בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
דברים שיורמים יודעים 
המים אותם מים 
 
 מתברר כי קשה להתגבר על פחדים ישנים ובפרט כשיש מי שיכול להרויח מהם    צילום: (אימג`בנק/GettyImages)    
דברים שיורמים יודעים |
 
יורם שורק

השבוע המדור חוצה שוב את הקווים ממסביר למתריס ושובר עוד מיתוס. הפעם מיתוס צרכני נפוץ מדי - שגעון המים המינרלים. המדע האובייקטיבי מעולם לא הוכיח חד משמעית את עדיפותם המובהקת על המים שבברזים ובכל זאת רבים מדי מאיתנו קונים ומטהרים מים כאילו קנינו אוויר בכסף או היינו אסקימוסים שמתחרים על קרח. אגדה שהפכה לעובדה. יורמים יודעים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
צ"ת שואל: "האם מים מינרלים הם לא מים בדיוק כמו שיש בברז? מה ההבדל? מה זה משנה אם זה בא ממעיין 'מיוחד' או ממקום אחר?"

החשד שלך, צ"ת, בהחלט במקומו. המים המינרלים באים מאותו מקום ממנו באים מי הברז. יש תקן איכות למי שתייה והוא זהה למים בבקבוקים ולמי הברז. בארצנו מופקים מים מינרלים ברמת הגולן ובגליל, כלומר מאותו מאגר תת קרקעי (אקוויפר) המזין גם את הכינרת המושמצת. בקורסים לכלכלה מלמדים על "עקומת הביקוש" על פיה אמור ביקוש למוצר לרדת ככל שעולה מחירו. אלא שהחיים מתעקשים לזמן הפתעות ובני אדם מתעקשים להתנהג באופן שונה לחלוטין ממה שמצפים מהם כלכלנים. מחירם של מים בבקבוקים גבוה אלפי מונים ממחיר מים מהברז אלא שהדרישה לבקבוקים צומחת בכל רחבי העולם בשיעור של למעלה מ- 10% בשנה - הרבה מעבר לצמיחת הכלכלה או גידול האוכלוסייה.
 

הכסף נשפך כמו מים

הפופולאריות של המים בבקבוק היא חידה בלתי פתורה
 הפופולאריות של המים בבקבוק היא חידה בלתי פתורה 
 צילום: (אימג`בנק/GettyImages) 
 
הפופולאריות של המים בבקבוק היא חידה בלתי פתורה. כששואלים צרכנים למה הם מוכנים לשלם כסף עבור מוצר המוצע חינם התשובות נחלקות בין מי שמעדיף את טעמם של המים המינרלים למי שחושש מזיהום במי הברז. נתחיל בויכוח על טעם וריח: בניסויי טעימה עיוורים, מסתבר, נעלם יתרונם של המים המינרלים. כך למשל זכו מי ברז מניו יורק להעדפה של 45% ממשתתפי סקר טעימה בעוד מי "אוויאן" המפורסמים זכו להעדפה של 12% בלבד. בתכנית תחקיר בטלוויזיה הסכימו סועדי מסעדה יוקרתית לשלם $7 עבור בקבוק L'eau Du Robinet (מי ברז בצרפתית) שמולא מברז המטבח ודחו באנינות טעם את אותם מים בקנקן. את חוויית השתייה אי אפשר לרדד להרכב כימי ומבחני מעבדה. מים ששילמנו עבורם וטרחנו לסחוב הביתה יערבו לחיכנו יותר מהמים הפשוטים שמזרימים לנו פקידי העירייה לברז שבכיור המטבח.
 

