בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
דברים שיורמים יודעים 
עור של פיל, לב של אדם 
 
 פילים נצפו כשהם ``עולים לרגל`` לגופת חבר שמת, נוגעים בו בחדקם, מלטפים את הגופה ברגליהם ומכסים בצמחיה    צילום: kevinzim, flickr.com cc    
דברים שיורמים יודעים |
 
יורם שורק

כשאנחנו מאבדים אדם קרוב חיינו מתהפכים ומתמלאים עצב גדול וקשה מנשוא. המצאנו שם לרגש הזה – אבל. האם אבלות הוא רגש שלבני האדם בעלות עליו? בעלי חיים שונים ומשונים מגיבים במגוון ביטויי מצוקה לאובדן של בני משפחה וחברים אבל היכולת להתבונן במוות מבחוץ ולפתח סביב גופת המת פולחנים דומה דווקא אצל הפילים לפולחן המוות האנושי. יורמים יודעים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
ויכוח סוער התחולל בפורום שלנו בשאלה: האם גם בעלי חיים מתאבלים על מות יקיריהם? ב"מסעי גוליבר" מעביר ג'ונתן סוויפט את גיבורו דרך ארצות משונות בהן הוא מגלה את חולשותיו וקלונו של המין האנושי על הקטנוניות, הקנאה, העריצות והטיפשות בהם הוא שרוי. בחלקו האחרון של הספר מגיע גוליבר סוף סוף לחברה אוטופית, תבונית ונטולת רוע – ארץ מיושבת סוסים מדברים ובעלי תרבות. הסוסים של סוויפט מקבלים את המוות בשלווה סטואית: "זוכר אני כי אדוני (הסוס המארח את גוליבר) נדבר יום אחד עם אחד מרעיו אשר יבוא הוא ומשפחתו אל ביתו. ביום המיועד באה הגברת ושני ילדיה אך אחרו ועל זאת הצטדקה בשני טעמים, הראשון משניהם היה בדבר בעלה אשר בבוקר היום ההוא 'שב אל אימו הראשונה'... וזמן רב התייעצה איזה מקום יכשר לשים את פגרו. ואני התבוננתי והנה התנהגה בביתנו בשמחה ובטוב לב כשאר בני הבית".
 

קרובים בחיים נשארים קרובים

היכולת להתבונן במוות מבחוץ ולחוות אבל כרגש מכונן לא שייכת רק לנו
 היכולת להתבונן במוות מבחוץ ולחוות אבל כרגש מכונן לא שייכת רק לנו 
 צילום: (אימג`בנק/GettyImages) 
 
גם אם פולחני המוות האנושיים מציקים ומעיקים לא רבים מאיתנו ירצו להתחלף עם סוסיו של גוליבר. עצב, געגוע, העלאת זכרונות מהמנוח ויחס טקסי לגופה הם מאפיינים יסודיים של החווייה האנושית ואף אחד מאיתנו לא היה רוצה שמותו יעבור בשיוויון נפש מצד קרוביו. אבל עד כמה יחסנו למוות הוא חלק מ"מותר האדם מן הבהמה"?

אבלות היא חידה. זהו רגש מרפה ידיים, מדכא, חסר מטרה, המוליך להתנהגות בזבזנית שניתן היה לצפות שהברירה הטבעית תכחיד. אולי "הגיוני" יותר מבחינת סיכויינו במלחמת הקיום שלא להרהר במוות? יש מי שרואים באבל תופעת לוואי של היכולת הגבוהה שלנו להיקשר רגשית. קשר חזק וארוך טווח בין הורים לילדים, אחים או בני זוג היה מרכיב חשוב בסיכויי ההישרדות של אבותינו. בסביבה בה עיצבה אותנו האבולוציה, ניתוק של ילד מאמא או של אדם מבוגר מהשבט שלו היה סיבה טובה לתגובה של מצוקה, חיפוש עקשני ודחיית כל פעילות אחרת עד לחידוש הקשר. התגובה הזו שהייתה חיונית להישרדות מקבלת במקרה של מוות צורה של אבל - ביטויי מצוקה שאינם מועילים כשלעצמם אלא מהווים מחיר שכדאי לשלם עבור קיומנו כיצורים חברתיים, כלומר עבור היתרונות המובהקים של עזרה הדדית ותמיכה לאורך החיים.
 

