בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
דברים שיורמים יודעים 
האם יצר לב האדם רע מנעוריו? 
 
 האכזריות האנושית ייחודית בשל הכוונה לגרום כאב    צילום: (אימג`בנק/GettyImages)    
דברים שיורמים יודעים |
 
יורם שורק

המדור עוסק השבוע באחד הנושאים שמאז ומעולם העסיקו את האדם – רע וטוב. פסיכולוגים, סוציולוגים, קרימינולוגים, פסיכיאטרים, פילוסופים - מעולם לא הסכימו ביניהם על תשובה חד משמעית לשאלה התמימה שבכותרת. מדוע האכזריות, אם טבועה בנו, הוקצתה מחוץ לגבולות ה"אנושיות"? כדי לרדת לשורש העניין נדרש המדור להיות אכזרי בעצמו. ראו הוזהרתם

 
 
 
 
 
 
 
 
 
יניב תוהה על טבע האדם: "למה המילה 'הומאניות' קיבלה משמעות של אהבת אדם, סובלנות, סבלנות וכו'? האם מלחמות, מוות, אכזריות ודיכוי החלש פחות אנושיות?"

"כה אמר השופט האדום: 'וכי למה זה רצח פושע זה? ביקש לשדוד' ואולם אנוכי אומר לכם: נפשו ביקשה דם ולא שוד; לאושרה של סכין צמאה נפשו! ואולם בינתו הדלה פיתתה אותו לאמור: 'וכי מה חשוב הדם? וכי לא תרצה דרך אגב לפחות בשוד קטן? או לנקום נקם?” (ניטשה, "כה אמר זרטוסטרה").

על "אושרה של סכין" אין מרבים לדבר. קשה לנו לשער כי רוצח או אנס עושה את מעשהו פשוט מפני שכיף לגרום סבל לזולת. "אנושיות" משמשת אותנו כמילה נרדפת לחמלה וטוב לב. אכזריות, העונג האקטיבי או הפסיבי מסבלו של הזולת, נחשבת לחוסר אנושיות והזרם המרכזי בפסיכיאטריה קובע כי אכזריות לשמה היא סטייה - תוצאה של מחלת נפש או חוויות ילדות קשות. אבל יש מי שמעז להציע שאכן "יצר לב האדם רע מנעוריו" ואכזריות היא חלק מטבענו.
 

רק תן לבן אדם הזדמנות להיות אכזרי – ניסויים בבני אדם

יכולת והזדמנות ועוד ביחד עם סמכות - מתכון בטוח לאלימות
 יכולת והזדמנות ועוד ביחד עם סמכות - מתכון בטוח לאלימות 
 צילום: (אימג`בנק/GettyImages) 
 
בשנת 1971 ביצע החוקר זימברדו מאוניברסיטת סטנפורד ניסוי בו חולקה קבוצת סטודנטים מתנדבים בהגרלה ל"אסירים" ו"סוהרים" כשהחוקר עוקב אחר הדינמיקה של חיי ה"כלא". התוצאות טלטלו את עולם הפסיכולוגיה! תוך זמן קצר גילו ה"סוהרים" אכזריות קשה כלפי ה"אסירים" שבפיקוחם - עונשים משפילים, טקסי ספירה אינסופיים, תרגילי "ספורט" כפויים ומפרכים, מניעת שימוש בשירותים ואילוץ ה"אסירים" לישון על רצפת הבטון, היו חלק מהווי הכלא שהגו ה"סוהרים". הניסוי נמשך שישה ימים בלבד עד שנקטע מחשש לחייהם ובריאותם של ה"אסירים". כשליש מהסטודנטים שהוגרלו לתפקיד הסוהרים גילו נטיות סדיסטיות מובהקות ורובם התנדבו בנפש חפצה לתרום שעות מזמנם הפנוי להמשיך בהתעללות. מניסוי זה ומהניסוי המפורסם של מילגרם בו הסכימו אנשים מן היישוב לתת "מכות חשמל" בעוצמה גבוהה לאנשים אחרים בהוראה סתמית של חוקר, נראה שכל מה שצריך כדי שנסכים או אף נהנה לנהוג באכזריות הוא הזדמנות.
 

