בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
דברים שיורמים יודעים 
לך אל הספה, עצל 
 
 האמת האכזרית היא שפעילות גופנית אכן מועילה אבל לחלק גדול מהאוכלוסייה אין היא מהנה במיוחד    צילום: (אימג`בנק/GettyImages)    
דברים שיורמים יודעים |
 
יורם שורק

אופנת הפעילות הגופנית של העשורים האחרונים יצאה מכל פרופורציה והגיע זמנם של היורמים לקרוא עליה תיגר. המדור לא יערער על הממצאים לפיהם ספורט טוב מרביצה סתמית בבית אבל בהחלט מתיימר לתת מבט מרענן על האמת האבסולוטית שהוא רצוי ומועיל לכולם. היא פשוט לא נכונה.בואו נבין את גבולות הגיזרה של ההנאה מלהפעיל את הגוף שלנו. יורמים יודעים

 
 
 
 
 
 
 
 
 

ע' שואל: האם עצלנות היא תכונה גנטית?

העצלנות מעוררת את סקרנותם של מדענים בפרט כאשר היא מושיבה אותנו על הספה או מול מסך המחשב ועוצרת אותנו מפעילות גופנית. מחלות הקשורות באורח חיים נייח ועצלני מככבות בצמרת טבלת גורמי המוות בארצות המפותחות. ארגון הבריאות העולמי העריך כי עצלנות, או בשמה המכובס Sedentary lifestyle (אורח חיים סביל), גורמת לכשני מיליון מקרי מוות בשנה!

פעילות גופנית, כך מבטיחים לנו, לא רק מועילה אלא גם מהנה. ההנאה מפעילות גופנית אינה רק המצאת תועמלני הבריאות המציגים לנו רצים מחייכים בפארק אלא מחוזקת בממצאים מדעיים המצביעים על הפרשת דופאמין (מעביר עצבי היוצר תחושת הנאה) ואנדורפינים (המשרים תחושת נינוחות ורוגע) במוחם של ספורטאים. יש אפילו מי שמזהים התמכרות של ממש לפעילות גופנית המוסברת בהתרגלות לאותם סמים טבעיים. עד לפני שנים ספורות היו חוקרי הפסיכולוגיה של הספורט משוכנעים כי פעילות גופנית משפרת תמיד את מצב הרוח וכי כל אדם יכול להינות מספורט. לרשות הפסיכולוגים עמדו אינספור מחקרים שהראו שיפור במצב הנפשי לאחר אימון גופני.
 

פעילות גופנית – לא לכל אחד

לבטטות כורסה בשנות השלושים והארבעים לחייהם יש פחות סיבות להאשים את הגנטיקה
 לבטטות כורסה בשנות השלושים והארבעים לחייהם יש פחות סיבות להאשים את הגנטיקה 
 צילום: ceiling, פליקר cc-by 
 
בשנים האחרונות מותקפת מהימנות המחקרים הללו. מי שמדווחים על השיפור הם המתמידים בפעילות גופנית והם אינם מייצגים את כלל האוכלוסיה. בנוסף, הפסיכולוגים נוטים לשאול אנשים לתחושותיהם לפני או אחרי הפעילות ולא בזמן שהם מתנשפים ומזיעים כך שהתחושות הלא-נעימות הכרוכות בספורט מוזנחות. אותם חומרים מתגמלים במח היוצרים את התרוממות הרוח של האתלטים הם גם אלה האחראים לכך שנרצה לאכול מזון מתוק ושנגלה עניין במין. אבל על אף הדמיון הזה רוב מכריע מאיתנו יאכל עוגת קצפת ויעסוק במין אם רק תקרה בפניו הזדמנות ואף על פי שכל אחד מכם הקוראים יכול לכבות את המחשב ולצאת ברגע זה לריצה, הסטטיסטיקה מלמדת שלמעלה מ- 60% מאיתנו לא עוסקים בכל פעילות גופנית.

האמת האכזרית היא שפעילות גופנית אכן מועילה אבל לחלק גדול מהאוכלוסייה אין היא מהנה במיוחד. יש אנשים שבאמת יחושו התרוממות נפש לאחר פעילות מאומצת אבל אצל רבים אחרים יחושו סתם עייפות וכאבי שרירים. חלק מהשונות הזו שתקבע מי מאיתנו יהיה ספורטאי חטוב ומי יצטרף אלינו, היורמים, בישיבה מול המסך אכן רשומה ב- DNA שלנו.
 
 אותם חומרים מתגמלים במח היוצרים את התרוממות הרוח של האתלטים הם גם אלה האחראים לכך שנרצה לאכול מזון מתוק ושנגלה עניין במין. למעלה מ- 60% מאיתנו לא עוסקים בכל פעילות גופנית 
למעשה, האבולוציה סיפקה לנו סיבות טובות לעצלנות. כשהמזון קשה להשגה יש יתרון למי שישמור על מאגרי האנרגיה שלא יתבזבזו. הסיבה המרכזית לכך שדיאטות מייסרות לא מצליחות להוריד את הצמיגים המיותרים היא אותו מנגנון המזהה את הדיאטה כתקופת רעב בה כדאי להתעצל, להוציא פחות אנרגיה במקום לשרוף שומן. ההגיון הפיזיולוגי דומה לזה הגורם לעובד שמשכורתו קוצצה לקצץ בהוצאות ולא לשבור את תכניות החסכון.

