בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
דברים שיורמים יודעים 
ומתוק האור בעיניים 
 
 בני אדם בכל הזמנים ידעו את כח החיים שבשמש - העולם החדש שלנו התעלם ממנה    צילום: GettyImages/אימג'בנק    
דברים שיורמים יודעים |
 
יורם שורק, ysorek@gmail.com

רבים מאיתנו הם יצורים עירוניים והעיר יצרה לאורך הדורות יממה חדשה בה ליום וללילה אין משקל כמו בימים עברו באורח החיים האנושי. לכאורה, נוצר גם אדם חדש. אבל רק לכאורה. גוף האדם צמא להתנהלות הזמן שכדור הארץ מכתיב והוא מתנהל על פי אור השמש והחשכה – הגורמים שאנחנו מונעים ממנו כשאנו מבלים בסביבות מלאכותיות שעות רבות. והמחיר גבוה

 
 
 
 
 
 
 
 
 

 

הגולש "מעניין" מאתגר את הפורום שלנו: "מה בדיוק יש בשמש שלאחר החשיפה אליה ישנה הרגשה הרבה יותר טובה ונעימה בגוף, שגורמת להתמכר? למה גם אם יש אור אבל אין חשיפה של ממש זה לא אותו דבר?"

 

לפי קהלת: "מָתוֹק הָאוֹר וְטוֹב לַעֵינַיִם לִרְאוֹת אֶת-הַשָּׁמֶשׁ" אבל מה בעצם כל כך טוב באור? לא לגמרי ברור. פרט ליצירת ויטמין D בעור יש לשמש תפקידים נוספים, חשובים לא פחות. ויטמין D, וכמוהו פיגמנט המלנין המשזף, נוצרים מהקרינה האולטרא-סגולה הבלתי נראית שבקרניים אבל מתברר שיש חשיבות גם לחלק הנראה של אור השמש על הגוף. האיבר בגוף הרגיש לאור נראה הוא רשתית העין, מרכיביה - הקנים (הפעילים באור חלש והמספקים תמונת שחור לבן) והמדוכים (הזקוקים לאור חזק והאחראים לראיית הצבע) היו ידועים כבר מאמצע המאה ה-19, אך ב-2002 התגלה סוג נוסף של תאי עצב רגישים לאור. תאים אלו אינם קשורים כלל למערכת הראייה והם משדרים את האינפורמציה לאזור במוח האחראי לכיוון השעון היומי. כדור הארץ סב על צירו כל 24 שעות ומערכות גופנו מתואמות עם המקצב הזה: טמפרטורת הגוף, רמות ההורמונים ואפילו יכולת החשיבה משתנות מחזורית לאורך היום. כך למשל אנחנו חמים יותר בכ-1.2 מעלות לפנות ערב לעומת בשעות שלפני הזריחה, והיכולת השכלית מגיעה לשיאה בצהרים.

 

רגישות למקצבי היממה

מה שמספק למוח את האות לתחילתו של יום הוא בעיקר האור הכחול שבשמש
 מה שמספק למוח את האות לתחילתו של יום הוא בעיקר האור הכחול שבשמש 
 צילום: Getty Images / אימאג'בנק 
 

כשמבודדים בני אדם מגירויי החוץ מתברר שהגוף כמעט מדייק: היממה הפנימית שלנו אורכת 24.2 שעות. ההבדל אמנם קטן אבל יצטבר תוך שבועות ספורים לפרק זמן שיסיט את פעילות המערכות שלנו מחילופי היום והלילה. בנוסף, נדרש השעון הפנימי להסתגל לשינויים באורכי היום והלילה עם התחלפות עונות השנה. לכן צריך מרכז הזמן במוח להזיז את המחוגים מעט בכל יום. הסביבה האנושית מספקת לנו איתותי זמן בשעונים, בלוחות הזמנים של מקומות העבודה ובכלי התקשורת, אבל שינויי התאורה הם האופן בו עדיין מצפה הגוף לקבל את מקצב היממה. מתברר שאפילו אצל חלק מהעיוורים שורדת הרגישות הזו לאור ומאפשרת להם שמירה על סדר יום המתואם עם חילופי היום והלילה. מה שמספק למוח את האות לתחילתו של יום הוא בעיקר אור כחול בעצמה הקרובה לזו הדרושה להפעלת ראיית הצבע. נראה שהטבע כיוון אותנו ליום פעילות הנפתח כשהשמיים נצבעים בכחול, ואולי קביעת חז"ל את זמן תפילת שחרית "משיכיר בין תכלת לכרתי", כלומר על פי יכולת האבחנה בין צבעים, משקפת הבנה אינטואיטיבית של השעון הטבעי.

