי שדיווח לו שהוא מסמיק (בלי קשר להסמקה ממשית כלשהיא) ציפה להערכה נמוכה במיוחד ואכן גם הוערך כאיש שיחה מעניין פחות. אצל הסובלים מחרדת הסמקה נמדדה עלייה של 0.2 מעלות בטמפרטורת העור ושינוי ניכר בגוון שלו ברגע שמישהו גרם להם להאמין שהם מסמיקים. יש מי שמרחיקים לכת ועוברים ניתוח עתיר תופעות לוואי לניתוק העצב הגורם הסמקה רק כדי להשתחרר מפחד משתק זה.

 

באפריקה לא שמעו על זה

 

 

הפנים מאדימות כשנראה לנו שמתערערת חומת ההפרדה בין האני הפרטי לדמות שהיינו רוצים להקרין לעולם. זה מתרחש כשאנו נתפשים כעבריינים על מוסכמות אבל גם כשהערה פומבית מעלה את מה שנעדיף לא לחלוק

 

 

מה שבאמת מקשה על הרעיון שסומק הוא מכשיר תקשורת שהעניקה לנו האבולוציה הוא העובדה הפשוטה שהסמקה גלויה היא תופעה חדשה יחסית ולא אוניברסלית. התרחבות נימי דם גורמת לשינוי גוון רק אצל בהירי העור. אבותינו שחיו במישורי מזרח אפריקה היו שחומים ולכן לא הוטרדו מהסמקה. רק אצל צאצאי מי שהיגרו לפני כ-50 אלף שנים צפונה לאזורים מעוננים ודלי קרינה ונחשפו לכן לסכנה של מחסור בוויטמין D ירד ריכוז המלנין בעור עד שנימי הדם יכולים היו לצבוע אותו ורוד או אדום.  מארק טוויין קבע: "האדם הוא החיה היחידה שמסמיקה או שצריכה להסמיק" אבל גם אם ראוי שנסמיק לפעמים לא כדאי לקחת את הסומק ברצינות רבה מדי.

 

עלתה בדעתכם שאלה מעניינת, מסקרנת, מוזרה, הזויה או מצחיקה? פורום "לכל שאלה תשובה" מחכה לה. ניתן גם לשלוח ל- ysorek@gmail.com

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by