בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
דברים שיורמים יודעים 
המציאות החדשה של המסך הקטן 
 
 סלון בית האח הגדול 3. מהסלון שלנו אנחנו משחקים בדמויות כשופטים מי ראוי יותר לתואר "ידוען"    צילום: אלדד רפאלי / קשת וקופרמן הפקות, ערוץ 2    
דברים שיורמים יודעים |
 
יורם שורק ysorek@gmail.com

כשהעונה השנייה של "היפה והחנון" מתקרבת לשלבי הגמר, העונה השלישית של "האח הגדול" בעיצומה ובאופק מתרגשות עלינו "הישרדות 5" ו"כוכב נולד 9" הגיע הזמן לעשות מאזן ביניים. איך שטפה סוגת טלוויזית המציאות את המסך הקטן של ישראל? הכל התחיל מניסיון לחסוך זמן ולהגיע למקסימום רייטינג. אבל איך היא שורדת? בזכות היצרים בנו שהיא מספקת. והם רבים

 
 
 
 
 
 
 
 
 

 

לכבוד השנה האזרחית החדשה קיבלנו מתנה ממועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו: אישור להכפלת זמן שידור תוכניות הריאליטי בערוצים המסחריים 2 ו-10. עוד מעט נזכה לפי שתיים מועצות שבט, שיחות נפש בחדר האח הגדול, פניני חכמה מוילת החנונים ויפותיהם וכמובן, ראיונות נרגשים עם מודחים וזוכים. המדור חוגג את תור הזהב המתקרב בשאלתה של ורד: "למה יש כל כך הרבה ריאליטי בטלוויזיה?"

 

לצופי טלוויזיה ותיקים נדמה כי המסך נחטף פתאום לטובת הריאליטי. עד שנות ה-80 היו התכניות המובילות בצפייה סדרות דרמה, והמדינה עצרה את נשימתה בציפייה לגלות "מי ירה בג'יי אר?" (באופרת הסבון האמריקנית הפופולארית "דאלאס" - י"ב). בשנות ה-90 עוד הרענו לדודו טופז ("הראשון בבידור") ולז'אנר תכניות האירוח-בידור באולפן, ואז פתאום התחלנו להסתכל על אנשים שנראים ממש כמונו מדיחים זה את זה בדרכם לתהילה. אז מה קרה לטלוויזיה? כל עוד היו מעט ערוצים לבחור מהם יכולה היתה סדרת דרמה להביא אחוזי צפייה ניכרים אל המסך. בשנות ה-90 הכבלים והלווין הביאו שפע אפשרויות ואף גוף משדר לא יכול היה לנגוס נתח גדול מספיק מאחוזי הצפייה ולהצדיק השקעות הרפתקניות בדרמה יקרה.

 

הכל התחיל דווקא בניסיון לחסוך עלויות

אלכס וליטל. דמויות נפלאות, כנות ומבדרות. והכי חשוב - אמיתיות
 אלכס וליטל. דמויות נפלאות, כנות ומבדרות. והכי חשוב - אמיתיות 
 צילום: מתוך "היפה והחנון 2", אבוט-רייף-המאירי וערוץ 10 
 

מה עושים כשהתקציב מצטמצם? קודם כל מקצצים עלויות. תסריטאים, במאים ושחקנים פשוט יקרים מדי וכמוהם גם עלויות ההפקה עצמה. ממש כשם שהקניון או הבנק מעדיפים שהמאבטח בכניסה והמנקה יהיו עובדי קבלן ולא שכירים בעלי קביעות במשרה מלאה, כך גם ערוצי הטלוויזיה גילו את חברות ההפקה הפרטיות והרזות שיכלו לשלם פחות על אותה עבודה. דרך שנייה היא לחפש תוכניות שיוכלו לקבץ קהל גדול בפחות השקעה (בלי חזרות, אתרי צילום מושקעים ושאר ירקות) דרך שלישית היא לצמצם סיכונים, כלומר להשתמש בפורמטים שהוכיחו את עצמם כרווחיים אי שם על פני הגלובוס או למחזר הצלחות עבר. עוד דרכים לשיפור השורה התחתונה במאזן הן לקבל יותר תמורה על אותו קהל צופים, כלומר למכור יותר פרסומות וחסויות לאותו קהל.