כל מי שגידל אוגרים מכיר את גלגל הריצה שהם מבלים עליו מרצונם שעות רבות. הגלגל הזה מאפשר לחוקרים למדוד בקלות את המוטיבציה הספורטיבית. משך זמן המוקדש לפעילות ומהירות הסיבוב ניתנות למדידה מדויקת ופשוטה ואכן הגלגל מככב באינספור מחקרים על הפיזיולוגיה והגנטיקה של הפעילות הגופנית. מתברר שבין גם בין עכברים החולקים אותו כלוב נמצא ספורטאים נלהבים ולצידם בטטות כורסה. כאשר ממיינים את העכברים לפי מידת העניין שלהם בגלגל הריצה, מבודדים את הספורטאים החרוצים כך שיעמידו צאצאים בינם לבין עצמם וחוזרים על תהליך הברירה הזו. במשך 16 דורות מתקבלת אוכלוסיה של אתלטים מושבעים ששרפו בחדר הכושר כמעט פי 3 קלוריות מאוכלוסיית העכברים ממנה באו אבותיהם. בדיקה גנטית של העכברים החרוצים העלתה כי פרט לשינויים בשרירים המקנים את יכולת הריצה שונים העכברים החרוצים גם בגנים המייצרים קולטנים לדופאמין, סם טבעי המתגמל את החיה להמשיך ולהניע את הגלגל הנייח. היה גם מי שגידל זן של עכברים עצלים שנחו והשמינו בשל מוטציה בגן האחראי לייצור אנדורפין. בכלובם של אותם עכברים חסרי המוטיבציה הסתובב הגלגל רק מחצית הסיבובים בהשוואה לעכברים רגילים.
 
 

אז להאשים את הגנטיקה?

גם בין המכרסמים ספורטאים חרוצים יותר ופחות
 גם בין המכרסמים ספורטאים חרוצים יותר ופחות 
 צילום: Haundreis, פליקר cc-by 
 
אם העצלנות העכברית היא גנטית, אולי גם אצלנו ניתן להאשים את התורשה בכרס המשתפלת ובשרירים הרופסים? התשובה כנראה אינה חד משמעית. יש מרכיב גנטי בנכונות שלנו להזיע אבל אנחנו יצורים מורכבים יותר מעכברים ונתונים יותר להשפעת הסביבה. מחקרי העכברים הביאו, כצפוי, גם להתעניינות בקשר שבין המעבירים העצביים במוח לעצלנותם של בני אדם. מחקר רחב היקף שבדק את הפעילות הגופנית ואת המטען הגנטי של 721 מתנדבים מ- 160 משפחות בקנדה הראה כי הבדל גנטי בקולטן לדופאמין מביא להבדל של עד 30% בזמן המוקדש לפעילות גופנית. כיוון שקשה לבודד "זנים" של בני אדם בתנאים מבוקרים, נערכו סקרים בקרב תאומים זהים שהמטען הגנטי שלהם זהה ותאומים לא זהים שיש בניהם הבדל גנטי אך צמחו באותה סביבה. מעודף הדמיון שבין תאומים זהים לסתם תאומים הוערכה התרומה הגנטית לשונות בפעילות הגופנית בערך ב- 40%. את ההבדל הזה יוצרים גנים רבים שלכל אחד מהם תרומה קטנה משלו כך שכנראה שלעולם לא יוכרז על מציאת "גן העצלנות" האחראי לכל הצרות.
 
 הגנטיקה משפיעה לא רק על ההנאה או הסבל שגורם לנו הספורט אלא גם על מידת התועלת שנפיק ממנו. מי שמזיע כמו חבריו אך לא מתהדר כמוהם בריבועים בבטן יגלה די מהר את יתרונות הכורסה בבית 
הגנטיקה משפיעה לא רק על ההנאה או הסבל שגורם לנו הספורט אלא גם על מידת התועלת שנפיק ממנו. לא כולנו נקבל את אותה תוספת כושר מביצוע אותם תרגילים ומי שמזיע כמו חבריו אך לא מתהדר כמוהם בריבועים בבטן יגלה די מהר את יתרונות כורסת הטלויזיה על חדר הכושר. אבל, ע', גם החוקרים הלהוטים ביותר למצוא את "גן העצלנות" מודים כי עיקר ההבדל בין העצלנים לספורטאים החרוצים אינו ב- DNA. הגנים שלנו זהים לאלו של אבותינו ובכל זאת מתחוללת בעשורים האחרונים מגיפה של השמנה וירידה בכושר הגופני. מתברר כי הרגלי פעילות הנרכשים בילדות חשובים לא פחות מהגנים בקביעת הפעילות הגופנית אצל המבוגר.

צפייה של יותר משעתיים ביום בטלויזיה אצל ילדים ומתבגרים למשל, אחראית לירידה של 15% בכושר הגופני בבגרות (ולא, אין לנו כנראה "גן ריאליטי" המכריח אותנו לרבוץ מול האח הגדול). עם העליה בגיל פוחתת השפעת הגנים על הפעילות ועולה חשיבותם של הרגלים נרכשים כך שלבטטות כורסה בשנות השלושים והארבעים לחייהם יש פחות ופחות סיבות להאשים את הגנטיקה.

» לכל מדורי "דברים שיורמים יודעים"

עלתה בדעתכם שאלה מעניינת, מסקרנת, מוזרה, הזויה או מצחיקה? פורום "לכל שאלה תשובה" מחכה לה. ניתן גם לשלוח ל- ysorek@gmail.com

לקבלת עדכונים ב-RSS על כל מדורי נענע אקטואליה, העתיקו את הלינק המצורף:
http://rss.nana10.co.il/?s=126&Cat=10576

להסבר על RSS
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by