בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
דברים שיורמים יודעים 
סוד ההצלחה של הדתות 
 
 הטקסים והמנהגים ובעיקר התובעניים והיקרים שבהם הם מכשיר המבטיח לכידות חברתית - יתרון ההישרדות של הדת    צילום: רויטרס    
דברים שיורמים יודעים |
 
יורם שורק

בהנחה והאדם התבוני והמדבר לא התפתח יש מאין מעניין לבחון איך הדתות העתיקות יותר ופחות, נביעות לכאורה מתמצית הקיום ממש מראשיתו, התפתחו בחברה האנושית. בכלים רציונאליים עד אימה יורמים סוגר השבוע את המעגל שנפתח בשבוע שעבר ומסביר את מקומן ותפקידן של הדתות בעולם החברתי המשתנה של האדם. פולחן האמונה לא הולך לשום מקום

 
 
 
 
 
 
 
 
 
הטור הקודם עסק בדרך בהתאמתה של האמונה הדתית לאופן בו אנו קולטים ומפרשים את העולם. אבל דת אינה רק מערכת של אמונות בעל טבעי. אמונה אינה דת כל עוד לא מתלווה לתורה גם פולחן וכללי התנהגות ובניסוחו של רבי שמעון בן גמליאל "לא המדרש עיקר אלא המעשה". כאשר השאלה אינה "במה הדת גורמת לנו להאמין?" אלא "כיצד גורמת לנו הדת להתנהג?" הופכת הדת לחידה אבולוציונית.
 

השפה והלכידות החברתית כתנאי להיווצרות הדתות

ההבדל בין חוקים דתיים לחילוניים הוא בקיומה של יישות כל יודעת ושופטת תמיד
 ההבדל בין חוקים דתיים לחילוניים הוא בקיומה של יישות כל יודעת ושופטת תמיד 
 צילום: (אימג`בנק/GettyImages)  
 
איך שורדת מערכת הדורשת בזבוז של מזון יקר ערך על עולות וזבחים, הקדשת זמן ממושך לתפילות וטקסים, מאמץ בבניית מקדשים והיכלות ואינספור איסורים, צומות ומגבלות? את ההסברים להצלחתן המופלאה של הדתות ניתן לחלק לשניים. יש המוצאים יתרונות חשובים לפרט בהשתייכות לקהילה בעלת מאפיינים ייחודיים ומערכת נוקשה של כללי התנהגות ויש הרואים בקהילה הדתית עצמה "אורגניזם על", כלומר יחידה שהיא יותר מסך חלקיה ושהיא עצמה ולא המאמין הבודד הופכת לחומר הגלם בתהליך אבולוציוני של תחרות, השתנות והסתגלות.

עבור הסוציולוג דומיניק ג'ונסון (Dominic Johnson) הדת היא קודם כל מערכת של כללים וחוקים שההבדל בינם לחוקים חילוניים הוא בקיומה של ישות מפקחת, כל יודעת ובעלת יכולת ענישה אינסופית. השימוש בכלים והתפתחות השפה הסיטו את האתגר האבולוציוני מהישרדות פיזית להשתלבות חברתית. מוניטין של חבר טוב, אמין ולא אנוכי, כזה שכדאי לשתף בקואליציה, הכרחי לביסוס של המעמד החברתי ולשידוך הולם ובמילותיו של רבי יהודה הנשיא: "איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם - כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם". בקיומה של היררכיה חברתית אנו דומים לאחינו השימפנזים אלא שהשפה המאפשרת לקדד בזכרון מידע חברתי לזמן ממושך ולהעביר אותו ביעילות לחברים אחרים בקבוצה הופכת את החברה האנושית לשקופה יותר מכל להקת קופים.
 

יישות העל כפתרון יעיל לניהול השגיאות החברתיות

יש הרואים בקהילה הדתית עצמה אורגניזם על - יחידה שהיא יותר מסך חלקיה
 יש הרואים בקהילה הדתית עצמה אורגניזם על - יחידה שהיא יותר מסך חלקיה 
 צילום: רויטרס 
 
המוניטין בו תלויה ההצלחה האבולוציונית הפך פגיע הרבה יותר עם התפתחות השפה. נדרשת הרבה יותר זהירות שלא להיתפס בעבירה על חוקי הקבוצה כאשר כל אחד יכול לספר על מעשיך, לרכל ולגרום נזק ארוך טווח למעמדך. כיוון שכך נדרשו אבותינו להתאים מחדש את ניהול השגיאות בתחום החברתי. ניהול שגיאות (error menegment) הוא האופן בו אנו מנהלים את הסיכונים שבהחלטותינו בתנאי חוסר וודאות. כאשר מכוונים גלאי עשן לזיהוי שריפות יש לכייל את הרגישות. רגישות נמוכה מדי עשויה לעכב זיהוי של שריפה אמיתית ואילו רגישות גבוהה תגרום לאזעקות שווא. כיוון שלא ניתן להבטיח מצב של אפס שגיאות מעדיפים להביא את הגלאי לרגישות יתר, כלומר לשלם מחיר של אזעקות שווא כדי למנוע נזק גדול בהרבה של שריפה אמיתית. במדע נקבע סף גבוה במכוון של מובהקות סטטיסטית הנחוצה לאישוש השערה משום שבניגוד למקרה גלאי העשן דווקא הנזק שבתגלית שגויה נחשב גבוה משל החמצת תגלית אמיתית.