 
 

 

רבבות אנשים מגישים מועמדות ומשתתפים באודישנים לתכניות ריאליטי כדי להפסיק להיות 'האיש ברחוב' ולהפוך לסלבריטאים. 'סלב' הוא מעין מקביל מודרני של בן אצולה - אדם שחייו מעניינים בלי קשר ברור לעבודתו

 

הריאליטי לסוגיו הוא תוצאת כל המאמצים הללו. תחילתו בהפקות דלות תקציב שליוו "אנשים מהרחוב" בשיפוץ הבית, חינוך הילדים ושאר מטלות והמשכו בתכניות שהתגלו כהצלחות גדולות המצדיקות השקעה בהפקה יקרה אך חסרת סיכון וצריך רק לשמור על דיוק בהעתקה כאלו הן "הישרדות" ו"האח הגדול". במבט לאחור, מתברר שהריאליטי בגלגולים שונים היה כאן כל הזמן. הכינוי "פליט ריאליטי" מודבק בזלזול למי שהיה נשאר אלמוני אילולא נחשף בוילה כלשהי, אבל גם פרנק סינטרה החל את הקריירה בזכות תחרות כישרונות ברדיו של שנות ה-30 שהפורמט שלה מזכיר מאוד את "כוכב נולד" שלנו. האינטרס של ערוץ 2 או 10 בריאליטי ברור, אבל מה מושך אותנו דווקא לתוכניות הללו? התשובה הסטנדרטית "מציצנות" פשוט לא נכונה.

 
 

מציצנות? ממש לא. גם לא כניעה למניפולציה

 

מחקרים פסיכולוגיים לא מצאו כל מתאם בין חיבתו של אדם לריאליטי לנטייה למציצנית. עוד הסבר מתנשא רואה בצופי הריאליטי "תינוקות שנשבו", כלומר טיפשים המאמינים באמת ובתמים שמה שמראים על המסך הוא התנהגות טבעית של "אנשים אמיתיים". הריאליטי הוא תצוגה ערוכה בקפידה, המשתתפים נבחרו והסביבה עוצבה בקפידה כדי לייצר את סוג הדרמה המבוקש. היחס בין כמות החומר המצולם באח הגדול למה שמשודר בפועל הוא בערך 1 ל-1,600, כלומר פחות מדקה אחת משודרת מכל יום צילומים הנקלט במצלמה ממוצעת. להשוואה, היחס בסרט דוקומנטרי הוא כ-1 ל-30. צריך להיות באמת טיפש כדי להחשיב תכנית ריאליטי למשהו המדמה מציאות והצופים ברובם אינם טיפשים עד כדי כך. צופי ריאליטי מבוגרים מודעים בהחלט למניפולציות ולעריכה והם ביקורתיים כלפי עורכי התכנית לא פחות מהסנובים הסולדים ממנה. עוד השערה רווחת היא שאנשים צופים בריאליטי פשוט כי התרגלנו לרבוץ מול המסך ושם אין אלטרנטיבות, אבל הטבלה לא משקרת: הריאליטי פופולארי ביותר בקרב צעירים עד גיל 35, כלומר מי שמודעים היטב לאלטרנטיבות בידור.

 

אנשים רגילים - חשובים

הישרדות 4 שבט השורדים. משחק חברתי או טקס חניכה ללב הקהל?
 הישרדות 4 שבט השורדים. משחק חברתי או טקס חניכה ללב הקהל? 
 צילום: גיא קרן / אבוט-רייף-המאירי וערוץ 10 
 

