בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
דברים שיורמים יודעים 
נבדל מי שלא יודע 
 
 מספר השערים המובקעים בכדורגל הוא מהתוצאות הנמוכות המושגות במשחקי כדור - בגלל הנבדל    צילום: (אימג`בנק/GettyImages)    
דברים שיורמים יודעים |
 
יורם שורק

חוק הנבדל בכדורגל הופך את המשחק למעניין יותר, חכם ואסטרטגי כמעט כמו שחמט. מי שלא מתעניין במשחק לא יכול להבין מדוע סביב כל כך הרבה פסיקות של מצב נבדל מתעוררות מחלוקות. ובכן העניין אינו כה פשוט וגם לאוהדי הכדורגל ניתנת כאן הזדמנות להבין מה מקור טעויות השיפוט סביב הכלל המעניין הזה. ולמתחילים להבין מה הוא בעצם נבדל. יורמים יודעים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
משועשעת ונדהמת מאזינה גלית לשיחות הגברים בסביבתה ופונה לפורום שלנו להבהרות: "מה זה בכלל נבדל ומדוע הוא מעורר כל כך הרבה ויכוחים?"

כפי שבוודאי ניחשת גלית, הנבדל (אופסייד - Offside) הוא אחד מחוקי הכדורגל. אבל מדובר בהרבה יותר מסתם כלל שרירותי. חוק הנבדל הוא המקנה למשחק הכדורגל את האופי ואת הייחוד ומבדיל אותו מכל משחק כדור קבוצתי אחר.
 

ייחודו של הכדורגל וחוק הנבדל

אסור לשחקן הקבוצה התוקפת לקבל כדור להבקעה כשאין מגן בינו לבין השוער היריב
 אסור לשחקן הקבוצה התוקפת לקבל כדור להבקעה כשאין מגן בינו לבין השוער היריב 
 צילום: (אימג'בנק/GettyImages) 
 
לכאורה, היה הכדורגל אמור להיות אחד משורת משחקים כדוגמת כדוריד, כדור-סל, כדור-מים, הוקי שבכולם צריכה כל קבוצה להביא את הכדור ליעד המוגן ע"י היריב. אבל הכדורגל ייחודי. אף על פי שהשער נגיש יותר מהטבעת בכדורסל והתנועה קלה בהרבה מבכדור-מים, מובקעים בכדורגל פחות שערים מבכל ספורט כדור אחר. מבחינה חשובה ועקרונית דומה יותר הכדורגל לשחמט מלכדור-יד או כדורסל, רוב הזמן והאנרגיה מושקעים דווקא במה שהשדרנים מכנים "שליטה במרכז המגרש" – מושג שאין לו מקבילה במשחקי כדור אחרים בהם פשוט שועטים השחקנים אל חלק המגרש של היריב. חובבי כדורסל, למשל, מתקשים להבין מה מוצאים אוהדי הכדורגל במשחק שרוב זמנו מתנהל הרחק מהמקום בו נקבעת התוצאה. בהתאם, מסתיימים משחקי כדורגל רבים בתוצאה שאינה מוכרת כמעט באף ספורט אחר (שוב, פרט לשחמט): תיקו.

הסיבה להתנהלותו המשונה של הכדורגל היא חוק הנבדל שנהגה ב- 1866 ושעיצב את דמותו של המשחק. בניסוח פשטני ומאוד לא מדויק קובע חוק הנבדל כי אסור לשחקן הקבוצה התוקפת להימצא קרוב יותר לשער היריב מהכדור עצמו ומשני שחקני היריב האחוריים ביותר (כולל השוער). פירוש החוק הוא ששחקן התקפה ללא כדור צריך תמיד שחקן הגנה של היריב בינו ובין השער. קשה לדמיין איך היה נראה הכדורגל ללא הנבדל. גרסה נטולת נבדל שוחקה באנגליה במאה ה- 19 וכמצופה, הטקטיקה המועדפת על הקבוצות הייתה השארת שחקני התקפה לשהות דרך קבע קרוב לשער היריב. חוק הנבדל מחייב את הקבוצה התוקפת להתנהלות זהירה מאוד בבניית ההתקפה ומקל על מלאכת ההגנה. כאשר בשנת 1925 הנהיגה ההתאחדות האנגלית הקלות בחוק הנבדל שדרש עד אז שלושה שחקני יריב בין התוקף לשער, קפץ מספר השערים הממוצע למשחק מ- 2.5 ל- 3.4.
 