אלוהות מפקחת ומענישה היא, לפי ג'ונסון, הדרך בה הוסטה מערכת ניהול השגיאות החברתיות של אבותינו עם התפתחות השפה. מי שהעביר את תפקיד הצופה האנושי שיש לחשוש מפניו לצופה על אנושי הפסיד פה ושם הזדמנויות לרווח קל אבל הפחית מאוד את הסכנה הגדולה יותר של עבריינות שתיחשף. ואכן, מי שממשיך לקרוא בפרקי אבות מוצא גם את הדרך בה מבטיח המאמין לעצמו תפארת מן האדם: "הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה, דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבין".
 
 

מערכת הכללים הנוקשה כמבחן אמינות לחברי הקבוצה

 דווקא הקהילות הדורשות פולחנים קשים ומפרכים הן המצליחות ביותר מבחינה כלכלית וחברתית. השתייכות לקהילה תומכת המבוססת על אמון, עזרה הדדית ונכונות להקרבה מצד חבריה היא נכס חשוב 
חוקרים אחרים רואים בדת קודם כל מערכת של פולחנים: תפילות, טקסים וקרבנות. החוקר סוסיס (R. Sosis) מסביר כי הטקסים והמנהגים ובעיקר התובעניים והיקרים שבהם הם מכשיר המבטיח לכידות חברתית שהיא, לדעתו, היתרון ההישרדותי שבדתות. בקרב שבטים שכנים בגינאה החדשה נמצא כי דווקא הקהילות הדורשות פולחנים קשים ומפרכים הן המצליחות ביותר מבחינה כלכלית וחברתית. השתייכות לקהילה תומכת המבוססת על אמון, עזרה הדדית ונכונות להקרבה מצד חבריה היא נכס חשוב אך קבוצה כזו מאוימת מבפנים על ידי זייפנים. מי שנהנה מיתרונות הקבוצה אבל מתחמק מתרומה לכלל יזכה ליתרון גדול ולכן עם הזמן יתרבה מספר הזייפנים על חשבון החברים האמינים והמבנה יתמוטט.
 
 
כדי להבטיח יציבות חייבת הקבוצה לסמן את מי שבאמת מחויב לכללים, כלומר לקבוע מחיר גבוה לקבלה. מחקר שבדק טקסי חניכה (זובור) לגברים צעירים בחברות שונות מצא כי הטקסים הופכים קשים ותובעניים יותר ככל שגדלה הסכנה החיצונית, כלומר ככל שחיוני יותר לזהות את החברים האמינים בקבוצה. תפילות בציבור, לבוש מכביד, קרבנות, חיתוך פולחני בעור או באברי המין (של המאמין עצמו או של צאצאיו) - כולם משרתים לכידות חברתית משום שהם התנהגויות יקרות ומייסרות מידי עבור זייפנים. כך, מראה Sosis, כי בקרב קומונות דתיות שפרחו במאה ה- 19 בארה"ב שרדו לאורך זמן דווקא אלו שדרשו מחבריהן הקרבה גדולה יותר. בקרב היהודים דווקא הקבוצות המחמירות ביותר מצליחות לשמר את הקהילה ולהגדילה.

את הפילוג בנצרות במאה ה- 16 מקובל לתלות בפזרנותם של האפיפיורים שהטילו על המאמינים את מימון מפעלי הבניה הגדולים שלהם. אבל ההיסטוריה של הדתות מלמדת שהאפיפיור יוליוס השני לא שגה בגביית יתר של ממון לבניית הכנסיות המרהיבות ברומא. הקרבה כזו יכולה הייתה דווקא לשרת את לכידותה של קהילת המאמינים, כשם שההקרבה לבניית המשכן סייעה לליכוד עם ישראל וההקרבה הגדולה למסעי הצלב חיזקה את הכנסייה הקתולית בדורות קודמים. שגיאתם של האפיפיורים הייתה השגת הכסף באמצעות מכירת מחילות על חטאים כך שנפגע התפקוד הבסיסי של מצוות הדת - יכולתה של הקהילה להבחין בין מאמין אמיתי למזויף. התהליך, מתברר, דו כיווני - ההקרבה שדורשת הדת לא רק ממחישה את האמונה אלא גם מחזקת אותה. מי שנדרש להתייסר ולהקריב בשם אמונה, ייטה להחזיק בה ביתר אדיקות.
 