החוקר סטיבן רייס בחן את אישיותם של המכורים לריאליטי באמצעות מיון האוכלוסייה על פי הצרכים שהם מבקשים לספק. רייס הכין רשימה בת 16 מניעים יסודיים שיכולים להביא אותנו להעדפות ולפעולות שונות. הרשימה כוללת שאיפות לשליטה, לסיפוק סקרנות, לחברה, לסטטוס ועוד. אנשים נבדלים זה מזה במשקל היחסי שהם נותנים למניעים השונים בחייהם. כשבודקים את סולם השאיפות של חובבי הריאליטי המושבעים לעומת כלל האוכלוסייה, מתגלה שהם מחשיבים סטטוס חברתי יותר מרובנו והם נקמנים יותר, כלומר בעלי רצון עז לראות את המנוולים נענשים. הריאליטי אכן מספק שפע הזדמנויות לנקמה (הסיכוי שהמשתתף המאוס עליך יודח בשלב כלשהו הוא למעלה מ-90%) אבל למה שהריאליטי יצא נשכר מהעניין שלנו בסטטוס חברתי? רייס מציע הסבר פשוט, הריאליטי משדרג את מעמדנו, האנשים הפשוטים. המסר הדמוקרטי של הריאליטי חד וברור: אם מיליונים משקיעים שעות רבות בצפייה באנשים רגילים הרי שאנשים רגילים חשובים.

 
 

 

המשתתף יוצא מבית האח עטור בהילת סלב, בדומה לתואר החאג' שמקבל מי שעמד בתלאות המסע למכה או לכומתה היוקרתית לאחר טירונות מתישה. הצופה הופך למעין 'זקן שבט' שמחליט בחסדי ה-SMS מי ראוי ומי יודח

 

אבל מרכזיות הסטטוס מאפשרת הסבר אלטרנטיבי. רבבות אנשים מגישים מועמדות ומשתתפים באודישנים לתכניות ריאליטי כדי להפסיק להיות "האיש ברחוב" ולהפוך לסלבריטאים. "סלב" הוא מעין מקביל מודרני של בן אצולה - אדם שחייו מעניינים בלי קשר ברור לעבודתו. עדויות של מי שצפו באינספור קלטות שנשלחו למפיקי "האח הגדול" מדווחים על חשיפה מרצון של מידע אינטימי והרבה מאוד עירום. התצוגה הזו (עוד לפני המיון ראשון) היא מעין הצהרה של המועמד על התאמתו למעמד המיוחל והשואף לסלבריטאות הממלא את תפקיד צלם הפפראצי של עצמו.

 

טקס החניכה המודרני. תואר סוף מסלול: סלב

גמר כוכב נולד 8. גם סינטרה התחיל בתחרות כשרונות - ברדיו
 גמר כוכב נולד 8. גם סינטרה התחיל בתחרות כשרונות - ברדיו 
 צילום: יח"צ / קשת וטדי הפקות, ערוץ 2 
 

 

ברוח זו מוסברת תופעת האח הגדול על ידי אנתרופולוגים כמקבילה לטקסי חניכה הנפוצים בחברות שבטיות או למסעות עלייה לרגל. מי שרוצה להתקדם בסולם נדרש לתקופה מוגדרת של טקסי מעבר המלווים, ממש כמו בריאליטי, ניתוק מהבית ומהמשפחה וכניסה למערכת מבוקרת בתנאי מחייה ספרטנים. כמו בטקסי חניכה שבטיים (ובמידה מסויימת גם בטקסים מקבילים בטירונות) החניך לומד לספוג השפלות ולציית ללא ערעור להוראות המונחתות עליו. ממש כמו בוילה של האח או באי השורדים, יוצרים תנאי הלחץ הללו בריתות חזקות בין מי שעוברים יחד את המעבר. שיפור הסטטוס כפול: המשתתף יוצא מבית האח עטור בהילת סלב, בדומה לתואר החאג' שמקבל מי שעמד בתלאות המסע למכה או לכומתה היוקרתית לאחר טירונות משפילה ומתישה. הצופה הופך למעין "זקן שבט" שמחליט בחסדי ה-SMS מי ראוי ומי יודח.

 

ויש, כצפוי, מי שמסרב לראות בריאליטי מהפיכה: הצופים השתתפו גם בשעשועונים ובתכניות האירוח שלפני צונאמי הריאליטי. הריאליטי, מרגיעים אותנו, אינו אלא אופנה נוספת שתחלוף כקודמותיה. במילים אחרות, ורד, עוד נתגעגע לאח הגדול.

 

כותב: יורם שורק, עורך: יובל בגנו

עלתה בדעתכם שאלה מעניינת, מסקרנת, מוזרה, הזויה או מצחיקה? פורום "לכל שאלה תשובה" מחכה לה. ניתן גם לשלוח ליורם אל כתובת הדוא"ל: ysorek@gmail.com

 

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by