 

שיבוש השעון, שיבוש מצב הרוח

 

 

במשרד אי אפשר להבדיל בין 09:00 ל-12:00 בעוד שבעולם האבוד אי שם בחוץ משתנה שטף הקרניים פי כמה לאורך היום. התוצאה: מגיפה של נדודי שינה ועייפות כרונית שנובעת מאיחור קבוע בייצור הורמון השינה

 

אור הבוקר מעודד את יצירת ההורמון סרוטונין המשפר את מצב הרוח ומעלה את טמפרטורת הגוף וכך מכין אותנו ליום פעיל שלאחר מנוחת לילה. מערכת העצבים וההורמונים שלנו התפתחה אצל אבותינו במישורים של מזרח אפריקה, באקלים טרופי בו יוקדת השמש בחוזקה ואורך היום אינו משתנה הרבה בין החורף לקיץ. כשהיגרו אבות-אבותינו צפונה הם נאלצו להסתגל לאזורים מעוננים בהם אורך היום והלילה משתנה מאוד בין חורף לקיץ, ואכן מתברר שגנים הקשורים לויסות הזמן כמו אלו הקשורים לצבע העור עברו וריאציה מואצת עם הנדידה צפונה. אבל 50,000 שנים הם כנראה זמן קצר מדי להסתגל לשינוי כזה. "דיכאון החורף", הנפוץ באזורים הקרובים לחוג הקוטב, ידוע היטב וניתן לטיפול על ידי חשיפה מלאכותית לאור חזק בשעות הבוקר. אלא שתופעה זו אינה הנזק היחיד שנוצר משינוי בשעות האור מעבר ליכולת ההתמודדות של השעון הביולוגי.

 
 
 

מחקר אפידמיולוגי מצא כי ככל שמתקדמים צפונה מקו המשווה ניכרות השפעות ההפרעה למחזור הפעילות היומי במגוון מחלות כולל שכיחות גבוהה של סרטן וירידה בתוחלת החיים. גם חייהן של חיות מעבדה מתקצרים כשחושפים אותן למחזורי אור-חושך האופייניים לקוי רוחב גבוהים. אבל לא צריך לנדוד לסיביר או לאלסקה כדי לנטוש את מחזורי האור-חושך אליהם אנו מותאמים. עד לפני כמה דורות בילו רוב בני האדם את שעות היום תחת כיפת השמיים ואת רוב שעות הלילה העבירו בחשיכה. מאז המצאת התאורה החשמלית לפני כ-130 שנים בלבד עברה האנושות מהפך שאת תוצאותיו קשה להעריך. את שעות היום אנו מעבירים לאור נורות פלורוסנט בלי להיחשף כמעט כלל לאור שמש ומן הצד השני חשכת הלילה נעלמה עד כדי כל שרוב תושבי הערים מעולם לא ראו את שביל החלב.

 

אין תחליף לאור הטבעי שאיבדנו

מאז שהניסה אותנו המהפכה התעשייתית לתאורה מלאכותית - טרם יצאנו ממנה
 מאז שהניסה אותנו המהפכה התעשייתית לתאורה מלאכותית - טרם יצאנו ממנה 
 צילום: GettyImages / אימג'בנק 
 

 

אדם מבוגר העוסק בעבודה משרדית נחשף ביום לפחות משעה של אור שמש ואצל רבים החשיפה אינה עולה על 20 דקות שמש ביום. דווקא הקשישים, שזקוקים במיוחד לסרוטונין, הם אלו הנידונים לצל תמידי: בבתי אבות ובמוסדות גריאטריים שוררת תאורה עמומה שעצמתה כ-50 "לוקס", או כמחצית האור בעת זריחה. תאורת החשמל העוטפת אותנו ענייה דווקא באותם אורכי גל המספקים למוח את הגירוי שמשמעותו "יום", כלומר את גווני הכחול, והיא קבועה בעוצמתה. אי אפשר להבדיל בין השעה 9 בבוקר ל-12 בצהרים במשרד בעוד שבעולם האבוד אי שם בחוץ משתנה שטף הקרניים פי כמה לאורך היום. התוצאה מכונה "ג'ט-לג חברתי" כלומר הסטה עקבית של השעון ובעקבותיה מגיפה של נדודי שינה ועייפות כרונית שנובעת מאיחור יומיומי בייצור הורמון השינה - המלטונין. תאורת משרד מועשרת באור כחול הביאה לשיפור מובהק באיכות השינה של העובדים.

 

במקום לחכות לטכנולוגיה שתפתור את הבעיות שהיא עצמה יצרה, מומלץ לך "מעניין" לנצל כל הזדמנות לגיחה מהמשרד אל אור השמש ותכלת השמיים. אבל לא רק את אור השמש איבדנו במהפכה הטכנולוגית אלא גם מתנה נוספת של הטבע: החשיכה. במה שאיבדנו כשויתרנו על החושך  יעסוק הטור הבא.

 

עלתה בדעתכם שאלה מעניינת, מסקרנת, מוזרה, הזויה או מצחיקה? פורום "לכל שאלה תשובה" מחכה לה. ניתן גם לשלוח ל- ysorek@gmail.com

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by