בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
דברים שיורמים יודעים 
להתערב במעשה הבריאה 
 
 לגמרי לא ברור ההבדל בין "מינים" שאסור לחרוג מהם לסתם זנים שמותר להכליא    צילום: GettyImages/אימג'בנק    
דברים שיורמים יודעים |
 

הכלאות בין מינים בעולם החי הן לא משהו חדש, הרחק מעיני הדת מתערבבים להם במעבדות רקמות אנושיות בגופם של בעלי חיים כדי לייצר חיים טובים יותר לכולנו. מינים שונים שהם תוצר של ניסויים שיצרו בני אדם ידועים כבר מזמן. המדור מעלה לדיון את השאלה הנצחית מהן הגבולות בין מותר ואסור באתיקה המדעית של הבחישה במה שהטבע התכוון אליו

 
 
 
 
 
 
 
 
 

 

בשבוע שעבר עסק המדור בשאלת אפשרות ההכלאה בין בני אדם לבעלי חיים. היעדר מינים קרובים בסביבתנו מונעת אפשרות למצוא לנו בן זוג אקזוטי יותר ממה שמציעים אתרי ההכרויות, אבל האם יכול מדע הביולוגיה לייצר בן כלאיים כזה? התשובה פשוטה: כן. קיימת טכנולוגיה המאפשרת שילוב חומר גנטי מאדם ומחיה. השאלה אינה מה ניתן לעשות אלא האם ראוי או מוסרי לערוך מחקרים כאלו.

 

בשנת 1997 הגיש הביולוג סטיוארט ניומן בקשה לרישום פטנט על יצור של עובר המכיל תאים ממקור אנושי וחייתי. מטרתו של ניומן, מתנגד אידיאולוגי לביוטכנולוגיה, לא היתה ליצור בני כלאיים אלא להפך, לחסום את דרכם של אחרים להפיק תועלת ממחקרים כאלו. לא פחות מ-36 אפשרויות מניפולציה על עוברים פירט ניומן בבקשת הפטנט הראשונה ובתשע גרסאות מאוחרות יותר הגיע מספרן ליותר מ-100. משרד הפטנטים דחה בעקביות את כל בקשות הפטנט כשהוא משתמש בכל נימוק ענייני ופורמלי שהחוק מאפשר לו  פרט לנימוק שמגיש הפטנט ייחל לשמוע: שההמצאה אינה מוסרית.

 

ממה יש בעצם לפחד?

במיתולוגיה הכימרה היא מפלצת נתעבת במיוחד
 במיתולוגיה הכימרה היא מפלצת נתעבת במיוחד 
 צילום: darek rusin, flickr.com cc 
 

הכלאה ממש בין אדם לשימפנזה לא עומדת על הפרק, פרט לבעיה האתית הרי שאין הרבה ערך מדעי או יישומי לניסוי כזה. העברה של חומר גנטי מאדם ליצורים אחרים נעשית כבר בפועל וחלבונים אנושיים כדוגמת הורמון הגדילה נוצרים על ידי חד תאיים המבטאים DNA אנושי שהוחדר להם בלי לעורר התנגדות ציבורית. סוג היצורים שיש מי שמתכנן ברצינות ויש מי שמפחד ברצינות מהופעתם הם כימרות. השם לא מבשר טובות, במיתולוגיה הכימרה היא מפלצת נתעבת במיוחד: "ראשה ראש לביאה, אחורי דרקון לה, באמצע היא עיזה ולהב כי יצא מפיה, ואכל נוראות את סביבו" (הומרוס, איליאדה). ההבדל בין כימרה לבן כלאיים אחר הוא שכל חלק בכימרה שומר על תכונות מובהקות של מין ידוע. ההצלחה בזיהוי וגידול תרביות של תאי גזע עובריים, כלומר תאים השומרים על היכולת העוברית להתמיין לכל רקמה בגוף, מאפשר ליצור צבר תאי גזע עובריים (בלסטולה) מעורבת משני מינים. כך למשל יוצר GEEP (צירוף של GOAT - עז ו-SHEEP - כבש) המורכב מרקמות שמוצאן מתאי כבש וכאלו שמוצאן בעז. היצור נראה כפסיפס אקראי של טלאים המכוסים צמר כבשים ואזורי שיער עז. אילו ניתן ל-GEEP להתרבות היו צאצאיו או כבשים לכל דבר או עיזים רגילות בהתאם לתא עוברי ממנו התפתח האשך.