להעריך יותר את מה שיש

 
חוקרים אחרים מגדירים אבל כסוג מיוחד של עצב שיש לו תפקיד משל עצמו. כמה מהמאפיינים הבולטים של אבל: התכנסות עם אנשים קרובים, מחשבות על המוות ועל אפשרויות בהן ניתן היה למנוע אותו והפסקה של פעילויות יום יום, היו כשלעצמן יתרונות בסביבה הקדומה בה חלק ניכר ממקרי המוות היו בתאונה או בטריפה. אם שאיבדה את בנה לתנין בנהר תנקוט בדרך היעילה ביותר מבחינה אבולוציונית אם תכנס סביבה את משפחתה, תשחזר את האירוע במחשבתה ותמנע מילדיה ששרדו להיכנס לאותו מקווה מים. הכאב הנפשי, כמו הכאב הפיזי בפציעה, שומר עלינו מחזרה על פעולה שהביאה לקטסטרופה. הגישה הרואה באבל מערכת הגנה מסבירה היבטים שקשה ליישב עם תופעת לוואי של שבירת קשר. כך למשל אנו מתאבלים גם על קרוב משפחה שחי רחוק מאיתנו והקשר נותק הרבה לפני המוות.

מחקרים פסיכולוגיים מעלים כי האבל חזק במיוחד כאשר המנוח קרוב לנו גנטית (בן או אח) וכאשר המוות התרחש בתקופת שיא הפריון, כלומר כאשר אבד פוטנציאל גבוה להמשכיות גנטית. רגשות האבל הם מכשיר ההופך אותנו זהירים יותר ביחס לביטחונם של קרובינו ולכן משפר את סיכויי הגנים לעבור לדור הבא. אם אמנם עיצבה הברירה הטבעית סוג מיוחד של עצב לשמור על קרובים, הגיוני לצפות שגם בעלי חיים אחרים החיים בקבוצות יפתחו מנגנון דומה.
 
 

האבל בעולם החי – חי וקיים

 ילדים מבינים את המוות כהיעדר פעילות ותגובה בגיל 3 אך תופסים את האוניברסליות ואי ההפיכות שלו רק בגיל 5-6 ואת היותם בני תמותה בעצמם בסביבות גיל 8. ספק אם בעלי חיים מגיעים לרמות כאלו של הבנה 
מגוון בעלי חיים מראים סימני מצוקה רגשית לאחר מוות. תופעות שמזכירות מאד אבל אנושי נצפות אצל כלבים לאחר מות הבעלים, אצל דולפינים המאבדים חבר ללהקה וכמובן אצל קופים. חוקרת השימפנזים ג'יין גודל מתארת אפילו מקרה מוות כתוצאה מדיכאון אצל גור כבן 8 בעקבות מות אימו. מה שמבדיל בין האבל החייתי לאבלות שלנו היא ההתייחסות הטקסית לגופה. טקס כזה מקשר את האבל למוות ולא סתם להיעלמות פתאומית של חבר להקה. יתכן כי היעדרם של אזכרות או טקסי קבורה נובע מחוסר יכולתם של בעלי חיים לתפוס מושג מופשט כמוות. ילדים מבינים את המוות כהיעדר פעילות ותגובה בגיל 3 אך תופסים את האוניברסליות ואי ההפיכות שלו רק בגיל 5-6 ואת היותם בני תמותה בעצמם בסביבות גיל 8. ספק אם בעלי חיים מגיעים לרמות כאלו של הבנה ולכן אינם מקשרים את הדמות הדוממת, המתפרקת והמעלה צחנה עם החיה הפעילה שלפני המוות.
 

פילים – מלכי האינטליגנציה החברתית

האבל חזק במיוחד כאשר המנוח קרוב לנו גנטית וכאשר המוות התרחש בתקופת שיא הפריון
 האבל חזק במיוחד כאשר המנוח קרוב לנו גנטית וכאשר המוות התרחש בתקופת שיא הפריון 
 צילום: exfordy, flickr.com cc 
 
בכל זאת, ממלכת החי מספקת לנו דוגמה מרשימה אחת לאבל של ממש. פילים נצפו כשהם "עולים לרגל" לגופת חבר שמת, נוגעים בו בחדקם, מלטפים את הגופה ברגליהם ואפילו מכסים אותה בצמחייה. כדי לאשש מידע שנאסף מתצפיות אקראיות נערך מעקב מדויק סביב לגופתה של פילה בשמורה בקניה. במשך שישה ימים לאחר המוות ביקרו את המנוחה 11 פילים מארבע משפחות שונות ושהו בקרבתה שעות ארוכות. סקרנות וטקסי מגע והרחה נעשים גם כלפי שלדי פילים ובפרט גולגלות וחטים, אולי משום שהשנהב הוא חלק השלד הנראה לעין גם בחייו של הפיל. למה דווקא בהקשר מורבידי כזה אנו דומים לפילים יותר מלקרובינו השימפנזים או לדולפינים החכמים? יתכן שהסיבה טריוויאלית: גופות קופים בטבע יאכלו בפיהם של אוכלי הנבלות ואצל יונקים ימיים הפגר ייסחף למרחקים כך שרק אנחנו והפילים נשארנו עם גופות שניתן לעקוב אחר קורותיהן מייסורי הגסיסה ועד לעצמות היבשות. אבל אולי הדמיון עמוק יותר.
 

