בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
דברים שיורמים יודעים 
כוחם של סטריאוטיפים 
 
 אבחנות מדוייקות על בני קבוצה זרה הן בזבוז של זמן ומשאבים וכדאי לצמצם את התפיסה רק למידת הסכנה שבהם..    צילום: f_mafra, פליקר cc-by    
דברים שיורמים יודעים |
 
יורם שורק

מדוע אנחנו מדביקים תוויות אחד לשני? האם זה חזק מאיתנו? מה שירתו מנגנוני הסטריאוטיפים לאורך הדורות ומדוע הם שורדים ביתר שאת גם עמוק לתוך חברת המהגרים האינטגרטיבית של ימינו? הרי אותם מנגנונים המקטלגים את השונה מאיתנו לתוך קטגוריות מכלילות מהווים את המקור לאי-סובלנות במקרה המינורי ולגזענות ואלימות במקרה הגרוע. יורמים יודעים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
"בן אדם טוב" תוהה בפורום שלנו: "למה כשאדם או קבוצה פוגשים קבוצה אחרת הם משליכים עליה מומים שלא קיימים בה?"

גם אם נכחיש זאת כולנו "יודעים" שמרוקאים עצבניים, שאשכנזים חכמים וקרים ושעקרות בית נחמדות וטיפשות. מרגע שבני אדם מתקבצים לחבורות נוצרים סטריאוטיפים על בני הקבוצות השכנות. באופן מפתיע אין צורך בהיסטוריה ארוכה של עוינות, תחרות או אפילו הכרות כדי להזין סטריאוטיפים. פסיכולוגים חברתיים הראו כי די לחלק בני אדם לקבוצות על פי טעמם בציור או בהערכה שנתנו למספר הנקודות שהופיעו על מסך כדי ליצור "זהות קבוצתית" ולעורר הטיות בשיפוט לטובת מי ש"משלנו" לעומת "האחרים".
 

היעילות של עיבוד מידע חברתי

הגנגסטר השחור - העצמה של הסטריאוטיפ המוחלש שיצרו הלבנים
 הגנגסטר השחור - העצמה של הסטריאוטיפ המוחלש שיצרו הלבנים 
 צילום: ‎(אימג`בנק/GettyImages‎) 
 
ההיסטוריה מלמדת על כוחם ההרסני של סטריאוטיפים ליצור עוינות, אפליה ואלימות ובכל זאת נראה שהם ישארו איתנו פשוט מפני שכך אנו קולטים ומעבדים מידע חברתי. מנהיג השחורים האמריקני ג'סי ג'קסון הודה בגילוי לב: "אין דבר המכאיב לי יותר מללכת ברחוב, לשמוע צעדים מאחור, לחשוש משוד ואז לחוש הקלה כאשר מתברר לי שמי שהולך מאחורי לבן".

המאפיין הבסיסי של הסטריאוטיפ, ההכללה, הוא אמצעי לחסכון במשאבים של עיבוד מידע, תשומת לב וזמן. המשאבים הללו מוגבלים והמוח מסנן אינפורמציה שאינה רלוונטית למשימה הנראית חשובה (על עקרון זה מתבססים להטוטי אחיזת עיניים, כשהקוסם מרכז את תשומת לבך בפרט אחד שעל הבמה הוא יכול לעשות כמעט הכל מחוץ למוקד הזה).

בתחום החברתי תלויה הצלחתנו ביכולת לבסס מעמד, למצוא בן זוג, ליצור בריתות ולזהות נקודות חוזק וחולשה אצל חברינו לקבוצה. אבחנות מדוייקות על בני קבוצה זרה הן בזבוז של זמן ומשאבים וכדאי לצמצם את התפיסה רק למידת הסכנה שהם מהווים עבורנו. הנטייה הבסיסית היא, בהתאם, להבחין בגוונים ובהבדלים דקים בקרב מי ששיך לקבוצה ולראות את חברי הקבוצה האחרת כזהים וכפשוטים מאיתנו. בהתאם, כשאנו נדרשים להבין מצב נפשי של אדם אחר נייחס ל"זרים" רגשות בסיסיים כפחד, כעס או שמחה ואילו רגשות "מורכבים" יותר כסקרנות, תקווה או קנאה נשמרים בדרך כלל לחברינו לקבוצה.
 