ההסתגלות של הדתות לזמנים כמסגרת חברתית תומכת

כדי להבטיח יציבות חייבת הקבוצה לסמן את מי שבאמת מחויב לכללים - לקבוע מחיר לקבלה
 כדי להבטיח יציבות חייבת הקבוצה לסמן את מי שבאמת מחויב לכללים - לקבוע מחיר לקבלה 
 צילום: amanderson2, פליקר cc-by 
 
סוג שונה של הסברים מציע דייויד ווילסון (David Wilson) שמרחיב את תחומיה של האבולוציה וכולל בה גם קבוצות וקהילות. הכוחות המניעים של האבולוציה הביולוגית: הישתנות, תחרות והתאמה לסביבה, ניתן למצוא גם מחוץ לביולוגיה. דתות מתחרות זו עם זו על מאמינים, עוברות שינויים ונאלצות להסתגל לסביבה כלכלית, פוליטית ותרבותית משתנה. הדת צריכה להציע קהילה תומכת וסיפוק של צרכים חומריים ורגשיים ולעשות זאת טוב יותר מדתות מתחרות. כל דת מעודדת שיתוף פעולה ועזרה הדדית בתוך הקהילה וכמעט כולן מאמצות גרסה זו או אחרת של "ואהבת לרעך כמוך". הדת ממתנת את התחרות והקונפליקטים בתוך הקהילה (יישוב סכסוכים פנימיים הוא תפקיד ראשוני של כהני כל הדתות) ומעצימה את התחרות מול קבוצות שמחוצה לה. בכך הופכת הדת למעין אורגניזם על שמסיט את "מלחמת הקיום" מרמת הפרט לרמת הקבוצה באופן שניתן לדמות ליצירת יצור רב תאי מאוסף של חד-תאים.
 
 במחקרים בהם יש לבחור בין רווח בטוח באמצעות התנהגות אנוכית או ויתור שיפיק תועלת רק אם השותף למשחק יבחר לשתף פעולה, התברר כי מאמיני הדתות נוטים יותר לאמון ושיתוף מחילונים 
כאשר נבדקה התנהגות נחקרים במשחקים בהם יש לבחור בין רווח בטוח באמצעות התנהגות אנוכית או ויתור שיפיק תועלת רק אם השותף למשחק יבחר לשתף פעולה, התברר כי מאמיני הדתות נוטים יותר לאמון ושיתוף מחילונים. בדומה למינים ביולוגים, רוב הדתות נעלמות עם הדורות ומצליחות אלו שמצליחות להרבות את מספר המאמינים באמצעות ריבוי טבעי (כל הדתות מעודדות את צאן מרעיתן להקפיד על המצווה הראשונה שבתרי"ג "פרו ורבו"), להפיץ את אמונתן החוצה ולמנוע המרת דת של חברי הקהילה. סקירה השוואתית מעלה כי דתות משרתות את הקהילה בה הן פועלות ומשמרות את המבנה החברתי שלה. הצלחתה של דת תלויה ביעילות בה היא מקיימת את תפקידה החברתי. כשמשתנה העולם הפוליטי והכלכלי נאלצות גם הדתות להשתנות או להיכחד, כשם שהכחדות הדינוזאורים אפשרה את עליית היונקים כך התפוררות האימפריה הרומית הפכה את הקהילות הנוצריות שסיפקו בטחון ותמיכה לאטרקטיביות עבור קהלים גדולים וכך הפכה הנצרות מכת שולית לדת המונים. באופן דומה חורבן המקדש הפך את היהדות הצדוקית לבלתי רלוונטית והזרם הפרושי שהתאים יותר לקהילות מפוזרות ניצח בתחרות.
 

הדת משרתת תפקיד כל עוד האדם חי בקהילה

"איך יכול להיות שבמאה ה- 21 עדיין מאמינים בשטויות כאלו?" היא תגובה נפוצה של כופרים לגילויי אדיקות הנראים להם פרימיטיביים. באופן פרדוקסלי דווקא המחקר הביולוגי והחברתי שנקודת המוצא שלו אתאיסטית, נושא בשורה אופטימית למאמינים. כל עוד פועל המוח שלנו כפי שהוא פועל, כל עוד אנו חיים בחברות ובקהילות, דואגים למעמדנו החברתי ונאלצים לייצור חוקים וכללים לחיים בצוותא הרי שהדתות ימשיכו לשגשג.

תודה ל-Dr. Joe Henrich ול- Dr. Dominic Johnson על עזרתם.
תמונות השער: מתוך flickr.com, רישיון cc-by – Koshyk, werkunz1

» לכל מדורי "דברים שיורמים יודעים"

עלתה בדעתכם שאלה מעניינת, מסקרנת, מוזרה, הזויה או מצחיקה? פורום "לכל שאלה תשובה" מחכה לה. ניתן גם לשלוח ל- ysorek@gmail.com

לקבלת עדכונים ב-RSS על כל מדורי נענע אקטואליה, העתיקו את הלינק המצורף: http://rss.nana10.co.il/?s=126&Cat=10576

להסבר על RSS
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by