מדוע הנבדל מעורר ויכוחים ומה מקור הטעויות בפסיקתו?

 מבחינה חשובה ועקרונית דומה יותר הכדורגל לשחמט מלכדוריד או כדורסל. קשה לדמיין איך היה נראה המשחק ללא הנבדל. הוא מחייב את הקבוצה התוקפת להתנהלות זהירה מאוד בבניית ההתקפה ומקל על מלאכת ההגנה 
אבל החלק השני של שאלתך, גלית, מעניין הרבה יותר. מדוע מעורר הנבדל כל כך הרבה ויכוחים? סיבה אחת היא מידת הסיבוך של הכלל. לא כל שחקן הנמצא "קדימה מדי" אשם בנבדל. כך למשל, כדי שייפסק נבדל צריך השחקן להיות מעורב באופן פעיל במשחק. ה"נבדל הפסיבי" הוא מצב מעורפל ונתון לשיקול דעת רחב של השופט. אבל כללים מסובכים קיימים בענפים אחרים והנבדל, כפי ששמת לב גלית, נבדל מחוקי ספורט אחרים בתכיפות הרבה בה טועים השופטים לגביו. מתברר כי שיעור הטעויות של שופטים בקביעת מצב נבדל הוא לא פחות מ- 25%. כיוון שבסטטיסטיקה הזו נכללים גם מצבים ברורים מאוד הרי שבמצבים "גבוליים" הסיכוי של שופט לצדוק על סמך מראה עיניו וסיוע הקוונים אינו גבוה בהרבה ממה שהיה משיג בהטלת מטבע.

מה הופך קביעת נבדל לבעייתית כל כך? השאלה, גלית, מעניינת כל כך שאפילו "נייצ'ר", כתב העת המדעי היוקרתי בעולם, פרסם מאמר שמנסה לפצח את חידת הנבדל. ראול אודג'נס (Raoul Oudejans) ניתח 400 פסיקות נבדל מצולמות והראה כי טעויות הנפת הדגל של הקוון אינן אקראיות. כאשר האירוע התרחש בחצי המגרש הרחוק מהקוון היו הטעויות מוטות בבירור לטובת ההגנה: פי 6 יותר הנפות דגל מוטעות שעצרו התקפה "כשרה" מאשר מצבי נבדל שלא נתגלו. המצב הפוך כאשר ההתקפה התרחשה בחצי המגרש הסמוך לקוון, כאן כדאי להיות בנעלי השחקן התוקף: פי 4 מצבי נבדל עברו ללא הרמת דגל לעומת כל הנפה שגויה. הנתונים מתייחסים לאותם מצבים בהם פרץ התוקף "מבחוץ", כאשר התוקף קרוב יותר למרכז משחקן ההגנה מתהפכת מגמת השגיאות. אודג'נס מסביר כי התמונה הגיונית לחלוטין כאשר מנתחים אותה כפי שהיא משתקפת ברשתית העין של הקוון. טעויות הנבדל, לפי אודג'נס, נובעות מבעיה גיאומטרית פשוטה של הקרנת הקו האלכסוני בין התוקף למגן על המסך השטוח שבעין ולכן ניתן לפתור אותה ע"י שימוש בצילום וידאו.
 
 
טעויות הנפת הדגל של הקוון אינן אקראיות
 טעויות הנפת הדגל של הקוון אינן אקראיות 
 צילום: (אימג'בנק/GettyImages) 
 
