בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
דברים שיורמים יודעים 
בינה מלאכותית 
 
 שטח המגע של הטוחנות צריך להתאים לכמות המזון שיש לעבד וזה יחסי לגודל הגוף ולכמות האנרגיה שהוא דורש    צילום: (אימג`בנק/GettyImages)    
דברים שיורמים יודעים |
 
יורם שורק

כה רבים מאיתנו חווים במהלך חייהם את התענוג המפוקפק של שיני הבינה. מה ללסתות שלנו ולשיניים שרק גורמות צרות, מהוות מטרד ולא משתתפות בלעיסה? לא, הן אינן מצביעות על חכמה אלא שארית של אבולוציית הפה המשתנה שלנו בהתאם לדרישות ממנו או שגיאת חישוב מרגיזה של הגוף. כך או אחרת, מה הצמיח אותן ומדוע הן עדיין שורדות? יורמים יודעים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
כשפיו רדום וזמזום המקדחה עדיין מהדהד באזניו פונה ג' בשאלה מיואשת: "מי צריך את שיני הבינה?"
 

שיעור בהישרדות

 
ובכן ג': האמת היא שאף אחד לא "צריך" את שיני הבינה ממש כפי שאף אחד לא צריך את התוספתן או את שיער בית השחי. אין כמעט אדם שהשתמש אי פעם בשיני הבינה ללעיסה ובכל זאת הן שם, מחכות בסבלנות לתורן לגרום מטרד וסבל. אין איבר בגוף שמשתמר טוב יותר משיניים ולכן חקר המאובנים נסמך הרבה על מספר השיניים, גודלן, צורתן, עובי האמייל וסימני השחיקה שבם כדי ללמוד על אורח חייהם של יצורים שנכחדו ובהם אבותינו. ועל אף כל אותה עבודת איסוף, תיעוד וניתוח עדיין לא ברור למה בחרו השיניים הטוחנות שלנו בצורתן המיוחדת.

אם יש חלק בגוף שנראה בבירור כמי שנקלע לגוף הלא נכון הרי אלו השיניים הטוחנות. לחוסר ההתאמה הזו תוצאות מעשיות, אין עוד חלק גוף שדורש כל כך הרבה התערבות כירורגית כמו הלסתות. ניתוח מוגדר כ"פעולה רפואית הכרוכה בחיתוך של רקמה". רק משום שהפרוצדורה כה נפוצה אנו שוכחים שסתימה, עקירה או טיפול שורש הם ניתוחים לכל דבר.
 

הלסת המשתנה תדיר

השרירים בפנים מנוונים ואיתם קטנות הלסתות
 השרירים בפנים מנוונים ואיתם קטנות הלסתות 
 צילום: >>>WonderMike& lt;<<, פליקר cc-by 
 
השינויים באורח החיים מאז נפרדנו מהקופים חייבו שינוי מהיר ויסודי במבנה הפנים ותוצאת המהפך המהיר הזה היא מצבן האומלל של הטוחנות. עד לפני כ- 5 מיליון שנים הכל היה פשוט, כמו אצל רוב היונקים שימשו השיניים החותכות לאיסוף מזון מהסביבה והשיניים הטוחנות שמאחור לריסוק חלקים קשים, קריעת עלים וגבעולים והכנת הנתח לבליעה. הצורך בשיניים חותכות המסוגלות לנגיסות גדולות ובניבים לצורך צייד או הגנה נעלם כאשר לקחו הידיים על עצמן את מלאכת האיסוף וכלי אבן ביתרו את המזון עוד לפני שנכנס לפה. הצורך בשרירים חזקים נחלש כאשר התחלנו לבשל את המזון. הלסתות שקטנו אפשרו להגדיל את נפחה של קופסת המוח שצמח במהירות. מוטציה בחלבון מיוזין לפני כ- 2 מיליון שנים החלישה את שרירי הלעיסה ואת עוצמת הנגיסה של אבותינו, מה שמלמד כנראה על תזונה רכה יותר, כלומר טחינה או אפילו בישול של המזון. אבל הצורך בלעיסה לא עבר.
 