יסודות הרוע: הכל מתחיל מהיותנו ציידים קדומים

 
במאמר שנוי במחלוקת מנסה הפסיכולוג ויקטור נל לאתר את שורשי האכזריות האנושית במורשת האבולוציונית שלנו וליתר דיוק בחוויית הציד. נל טורח להזכיר כי המילה האנגלית לאכזריות Cruelty מוצאה מהמילה הלטינית Crudus שפירושה "גולמי" או "מחוספס". זרעי האכזריות טמונים, על פי נל, בחומר הגלם ממנו צמחה ההכרה האנושית. ציד אצל יונקים הוא סדרה מאורגנת של פעולות הכוללות מעקב, רדיפה, הכנעת הטרף ואכילתו והוא מבוקר במנגנון עצבי ייעודי ונבדל מזה האחראי לסוגים אחרים של תוקפנות לשם הגנה או תחרות. נראה שמוחם של טורפים עוצב כך שפעולות הקשורות בהרג הזה יהיו מתגמלות. מתוך תצפיות באריות, צבועים, זאבים ושימפנזים בטבע נראה כי למרות שהפעולות המקדימות (התקבצות להקת הציידים וחיפוש הטרף) נעשות עוד לפני שאותר הקורבן הרי שגירויים הקשורים בפחד, בסבל ובמיתתו של הנטרף מחזקים את ההתלהבות שמראים הטורפים מהציד.

ציד הוא פעולה מפרכת, כואבת ומסוכנת והטורף צריך להתגבר על עייפות, כאבים וחבלות הנגרמות במרדף או ממאבקו של הקורבן ולהישאר ממוקד במטרתו. לצורך כך מספק מוחו של הטורף "פרסים" בדמות הפרשה של דופאמין ממכר וחומרים ממשפחת האופיואטים, האופיום הטבעי, המקלים על הכאב והעייפות. מנגנוני תגמול אלו הם היסודות הביולוגיים עליהם תיבנה האכזריות האנושית בשלב מתקדם יותר באבולוציה.
 
 

הגירוי הפבלובי של הצייד – לא ללבבות חלשים!

סבלו של הנטרף הופך חלק מהגירויים מעוררי התיאבון במהלך הצייד
 סבלו של הנטרף הופך חלק מהגירויים מעוררי התיאבון במהלך הצייד 
 צילום: (אימג`בנק/GettyImages) 
 
הציד הוא פעולה שיש בה את כל מאפייני האכזריות פרט לכך שסבלו של הטרף אינו מטרה כשלעצמה. אצל יונקים האכילה מתחילה עוד כשהקורבן בחיים: עוויתות הגסיסה, קולות היללה, היבבות וחרחורי החנק וכמובן הדימום הם חלק מחווית הציד. צבועים מתחילים לנגוס ולתלוש חלקי גוף כזנב ואשכים עוד בשלב הרדיפה. משהוכרע הנטרף, הבטן מבוקעת והמוות גואל את החיה מייסוריה תוך שאבריה הפנימיים נאכלים. אריות ממיתים את טרפם באחיזה בגרונו - חנק איטי שעשוי להמשך כשעה. כל אותו זמן חשוף הטורף לשפע של קלט חושי שמקורו בסבלה של הארוחה וגירויים אלו הופכים, כמו הפעמון עבור הכלב של פבלוב, למעוררי תאבון.

אולי לא מקרי הוא שההתמודדות הראשונה של החוק המקראי עם אכזריות היא עידון אופן צריכת הבשר, איסור איבר מן החי "כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי, לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה: כְּיֶרֶק עֵשֶׂב, נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל. אַךְ בָּשָׂר, בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ." (בראשית פרק ט'). "אכזריות חייתית" בולטת במיוחד אצל קרובינו השימפנזים - ציידים מיומנים המחבבים בשר של גורי קופים אחרים. הציד גורם לזכרים התרגשות עזה שהם מביעים בהתרוצצות מרובה, ניעור ענפים, צעקות, שריקות וקטטות על השלל. הקורבנות נאכלים לעיתים בעודם חיים והשימפנזים נהנים בעליל מסוג זה של ציד למרות השלל הזעום. קבוצה של 20 ציידים עשויה להסתפק בסופה של החגיגה בקילוגרם אחד של בשר גור קופים.
 