להתבונן במוות מבחוץ

 הפילים שייכים לקבוצה קטנטנה של בעלי חיים המסוגלים לראות את עצמם 'מבחוץ' ולכן גם לחוש הזדהות. הזכרון, הסקרנות והרגישות למצבם של אחרים מביא אותם לעקוב אחר חבר לאורך הגסיסה ולאחר המוות 
מבין היונקים גדולי המוח הפיל אינו נחשב חכם במיוחד. על אף מוחו הגדול הוא מצליח פחות להשתמש בכלים משימפנזים, הוא מבחין פחות בפרטים ונכשל במבחנים של הסקה הגיונית שיונקים אחרים עוברים בקלות. בניסוי משעשע בו אומנו פילים להרחיק מכסה מדלי כדי להגיע אל המזון המשיכו הפילים להזיז את המכסה גם כשהוצב לצד הדלי ולא חסם את הגישה לאוכל. הפילים פשוט נדרשים פחות לתחבולות כדי לשרוד. שאר היונקים הנבונים (קופים ויונקים ימיים) ניזונים מפריטי מזון קטנים ועתירי אנרגיה (אגוזים, פירות, חרקים או דגים) ואילו הפיל נזקק למצבורים גדולים ונייחים של צמחיה. בהתאם, המוח הגדול משמש בעיקר לניווט ולתקשורת. מוחו של הפיל מכיל הרבה תאי עצב אך הם פחות ממויינים לאזורים מתמחים מאצל יונקים אחרים ועיבוד המידע איטי יותר. עם זאת הפילים מגלים אינטיליגנציה חברתית גבוה מאוד, הם חיים בקבוצות המונהגות בידי נקבה מבוגרת שזכרונה הוא משאב חיוני להישרדות. מעקב אחר פילים בשנת בצורת בטנזניה העלה כי נקבות זכרו מיקום של מקווי מים מבצורת שארעה 35 שנים קודם לכן. קבוצות בהן המנהיגה היתה צעירה מכדי לזכור את העבר הרחוק סבלו מתמותת גורים כפולה.
 
תופעות של אבל מאפיינות גם את ידידינו הכלבים והדולפינים
 תופעות של אבל מאפיינות גם את ידידינו הכלבים והדולפינים 
 צילום: (אימג`בנק/GettyImages) 
 
פילים יכולים להסתדר בלי כלים או יכולת המצאה אבל הם חייבים ליצור קשרים עמוקים ויציבים מאוד עם חבריהם והם אכן מגלים יכולת גבוהה לאמפתיה. פילים נצפו כשהם מסייעים לחבריהם במצוקה גם כשהפיל הפצוע או התקוע היה זר להם לגמרי. הפילים שייכים לקבוצה קטנטנה של בעלי חיים המסוגלים לזהות עצמם במראה, כלומר לראות את עצמם "מבחוץ" ולכן גם לחוש הזדהות ולשים עצמם במקומו של פיל השרוי במצוקה. הזכרון, הסקרנות והרגישות למצבם של אחרים מביא אותם לעקוב אחר חבר לאורך הגסיסה ולאחר המוות, כלומר לקשר בין הגופה בשלבי התפוררות שונים לפיל חי.
 

הפיל ורוכבו

ההיסטוריון פלוטארכוס מייחס את תבוסתו של המצביא היווני פירוס בקרב על העיר ארגוס לרגש החמלה של פילי המלחמה שלו: "ופיל, ניקון שמו, חיפש את רוכבו שנפל מעליו מחמת פצעיו כדי להחזירו למקומו והוא הסתער על אלה שביקשו לצאת וערבב בדחיפותיו אוהבים ואויבים כאחד והם נפלו זה על גבי זה. משמצא את גופת אדוניו תפסו בחדקו והניחו לרוחב שתי שיניו וחזר לאחוריו כמשוגע ורמס את כל הנתקלים בו. ובעוד הם מעוכים ולחוצים זה לזה לא יכול אף אחד מהם לעשות כלום למען עצמו, אלא ההמון כולו התנועע והתנודד כגוף מרותק אחד לכאן ולכאן". יתכן כי אילו למדנו שעור בחמלה והזדהות מידידנו הכבדים היינו מייצרים הרבה פחות סיבות לאבל.

» לכל מדורי "דברים שיורמים יודעים"

עלתה בדעתכם שאלה מעניינת, מסקרנת, מוזרה, הזויה או מצחיקה? פורום "לכל שאלה תשובה" מחכה לה. ניתן גם לשלוח ל- ysorek@gmail.com

לקבלת עדכונים ב-RSS על כל מדורי נענע אקטואליה, העתיקו את הלינק המצורף:
http://rss.nana10.co.il/?s=126&Cat=10576

להסבר על RSS
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by