פחדים עתיקים קשה לעקור

 
מי שאינו מוכן לשלם עבור טעמם המשובח של מים מינרלים קונה אותם בשל החשש לבריאות מהזיהומים שבמי הברז. זהו פחד המעוגן בהיסטוריה ארוכה של מגיפות המועברות על ידי מי שתייה. כבר בתנ"ך נמצא עדות להבנת הקשר שבין זיהום מים למחלות והנביא אלישע מתחיל את שרשרת הניסים שלו בשיפור איכות המים (מלכים ב' פרק ב'). הידע הזה נשכח עד שמגיפת כולרה בשנת 1854 שינתה את מדע הרפואה ובאותה הזדמנות ייצרה את רעיון המים בבקבוק. הכולרה נחשבה עד אז למחלה המועברת באוויר. כשהפילה המחלה 127 חללים גילה הרופא ד"ר ג'ון סנאו את הקשר בין כל החולים - משאבת מים ציבורית ברחוב ברוד בלונדון ממנה זרמו מים מזוהמים בביוב מנהר התמזה. התחקיר הזה נחשב ללידתו של מדע המגיפות המודרני - האפידמיולוגיה. מאז ועד לראשית המאה ה- 20 היו בקבוקי מים שמקורם במעיינות הידועים כנקיים הדרך היחידה לשתות בבטחה.

בשנת 1913 הונהג בארה"ב חיטוי בכלור ומי הברז בערים הפכו סוף סוף בטוחים לשתיה. ההישג הזה בצירוף שיפור תשתיות המים והביוב הביאו לדעיכת שוק המים בבקבוקים למשך רוב המאה הקודמת. אלא שמתברר כי קשה להתגבר על פחדים ישנים ובפרט כשיש מי שיכול להרויח מהם. בשנות השבעים החלו יזמים לנצל אירועי זיהום או חששות מאיכות המים והחיו את שיווק המים המינרלים.
 
 

המדע לא משקר

 המים המינרלים באים מאותו מקום ממנו באים מי הברז, תקן האיכות למי שתייה זהה. מה שנראה כאבסורד, למכור לאנשים ביוקר מוצר המסופק באותה איכות חינם, התגלה כאחד הרעיונות העסקיים המבריקים מאז ומעולם 
כאמור, אין כל עדות מעבדתית או בריאותית לעדיפות של מים מינרלים. זיהומים אמיתיים או מדומים במי שתיה זוכים לסיקור תקשורתי נרחב ומתברר כי אירועים כאלו יעבדו תמיד לטובת משווקי הבקבוקים. זיהום במי ברז מביא עוד צרכנים אל מדפי הבקבוקים בסופרמרקטים ואילו בעיות דומות במים מינרלים, כדוגמת הבנזן שהתגלה במי פריה בעשור שעבר, מביאים אנשים לעבור לבקבוקי המתחרים אך לא לחזור למי הברז. מה שנשאר מארועי זיהום בין שהם בברז הזול ובין שהם בבקבוקים היקרים הוא מודעות ציבורית לכך שמים הם עסק מסוכן ולכן ראוי לשלם עליו.

מי שאינו קונה מים בבקבוקים מתקין לו מטהר מים ביתי, כלומר משחזר מתחת לכיור המטבח את פעולות הסינון והחיטוי שנעשו ממילא קודם לכן. מחקר במלבורן שבאוסטרליה (שם מסופקים מים ללא תהליכי טיהור פרט להוספת כלור) סיפק ל- 700 משפחות מתקן טיהור אמיתי ול- 700 אחרות מתקן דמה שבו עברו המים ללא כל טיפול. במשך שנה וחצי עקבו החוקרים אחר מצב בריאותם של המשתתפים ושביעות רצונם מהמים. כצפוי, לא היה כל הבדל בתחלואה והמתקן הריק סיפק את אותו שיפור כשביעות רצונם של השותים. כך מה שנראה עד לפני כרבע מאה כאבסורד, למכור לאנשים ביוקר מוצר המסופק באותה איכות חינם, התגלה כאחד הרעיונות העסקיים המבריקים מאז ומעולם.
 

האם מי הברז בטוחים?

המתכות מתהליך ההפלרה מסיסות ואינן מגיעות לצרכן בבית
 המתכות מתהליך ההפלרה מסיסות ואינן מגיעות לצרכן בבית 
 צילום: (אימג`בנק/GettyImages) 
 
בנושא קרוב מעבירה הגולשת בת שבע מסמך מאיים בו נתקלה ושואלת: "האמנם זוממת משפחת עופר להרעיל אותנו במסווה של הפלרת מים?"