 

לפרק לפרק לפרק, את העמילן

תזונת בני אדם שונה מאוד מתזונתם של קרובי משפחתנו השימפנזים והגורילות. מאז הפריד השבר הסורי אפריקני את אבות האדם מאבות השימפנזים עברה רוב האבולוציה שלנו במישורים ובערבות ולא ביערות. מקור האנרגיה הראשי שוב לא היה סוכר הפירות אלא העמילן שמקורו בדגנים, בקטניות ובפקעות. אנחנו צרכני העמילן הראשיים (ובמידה רבה היחידים) בקרב הפרימאטים. עד היום ארבעת הגידולים החשובים בחקלאות העולמית: תירס, חיטה, אורז ותפוח האדמה, הם מזונות עמילניים. בניגוד לסוכר שנמצא בפרי כדי לעודד בעלי חיים לאכול ממנו וכך להפיץ את הזרעים, הצמח מייצר עמילן כדי לספק את צרכי האנרגיה שלו עצמו ולא לייצוא והוא קשה בהרבה לעיכול. בשפת התזונאים ההבדל הוא ב"ערך גליקמי" נמוך שפירושו שנדרש זמן ומאמץ כדי לשבור את העמילן לסוכר פשוט שאותו יכולים התאים לנצל. פירות יתעכלו וחומרי המזון שבהם ייספגו גם אם לא נלעס אותם ביסודיות וכך גם נתחי בשר, אבל גרגרי אפונה או תירס שייבלעו בלי לעיסה יגיעו לעיתים קרובות לאסלה כשם שנכנסו.
 
 אין גבול לגיוון בגודל ובצורת הפה בין בעלי חיים שונים אבל מתברר שיש מנגנונים קבועים ומשותפים שמכוונים את התפתחות השיניים. משנקבע היחס בין שתי הטוחנות השימושיות נקבע גם גורלה של שן הבינה 
אבותינו התאימו עצמם למצב החדש ע"י הגברה של ייצור העמילז - האנזים מפרק העמילן ברוק. כדי לנצל ביעילות מזון עמילני יש לשבור את האריזה הצפופה בה הוא מוחזק וליצור ממנו עיסה רטובה ועתירת עמילז. כך השתנתה צורתן של הטוחנות. אצל השימפנזה הן מותאמות לפצוח של פירות קשים: הטוחנת התחתונה היא ה"עלי" ההולם בקליפות אל הטוחנת העליונה המתפקדת כמכתש (כמו שנטחן הקפה הקלוי במסורת הבדואית). אצל הגורילה הניזונה מעלים, הטוחנות בנויות לקריעה ותלישה ובהתאם משוננות. השן הטוחנת האנושית התפתחה מ"מפצח האגוזים" דומה לזה של השימפנזה אבל מי שמשתמש בטוחנות לתפקידן המקורי, פיצוח פיסטוקים, מסתכן בסדק.

השיניים שלנו נועדו להפוך מזון שהגיע ללוע בחתיכות קטנות לדייסה רטובה שבה כבר מתחיל הפרוק הכימי של העמילן. שטח המגע של הטוחנות צריך להתאים לכמות המזון שיש לעבד וזה יחסי לגודל הגוף ולכמות האנרגיה שהוא דורש ולכן אינו יכול לקטון מאוד. כך מוצאות עצמן השיניים הטוחנות צפופות ודחוקות בלסת שהתגמדה לה עד שלשן הטוחנת השלישית, היא שן הבינה, אין אפשרות לבקוע בלי להתקוטט עם חברותיה שכבר מצאו להן מקום.
 

האבולוציה מכסחת השיניים וקצת מתמטיקה

האבולוציה מצליחה להעלים שיניים מיותרות ביעילות. ליונקים הקדומים היו הרבה יותר שיניים: 4 חותכות, ניב ולא פחות מ- 5 מלתעות (premolar) בין הניבים לשיניים הטוחנות. מאז נפרדנו מהזוחלים נפטרנו משתי שיניים חותכות ושתי מלתעות בכל צד של כל לסת ואצל העכברים נעלמו הניבים והמלתעות לחלוטין. ניצנים של כמה מאותן שיניים נכחדות מופיעות בלסת של העובר אך נעלמות בלי להשאיר עקבות. אצל עוברים של כמה מכרסמים מופיע אפילו ניצן מנוון לשן קדמית שאצל הזוחלים משמשת לבקיעה של קליפת הביצה. אם כך מדוע ששן הבינה לא תלך בעקבותיהן ותעלם לגמרי אם היא כל כך מפריעה?
 