 
 

 

'ויעש אלוהים את חית הארץ למינה ואת הבהמה למינה...' כלומר כל יצור שייך למין 'שלו' והתורה אף אוסרת בפירוש על הכלאות: 'בהמתך לא תרביע כלאים' (ויקרא י"ט)

 

כימרות חשובות משום שכך ניתן לבדוק תפקוד ולערוך ניסויים ברקמה אנושית לא במבחנה אלא בתוך סביבה של גוף מתפקד. כך למשל יש מי שמתכנן חזיר שהכבד שלו אנושי וניתן לחקור אותו ואפילו להשתמש בו להתגבר על המחסור באיברים להשתלה. עיקר הבעיה המוסרית והדתית היא בהכנסה של רקמת עצבים אנושית לתוך עובר של בעל חיים. המוטיבציה לפעולה כזו היא, למשל, לבדוק אם "שבט" של תאי גזע יתפקד כשיושתל לתוך מוחו של אדם החולה במחלה ניוונית של המוח. המתנגדים ליצירת כימרות כאלו מביאים כמה סוגים של נימוקים.

 
 

גבולות המוסר והטבע

ה-GEEP - שילוב של עז וכבש. לערוך ניסויים ברקמה אנושית בסביבת גוף מתפקד
 ה-GEEP - שילוב של עז וכבש. לערוך ניסויים ברקמה אנושית בסביבת גוף מתפקד 
 צילום: courtneyBolton, flickr.com cc 
 

 

סוג ההתנגדות הראשון לשבירת הגבולות שבין המינים הוא זה הנסמך על הטבע. על פי תפיסה זו יש גבול למידת ההתערבות שמותרת לנו, בריאה ויצירת כימרות היא חצייה של גבול זה. לתפיסה זו בסיס בכתבי הקודש: "ויעש אלוהים את חית הארץ למינה ואת הבהמה למינה..." כלומר כל יצור שייך למין "שלו" והתורה אף אוסרת בפירוש על הכלאות: "בהמתך לא תרביע כלאים" (ויקרא י"ט). אבל מה לעשות והטבע עצמו אינו מציית לכללים, לא רק שחומר גנטי עובר בין מינים שונים באמצעות וירוסים הרי שגם כימרות קיימות בטבע ובקרב בני האדם. יש מקרים בהם תאומים לא זהים מתאחדים בשלב מוקדם והתוצאה היא אדם הנושא בגופו שתי אוכלוסיות תאים שונות. טיעון ה"טבעיות" והאיסור על האדם למלא את תפקיד האל מזמין את טיעון הנגד: מי שיצר אותנו בצלמו ברא בנו גם את הסקרנות המדעית. יש בין המצדדים במחקר כזה מי שטוענים בלהט דתי כי הדחף להבנת הבסיס הכימי של החיים הוא חלק מטבע האדם ובניסוחו של ספר משלי: "כבוד אלהים הסתר דבר, וכבוד מלכים חקור דבר".

 

הגבולות שבין המינים בטבע אינם ברורים וקשיחים, לגמרי לא ברור ההבדל בין "מינים" שאסור לחרוג מהם לסתם זנים שמותר להכליא. קשה עד בלתי אפשרי לנסח עיקרון כללי שעל פיו מותר לפתח זנים חקלאיים חדשים ואילו יצירת כימרות במעבדה אסורה.

 

יש גם התנגדות רציונלית

גם אם ראוי למנוע מהם סבל מיותר, מותר לנו לנהוג כבמכשירים לתועלתנו
 גם אם ראוי למנוע מהם סבל מיותר, מותר לנו לנהוג כבמכשירים לתועלתנו 
 צילום: אימג'בנק/GettyImages 
 

 

» טענת האיכסה; יש הטוענים כי גם אם הגבולות מטושטשים וגם אם אין ניסוח תקף מבחינה לוגית הרי שדי בתחושת הבטן של סלידה מ"מפלצות" כדי לפסול את הטכנולוגיה הזו. אי אפשר לפסול על הסף את האינטואיציה, רתיעה בריאה ולא מנומקת מצילה אותנו לא פעם מזיהומים ומסכנות. הבעיה היא שטיעון דומה שימש, למשל, את מי שהתנגדו לנישואין בין גזעיים. כדי לקבוע חוקים צריך לתרגם את התחושה לכלל מחייב ותחושת הגועל, אמיתית ועוצמתית ככל שתהיה, לא מספקת כלל כזה.