ובכן בת שבע, המסמך אכן מטיל אימה: "מעטים מודעים לעובדה שמפלירים את מי השתייה לא עם חומר נקי, אלא עם שפכים תעשייתיים - חומצה פלואורוסיליצית המכילה ארסן, כספית, עופרת, קדמיום...". נראה שאין ברירה אלא לעבור למים מינרלים ולאטום גם את ברז המקלחת... מי מוכן לחפוף שערות בקוקטייל רעיל של ארסן וכספית? אבל בדיקה מדוקדקת יותר מגלה כמה תמיהות. לפלואוריד עצמו אנו נחשפים ברצון ומקפידים שיימצא במשחת השיניים שלנו ובמקומות רבים בעולם הוא מצוי בריכוז מתאים באופן טבעי. לחומר ההפלרה אכן שם מאיים: מתחיל ב"חומצה", המעלה בדמיון נוזל מאכל מעלה ענן אדים מחניק, ומחובר לשם תואר זעפני בן 14 אותיות "פלואורוסיליצית".
 

אפשר להיות רגועים

 את חוויית השתייה אי אפשר לרדד להרכב כימי ומבחני מעבדה. מים ששילמנו עבורם וטרחנו לסחוב הביתה יערבו לחיכנו יותר מהמים הפשוטים שמזרימים לנו פקידי העירייה לברז שבכיור המטבח 
אלא שהכימיה יכולה גם להרגיע. פלואורוסיליצי פירושו תרכובת פלואוריד וסיליקון. הקשר בין שני האטומים הללו רופף וחלש ובמגע עם מים נחפז להישבר. הפלואור מתמוסס לאותו חומר המוכר ממשחת השיניים ואילו הסיליקון המיותם הופך לחומר בעל הנוסחה SiO2 שחסרי השכלה כימית מתעקשים לכנות בשם המעליב "חול". החומצה המאיימת חדלה, לכן, להתקיים מרגע שהוכנסה אל המים. אבל האם החומצה המבעבעת היא אמצעי בידי האוליגרכים להכניס עופרת וכספית לצנרת? אולי כך הם מבקשים לגרום לנו פגיעה מוחית מספיקה למכור להם עוד חברות ציבוריות? ככימאי, אילו רציתי להרעיל את תושבי המדינה בעופרת או כספית לא הייתי משתמש לשם כך בחומצה פלואורוסיליצית. הסיבה פשוטה: המתכות הללו יוצרות מלח בלתי מסיס עם פלואוריד שישקע במקום בו נוצר ולא יגיע לצרכן.
 
המעיינות בצפון נובעים מאותו אקויפר שמזין את הכינרת
 המעיינות בצפון נובעים מאותו אקויפר שמזין את הכינרת 
 צילום: Augapfel, flickr.com cc (אילוסטרציה) 
 
ועדיין, אולי בכל זאת, גם אם ללא כוונת זדון, גורמת ההפלרה לעלייה בזיהום המתכות במים אותה מבקש משרד הבריאות להסתיר מאיתנו? למזלנו מסעות ההפחדה מגיעים לחופי ארצנו באיחור של כמה שנים ואותן דאגות נבדקו בארצות הברית שם היתה תנועת האנטי-הפלרה חלק מהאג'נדה השמרנית. מה לעשות, ככל שנרצה להאמין שההפלרה היא מזימת הרעלה בולשביקית (כטענת מתנגדי ההפלרה באמריקה) או דרכם של קפיטליסטים מרושעים להיפטר מרעלים (כפי שמנוסחת תאוריית הקונספירציה אצלנו), בדיקות של מתכות במי השתיה או בדמם של צרכני המים לא הראו כל הבדל בין מים מופלרים למים נטולי פלואוריד. ולסיכום, בת שבע, בפעם הבאה שתקבלי מייל מפחיד שתי כוס מים והרגעי.

» לכל מדורי "דברים שיורמים יודעים"
עורך: יובל בגנו

עלתה בדעתכם שאלה מעניינת, מסקרנת, מוזרה, הזויה או מצחיקה? פורום "לכל שאלה תשובה" מחכה לה. ניתן גם לשלוח ליורם שורק בכתובת הדוא"ל - ysorek@gmail.com

לקבלת עדכונים ב-RSS על כל מדורי נענע אקטואליה, העתיקו את הלינק המצורף:
http://rss.nana10.co.il/?s=126&Cat=10576

להסבר על RSS
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by