ניסוי: זהה את הסכנה

 ההיסטוריה מלמדת על כוחם ההרסני של סטריאוטיפים ליצור עוינות, אפליה ואלימות ובכל זאת נראה שהם ישארו איתנו פשוט מפני שכך אנו קולטים ומעבדים מידע חברתי 
בניסוי בו התבקשו נחקרים לזהות פרצוף שהוצג להם מתוך קבוצת צילומים התברר כי הסיכוי של אדם לבן לזהות פנים של אדם שחור (או להיפך) נמוך באופן מובהק מהסיכוי שלו לזהות פנים של בן גזעו. תופעה זו המקשה על עדים לזהות חשודים בבית משפט או במסדר זיהוי מתהפכת כאשר הפנים המוצגות נראות כועסות. קל יותר לאדם לבן לזהות שחור כועס מקבוצה מלזהות פנים כעוסות אירופאיות. כעס אצל הזולת הוא סימן של סכנה ולכן מצדיק השקעת תשומת לב והסכנה נתפסת כחמורה יותר כאשר מי שכועס "לא משלנו" משום שהיכולת לפתור בעיות בהידברות והמוטיבציה לפשרות חלשה יותר כשמדובר בזר.
 
 

משפחות של תוויות חברתיות

 
הסטריאוטיפים, כידוע לכל סטנדאפיסט (יש כאן גולש מבת ים?), מגוונים מאד: מהפרסי הקמצן ועד לרוסיה השרלילה, אבל מסתבר שיש מוטיבים חוזרים בסטריאוטיפים של אינספור קבוצות ושבטים. רוב הסטריאוטיפים נעים על שני צירים ומשייכים לקבוצת האחרים יכולות גבוהות או נמוכות וחמימות או קרירות רגשית. בניסוח אחר אנו ממיינים את מי שלא משלנו בהתאם לכוונותיו (טובות או מרושעות) וליכולותיו (גבוהות או נמוכות). השילוב של יכולת גבוהה וחום שמור בדרך כלל לקבוצה שלנו. הסטריאוטיפ הפטרוני הוא שילוב של "חמימים, נחמדים ועם זאת טיפשים או פרימיטיבים". בחברה הישראלית זה היה מקומם של התימנים עד אמצע המאה ה- 20 ומי שיקרא את מארק טוויין ימצא במשבצת הזו את הכושים של מדינות הדרום. זהו מקומן של קבוצות שאין להן לא יכולת ולא כוונה לפגוע במעמדנו ולכן תשבץ שם התרבות סוגדת הנעורים שלנו את הקשישים. השילוב ההפוך, של יכולת גבוהה וקרירות רגשית, שמור לקבוצות המתחרות בקבוצה שלנו. כך נתפסים, למשל, היהודים והמהגרים מסין בארה"ב. נשים צריכות, לכן, לבחור בין הסטריאוטיפ הפטרנליסטי של "עקרת הבית" טובת הלב אך המוגבלת ביכולותיה לסטריאוטיפ אשת הקריירה שתמיד תתואר כאינטליגנטית וחסרת לב.
 
הזוג הבורגני הלבן - שנות החמישים בארה"ב היו כר פורה לחידוד הקצוות
 הזוג הבורגני הלבן - שנות החמישים בארה"ב היו כר פורה לחידוד הקצוות 
 צילום: ‎(אימג`בנק/GettyImages‎)  
 
השילוב הגרוע ביותר, זה של יכולת נמוכה וזדון, שייך למנודים - אלה שהסטריאוטיפ שלהם מגיע לצורה הקיצונית ביותר: דה הומניזציה. לקבוצה הזו שייכים למשל אנשים המכורים לסמים, חולי נפש ובני גזעים הנחשבים כ"תת אנושיים". הדה-הומניזציה היא הצורה המסוכנת ביותר של סטריאוטיפ והיא שלב מקדים למעשי אפליה, אלימות ורצח עם. מתברר כי דה-הומניזציה אינה רק דרך מטפורית לתאר יחס לא אנושי לבני אדם אחרים אלא אופן שונה של תפיסה מוחית של אותם אנשים. בניסוי בו נמדדה פעילות המוח של נחקרים כשהוצגו להם תמונות בני אדם "מן היישוב" ותמונות של דרי רחוב (הומלסים) ומכורים לסמים התברר שהמידע על אותם מצורעים מודרניים לא עובד כלל באותו חלק של קליפת המח באונת המצח הפעיל בדרך כלל בעיבוד מידע חברתי. מה שהופעל היו אזורים כאמיגדלה (תגובת פחד) והאינסולה (תגובת גועל). הסטריאוטיפ בצורתו הקיצונית מצליח, כך מראה המחקר, להפוך אדם ללא יותר ממקור סכנה או זיהום שהמידע עליו נטול הקשר חברתי.
 