אז מה קבע את כללי המוסר כ"אנושיים" יותר מהאכזריות המוקצה?

 ציד הוא פעולה מפרכת ומסוכנת והטורף צריך להתגבר על כאבים וחבלות הנגרמים במרדף או ממאבקו של הקורבן ולהישאר ממוקד במטרתו. לצורך כך מספק מוחו מנגנוני תגמול – אלה היסודות הביולוגיים עליהם תיבנה האכזריות האנושית בשלב מתקדם יותר באבולוציה 
מוחו הגדול של האדם והמורכבות הגדולה של החברות שהוא יוצר מאפשרות לו מה שכנראה בלתי אפשרי לכל חיה טורפת אחרת: מודעות לסבלו של הקרבן. האכזריות האנושית ייחודית בשל הכוונה לגרום כאב ולכן נדרשת לה יכולת הזדהות. ההנאה הסדיסטית מבוססת על הבנה של התוקף שמה שהקורבן חש הוא כאב מסוג שהמתעלל יכול לדמיין. למעבר של האכזריות משדה הציד לעולם החברתי האנושי שאירעה, לפי התיאוריה הזו, בערך עם הופעת "הומו ארקטוס" לפני כמיליון וחצי שנים היו יתרונות ובראשם צמיחתה של האכזריות השיפוטית. העונש - פעולה שמטרתה סבל של חבר בקבוצה, עומד בבסיס מערכות אכיפת החוקים. היתרונות של קבוצה ממושטרת וממושמעת על יריבותיה ה"אנרכיות" שימרו את המוטיבציה לאכזריות.
 

מזירות הגלדיאטורים ועד זירת האינטרנט - גם מי שלא שופך דם צורך אכזריות

אנשים תמיד היו מרותקים לראות (או לפחות לקרוא על) עונשים
 אנשים תמיד היו מרותקים לראות (או לפחות לקרוא על) עונשים 
 צילום: רויטרס 
 
מההמונים שהצטופפו לחזות בהוצאות להורג בציביליזציות הראשונות ועד לגולשי האינטרנט המקליקים על כל קישור לחדשות על גזר דינם של פושעים - הענישה מרתקת את קהל הצופים. אנשים נהנים לראות או לפחות לקרוא על עונשים. מול "אושרה של סכין" מבקשים בני אדם נחמה ב"אושרם של אזיקים" והטוקבקיסטים מביעים אכזבה מרובה כאשר ה"אושר" הזה מוגש להם במנות קטנות מדי. נראה שבני אדם נהנו מביצוע או לפחות מצפייה במעשי אכזריות בכל מקום בו הדבר היה אפשרי ומותר. האימפריה הרומאית היתה מעין "מעבדת אכזריות" משום שהיא זכתה לשטף ממושך של מנוצחים שניתן להתאכזר אליהם ולאזרחיה היו המשאבים והזמן הפנוי להתענג על אכזריות. בתנאים אלו מעטים האנשים שהתנזרו מתענוגות סדיסטיים.
 
בהזדמנויות מיוחדות היו נערכים מופעים בהם מצאו את מותם מאות גלדיאטורים בבת אחת
 בהזדמנויות מיוחדות היו נערכים מופעים בהם מצאו את מותם מאות גלדיאטורים בבת אחת 
 צילום: (אימג`בנק/GettyImages) 
 