 

»טענת הבלבול; במשך דורות רבים בנתה החברה האנושית כללי התנהגות לבני אדם ומערכת נפרדת של כללים ביחס לבעלי חיים. לפי עמנואל קאנט פעולה היא מוסרית רק אם היא נובעת מהתייחסות לבן אדם כאל תכלית כשלעצמו ולא כאל אמצעי בלבד. כלפי בעלי חיים, גם אם ראוי למנוע מהם סבל מיותר, מותר לנו לנהוג כבמכשירים לתועלתנו. "זכויות האדם" שבבסיס השיטה הדמוקרטית חלות על קבוצה שברור בהחלט מי משתייך אליה. יצירת קבוצת ביניים של חיות מעבדה שהן "אנושיות במקצת" יחתור תחת היסוד האקסיומטי של מוסדות החברה, המוסכמות החברתיות והחוקים.

 

ויש גם יתרונות להכלאות

המוטיבציה לפעולה יכולה להיות השתלת תאים מתפקדים למוח חולה במחלה ניוונית
 המוטיבציה לפעולה יכולה להיות השתלת תאים מתפקדים למוח חולה במחלה ניוונית 
 צילום: GettyImages/אימג'בנק 
 

מנגד, טוענים המצדדים במחקר כי הבסיס להפרדה בין אדם לחיה הוא בקובץ היכולות המיוחדות של המוח האנושי שמקורו אינו בתא העצב הבודד (הדומה מאוד לתא עצב של קופים ויונקים אחרים) אלא בגודל המוח, בארכיטקטורה שלו ובמסלול ההתפתחות הייחודי שלו. תאי עצב אנושיים במוחות של מכרסמים לא משנים דבר באינטיליגנציה או בהתנהגות של החיה משום שהם מתפקדים כ"אבני בניין" של מבנה שונה לחלוטין והאיום על הגדרת האנושיות אינו גדול מאשר במקרה של אדם בו הושתל שסתום לב של חזיר. יש מי שמרחיק לכת עוד יותר וטוען כי מטרת המדע היא דווקא לבחון ולערער הגדרות מקובלות וכי טשטוש הגבול המלאכותי בין אדם לחיה יאפשר לנו, למשל, להתייחס באופן "אנושי" והגיוני יותר לגורלן של חיות במשק החקלאי.

 

שאלה פילוסופית פתוחה

 

 

מי שיצר אותנו בצלמו ברא בנו גם את הסקרנות המדעית. יש מי שטוענים בלהט דתי כי הדחף להבנת הבסיס הכימי של החיים הוא חלק מטבע האדם ככתוב בספר משלי: 'כבוד אלהים הסתר דבר, וכבוד מלכים חקור דבר'

 

 

אז עד היכן ניתן למתוח את גבול המחקר הלגיטימי? לדעתו של הפילוסוף רוברט סטרייפר (Robert Streiffer) הקריטריון צריך להיות האינטרס של היצור שבראנו. אם אמנם נקנה לקוף יכולות שכליות דומות לשל אדם הרי שמעמדו המוסרי ישתנה וניסויים דינם כניסויים בבני אדם המחייבים הסכמה מודעת. הבעיה כמובן היא שדרישה כזו הופכת את המחקר כולו למיותר: לא נלמד דבר מכימרה שאינה חיית מעבדה. בנוסף, כפי שמציינים חוקרים אחרים, "יכולות אנושיות" ניתן להקנות לקופים גם על ידי לימוד ואולי הם זכאים לזכויות אדם גם בלי לאחסן מוח אנושי בגולגולתם. כנראה שבשנים הקרובות לא נראה מוחות אנושיים הכלואים בגוף חייתי אבל עצם העיסוק התיאורטי באפשרות הזו ממחיש עד כמה מלאכותיות ושבריריות ההגדרות והנחות היסוד עליהן בנויה התרבות האנושית.

 

» לכל מדורי "דברים שיורמים יודעים"

 

עלתה בדעתכם שאלה מעניינת, מסקרנת, מוזרה, הזויה או מצחיקה? פורום "לכל שאלה תשובה" מחכה לה. ניתן גם לשלוח ל- ysorek@gmail.com

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by