ניסוי: עד כמה מוטמעים דימויים בראשנו?

 כשנבדק שיפוט ספונטאני של מצבים חברתיים מתגלית ההטיה שיוצרים הסטריאוטיפים במלוא עוצמתה גם אצל מי שיכחיש בתוקף כל האשמה בגזענות, שוביניזם או הומופוביה 
החדשות הרעות הן שקשה למחוק מנגנונים שהתפתחו בהיסטוריה אבולוציונית ארוכה אותה עברנו בקבוצות קטנות, מבודדות, מגובשות וחשדניות. הסטריאוטיפים דביקים (קלים לקליטה ויציבים) ויעילים ביותר דווקא כשאיננו מודעים להם. המחשה לכך מספק מחקר שבדק את השפעת הסטריאוטיפ המזהה שחורי עור כדמויי קוף, דימוי גזעני ותיק שזכה לגושפנקה פסאודו-מדעית במאה ה- 19 כשהאפריקנים זוהו כחוליית מעבר מהקוף אל האדם. מתברר כי נבדקים שהצהירו כי אינם מכירים את הסטריאוטיפ זיהו דמות מטושטשת של גורילה מהר יותר כאשר הוקרנה להם, קודם לכן, דמות אדם שחור למשך זמן קצר מכדי שיהיו מודעים לו (30 אלפיות שנייה). בכיוון ההפוך הקדישו הנחקרים תשומת לב גבוהה יותר לפנים שחורים מאשר ללבנים כאשר הובזקה לפני כן תמונת גורילה. כצפוי, כאשר הבזיקה על המסך תמונת בעל חיים "ניטרלי" מבחינת הסטריאוטיפ התרבותי הייתה תשומת ליבם של הנחקרים הלבנים מרוכזת יותר בתמונת חבריהם לצבע העור. כשהוקרן סרט בו נראה מעצר אלים של חשוד, נחקרים נטו יותר להצדיק את אלימות השוטרים כאשר החשוד היה שחור אם לפני הסרט הובזקו תמונות של קופים.
 

הדעה הקדומה – נחלתם גם של ליברלים

למרות השפים הגדולים המטבח בבית נותר "מקומה של האישה"
 למרות השפים הגדולים המטבח בבית נותר "מקומה של האישה" 
 צילום: (אימג`בנק/GettyImages‎) 
 
מחקרים רבים מאשרים את המסקנה שנראית לכאורה פרדוקסלית: דווקא מי שמתיימר להיות "עיוור צבעים" חשוף יותר להשפעתם הסמויה של סטריאוטיפים מאשר מי שמודע להם. סטריאוטיפים של הומוסקסואלים למשל, קיימים ופעילים אצל ליברלים המתמוגגים ממצעד הגאווה לא פחות מאצל החשוכים שבקנאים. כשנבדק שיפוט ספונטאני של מצבים חברתיים מתגלית ההטיה שיוצרים הסטריאוטיפים במלוא עוצמתה גם אצל מי שיכחיש בתוקף כל האשמה בגזענות או שוביניזם. גישה מאוזנת יותר נצפית דווקא אצל מי שפועל מתוך מודעות לסטריאוטיפים הטבועים בו וכנגדם. אם נשמע בקולם של הפוליטיקאים ונשאיר את "השד העדתי" בבקבוק המיתולוגי שלו נגלה כי דווקא הבקבוק הלא מודע הוא זירת הפעולה החביבה עליו ביותר.

» לכל מדורי "דברים שיורמים יודעים"

עלתה בדעתכם שאלה מעניינת, מסקרנת, מוזרה, הזויה או מצחיקה? פורום "לכל שאלה תשובה" מחכה לה. ניתן גם לשלוח ל- ysorek@gmail.com

לקבלת עדכונים ב-RSS על כל מדורי נענע אקטואליה, העתיקו את הלינק המצורף:
http://rss.nana10.co.il/?s=126&Cat=10576

להסבר על RSS
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by