מחכות בסבלנות לתורן לגרום מטרד וסבל
 מחכות בסבלנות לתורן לגרום מטרד וסבל 
 צילום: (אימג'בנק/GettyImages) 
 
אין גבול לגיוון בגודל ובצורת הפה בין בעלי חיים שונים אבל מתברר שיש מנגנונים קבועים ומשותפים שמכוונים את התפתחות השיניים. אצל כל היונקים מתפתחות הטוחנות מבחוץ פנימה, כלומר השן הראשונה שנוצרת בלסת היא הקרובה לניב ורק אחריה מופיעה השנייה והאחורית ביותר, השן הקרובה ביותר לבית הבליעה מופיעה אחרונה. השן מתפתחת מתאי אב בלסת המתרבים ומפרישים את האנזים הגורם התגבשות של האמייל הקשה. השן המתפתחת מפרישה חומרים המדכאים התפתחות של השן השכנה. האות המנוגד המעודד את צמיחת השן מגיע מרקמת החיבור (Mesenchyme) בלסת. זה המנגנון המבטיח הצבה נכונה של השיניים זו לצד זו. קצב צמיחת כל שן טוחנת ולכן גם הגודל הסופי אליו תגיע נקבע על פי היחס בין אות העיכוב לאות ההפעלה והיחס הזה נשאר קבוע בין השן הראשונה לשנייה ובין השנייה לשלישית משום שהוא נשלט על ידי אותם גנים. חישוב פשוט מראה כי אצל מי שיש לו שלוש שיניים טוחנות תתפוס השן השנייה תמיד שליש מאורכן הכולל של השיניים הטוחנות. הכלל תופס גם כששלוש השיניים שוות בגדלן ועד למצב בו אין טוחנת שלישית כלל (ואז יהיה אורך הטוחנת השנייה חצי מאורך הראשונה). מדידות גדלים יחסיים של שיניים אצל מספר גדול של בעלי חיים אישר את הקשר הזה, גודלה של הטוחנת השלישית הוא פונקציה של הגורמים הקובעים את גודלן היחסי של שתי הטוחנות שלפניה.

משנקבע היחס בין שתי הטוחנות "השימושיות" נקבע גם גורלה של שן הבינה. אוכלי הבשר פטורים מעונשה של שן הבינה - השן הטוחנת השנייה אורכה מחצית מהראשונה ואין כל צורך בשלישית (הקיבה יודעת לפרק חלבון גם בנתחים גדולים יחסית). אצל אוכלי העשבים יהיו בדרך כלל שלוש שיניים טוחנות שוות שנדרשות לטחינה ארוכה של התאית ובפיהם של אוכלי הכל (האומניבורים) נמצא שלוש טוחנות המסודרות מהגדולה (הקדמית) לקטנה שמאחור.
 

אז מי אשם?

 השינויים באורח החיים מאז נפרדנו מהקופים חייבו שינוי מהיר ויסודי במבנה הפנים ותוצאת המהפך המהיר הזה היא מצבן האומלל של הטוחנות. אין עוד איבר שדורש כל כך הרבה התערבות כירורגית 
אולי לא צריך להאשים תמיד את ה- DNA המסכן. הלסתות שלנו גמדיות לא רק בשל המטען הגנטי שאנו נושאים אלא גם משום שאורח החיים המודרני אינו מצריך הרבה לעיסה כך שהשרירים בפנים מנוונים ואיתם קטנות הלסתות. מחקר שהשווה תווי פנים של אוכלוסיית ציידים-לקטים בדרום ארגנטינה עם קרוביהם החקלאים, מצא שאורח חיים מיושב ומזון רך אכן משאירים את רישומם בהקטנת הפה. חוקרים שגידלו שפני סלע על גזר מבושל ותפוחים רכים הצליחו להקטין את עצמות הפנים לעומת אחיהם שניזונו מאותם מזונות במצבם הקשה. יתכן שאנחנו סובלים יותר מאבותינו משיני הבינה ונדרשים ליותר פלטות וטיפולי יישור יקרים פשוט מפני שהפסקנו ללעוס את הקשה של הלחם.

תודה ל:Dr. Renata Peterkova , Dr. Gabriele Macho על עזרתם.

» לכל מדורי "דברים שיורמים יודעים"

עלתה בדעתכם שאלה מעניינת, מסקרנת, מוזרה, הזויה או מצחיקה? פורום "לכל שאלה תשובה" מחכה לה. ניתן גם לשלוח ל- ysorek@gmail.com

לקבלת עדכונים ב-RSS על כל מדורי נענע אקטואליה, העתיקו את הלינק המצורף: http://rss.nana10.co.il/?s=126&Cat=10576

להסבר על RSS
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by