לכאורה, נפתרה החידה אבל לאנשי מדע יש יכולת גבוהה לסבך תיאוריות פשוטות. החוקר וורנר הלסן (Werner Helsen) טוען כי שרטוטיו הגיאומטריים של אודג'נס אינם מספקים הסבר שלם. כך למשל מעלה ניתוח סטטיסטי כי 15 הדקות הראשונות למשחק מועדות לטעויות נבדל יותר מכל פרק זמן אחר לאורך 90 הדקות. חוקי האופטיקה הגיאומטרית נצחיים ואינם יכולים להסביר את התלות המוזרה הזו. בנוסף, ההסבר האופטי קצת אלגנטי מדי, הסיכוי לטעות לטובת ההגנה שווה לסיכוי של השופט לטעות לטובת התקפה אבל בחיים האמיתיים הטעויות מקפחות בבירור את הצד התוקף (מעקב אחר כל משחקי גביע העולם ב- 2002 העלה שההגנה מרוויחה ב- 86% מטעויות הנבדל). הלסן מציע, לכן, גורם שגיאה נוסף שמקורו לא בתמונה הנקלטת בעין אלא במנגנון המנתח אותה במח. התופעה קרויה Flash lag effect - כאשר גירוי פתאומי דורש מאיתנו למקם במרחב עצם נע במהירות המח ימקם אותו "קדימה", כלומר במקום בו הוא אמור להימצא כעבור זמן אם ימשיך בתנועתו. יש הגיון אבולוציוני בתעתוע הזה, הופעה פתאומית של גוף מהיר מבשרת סכנה וכדאי להיערך למצב כפי שיהיה כאשר נאלץ להגיב. אבל האבולוציה, גלית, הכינה אותנו להיות ציידים או ניצודים ולא לתפקיד קווני כדורגל. במוחו של השופט נתפס שחקן ההתקפה הדוהר קדימה ברגע המסירה כאילו כבר עבר את קו הנבדל למרות שבפועל הוא נמצא מעט לפניו.
 
 טעויות הנבדל נובעות מבעיה גיאומטרית פשוטה של הקרנת הקו האלכסוני בין התוקף למגן על המסך השטוח שבעין ולכן ניתן לפתור אותה ע"י שימוש בצילום וידאו 
אבל יש גם מי שמרחיק לכת עוד יותר, פרנסיסקו מרואנדה (Francisco Maruenda) הוא רופא שחקר את בעיית הנבדל מבחינת משך הזמן הנדרש להבחין בו. כדי לזהות נבדל נדרש השופט לקבוע מיקום יחסי של חמישה עצמים נעים: שחקן ההתקפה הבועט, השחקן המקבל את הכדור, שני שחקני הגנה (אחד מהם השוער) וכמובן הכדור. חמשת הגופים הללו מפוזרים על שטח של כשלושה דונמים. ד"ר מרואנדה צרף את משך הזמן הנדרש לעין להתמקד בכדור הנבעט (הוא נקודת הזמן האחרונה בה אסור לשחקן להימצא בנבדל), משך הזמן הנדרש לסיבוב גלגל העין כך ששחקן ההתקפה ושחקני ההגנה ימצאו במרכז שדה הראייה ואת הזמן למיקוד מחדש של המבט לאחר התזוזה. כך למשל, 200 אלפיות השנייה לפחות נדרשות לעיניו של השופט להעביר את המוקד מהכדור הנבעט אל השחקן המקבל - מספיק כדי לעבור 2-3 מטרים בריצה. סך כל הזמן הנדרש להבחנה בנבדל הוא 0.6 שניות: פרק זמן בו משתנה המרחק היחסי בין השחקנים במטרים רבים. חישובים כאלו הביאו את מרואנדה למסקנה שתזעזע כל חובב כדורגל: אין ביכולת מערכת הראיה האנושית לזהות מצב נבדל בזמן אמת. לפי פרנסיסקו מרואנדה, שיפוט כדורגל הוא סוג של אלכימיה- ניסיון שקדני והרואי להשגת תוצאה בלתי אפשרית מבחינה פיזיקלית.

תודה ל- Dr. Francisco Belda Maruenda ול- Dr. Werner Helsen על עזרתם.

» לכל מדורי "דברים שיורמים יודעים"

עלתה בדעתכם שאלה מעניינת, מסקרנת, מוזרה, הזויה או מצחיקה? פורום "לכל שאלה תשובה" מחכה לה. ניתן גם לשלוח ל- ysorek@gmail.com

לקבלת עדכונים ב-RSS על כל מדורי נענע אקטואליה, העתיקו את הלינק המצורף:
http://rss.nana10.co.il/?s=126&Cat=10576

להסבר על RSS
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by