כך למשל מתאר הפילוסוף סנקא בילוי של יום חולין ברומא: "המקרה גרם שנכנסתי בצהרים לקרקס, חיכיתי לשעשועים אבל... נשארה רק שפיכת דם פשוטה. אין ללוחמים כל הגנה, בכל גופם הם מופקרים למכת המוות... רוב העם בוחר במחזות כאלה ואיך לא יבחר בהם? למה כלי הגנה? למה אומנות? הלא כל אלה רק מעכבים את המוות... בבוקר משליכים אנשים לפני אריות ודובים, בצהריים משליכים אותם בפני ההמון הבא לראות. את מי שמנצח מניחים להמתה בשעה אחרת. סוף כל הלוחמים הוא המוות. הדבר נעשה בברזל ובאש והוא נמשך עד שהזירה מתרוקנת". הצגה כזו היתה מעין תוכנית ריאליטי יומיומית אך בהזדמנויות מיוחדות היו נערכים מופעים בהם מצאו את מותם מאות גלדיאטורים בבת אחת וקיסרים התחרו זה בזה בעריכת חגיגות דמים גדולות יותר לבקשת הקהל. אפילו קיסרים שנתפרסמו במתינותם ובנועם הליכותיהם כאוגוסטוס וקלאודיוס היו חובבים מושבעים של שעשועי זוועה. אוגוסטוס ניקר פעם במו ידיו את עיניו של עבריין ותחביבו היה צפייה במתאגרפים שצוידו בכפפות עור מחוזקות במטילי עופרת וברזל. קלאודיוס היה להוט לצפות מקרוב בהוצאות להורג והיה מסובב אגודלו למטה גם כשגלדיאטורים נפלו במקרה משום שאהב לצפות בהבעות פניהם ברגע ההמתה.
 

המתנגדים – אכזריות אינה חלק טבעי מהאדם. האמנם?

 מההמונים שהצטופפו לחזות בהוצאות להורג בציביליזציות הראשונות ועד לגולשי האינטרנט המקליקים על כל קישור לחדשות על גזר דינם של פושעים – הענישה מרתקת. נראה שבני אדם נהנו מביצוע או לפחות מצפייה במעשי אכזריות בכל מקום בו הדבר היה אפשרי ומותר 
מסקנתו של נל היא שהיכולת להנות מאכזריות טבועה במנגנונים העצביים היסודיים והקדומים המשותפים לנו ולקרובינו הטורפים ושכל מה שנדרש להפעלתם הוא פשוט ההזדמנות. כתב העת שפרסם את מאמרו של נל הביא גם שפע תגובות חוקרים שתקפו בחריפות את הרעיון. האכזריות לדעתם אינה תכונה אנושית כללית אלא "חוסר אנושיות" או פגם ביכולת לחוש אמפתיה. אחד המבקרים ציין למשל שבתחרות הרייטינג זוכות בעקביות קומדיות ולא סרטים עתירי דם ואלימות. התעללות כשלעצמה לא תגרום הנאה לרובם המכריע של בני האדם, טוענים חוקרים אחרים, והיא נעשית לא כבילוי אלא בהקשר תרבותי חברתי בו היא מבססת מעמדו של המתעלל בהיררכיה.

היכולת האנושית הייחודית לחוש הזדהות וחמלה הופכת את האדם ליצור התומך ביותר בבני מינו וקשה להבין כיצד אותה אבולוציה הפכה אותנו גם לממציאיה של האכזריות. פרידריך ניטשה, הפילוסוף שהוציא מהארון את האכזריות האנושית, מסכם את החידה בדרכו הפיוטית: "הלא כאילן האדם. ככל אשר ירבה לשאוף אל על ואל אור - יגבירו שורשיו כמיהתם ארצה, מטה, לחושך, לתהום, לרשע".

תמונת השער: (אימג`בנק/GettyImages)

» לכל מדורי "דברים שיורמים יודעים"

עלתה בדעתכם שאלה מעניינת, מסקרנת, מוזרה, הזויה או מצחיקה? פורום "לכל שאלה תשובה" מחכה לה. ניתן גם לשלוח ל- ysorek@gmail.com

לקבלת עדכונים ב- RSS על כל מדורי נענע אקטואליה, העתיקו את הלינק המצורף:
http://rss.nana10.co.il/?s=126&Cat=10576

להסבר על RSS
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by