בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
דברים שיורמים יודעים 
כל אחד והקצב שלו 
 
 בכל שעון שני המרכיבים: מחולל קצב הפועל במחזוריות קבועה ומונה הסופר את מספר התנודות    צילום: CarbonNYC, פליקר, רישיון cc-by    
דברים שיורמים יודעים |
 
יורם שורק

מעבר לשעון המודד את הזמן בדיוק באותו אופן לכאורה, ישנו שעון חשוב המשפיע יותר על חיינו והוא הזמן הפנימי שלנו. מה משפיע על חוויית הזמן הסובייקטיבית של כל אחד מאיתנו? מדוע אנחנו חווים אחרת את הזמן ובאילו מקרים? וממה מורכב השעון הפנימי הזה שנותן לנו את התחושה החזקה כי הזמן טס או עומד מלכת? יורמים יודעים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
"נקע גלגל הזמן, חרג מעל כנו; אבוי לי כי עלי לשוב להתקינו!" (המלט, תרגום שלונסקי)

ג' תוהה: איך זה שהזמן לפעמים עומד מלכת ולפעמים הוא רץ?

לפני כ- 370 שנים הבחין גלילאו גלילאיי כי נברשת התלויה מתקרת הכנסיה מתנדנדת כך שהיא משלימה תנודה תמיד באותו זמן, גם כשהיא מתנדנדת מהר לאורך קשת ארוכה וגם כשהיא נעה לאיטה לאורך קשת קצרה. זמן המחזור תלוי רק באורך החוט המחבר אותה לתקרה. כמה עשורים אחר כך חיבר הויגנס למטוטלת גלגל שיניים מתוח שתנועתו נבלמת במעצור הניתן להזזה. כך נולד שעון המטוטלת - משקולת מתנדנדת מספקת קצב קבוע ומאפשרת לגלגל לנוע "פסיעה" אחת בכל מחזור כך שסיבוב הגלגל מונה את מספר תנודות המטוטלת. משעון המטוטלת של סבא, דרך שעון הקוורץ ועד לשעונים אטומיים חדישים ימצאו בכל שעון שני המרכיבים היסודיים הללו: מחולל קצב הפועל במחזוריות קבועה ומונה הסופר את מספר התנודות.
 

השעון הפנימי

ה"מטוטלת", לצורך העניין, שבגופנו היא תאי עצב הפולטים אותות בקצב קבוע
 ה"מטוטלת", לצורך העניין, שבגופנו היא תאי עצב הפולטים אותות בקצב קבוע 
 צילום: LoreleiRanveig, פליקר cc-by 
 
מחקרי מוח מלמדים כי מרכיבי השעון הללו קיימים גם במערכת העצבים שלנו. למעשה אין המדובר בשעון אחד אלא בכמה שעונים המספקים את הצורך בהערכת פרקי זמן שונים מאלפיות שניה ועד שנים. שעון אחד הוא זה המכתיב את השינה והערות לאורך היממה ומחולל הקצב שלו הוא סיבוב כדור הארץ סביב צירו. אבל בשאלתך, ג', כיוונת לשעונים אחרים: סטופרים הסופרים שניות ודקות.

ה"מטוטלת", לצורך העניין, שבגופנו היא תאי עצב הפולטים אותות בקצב קבוע, "מתג" מופעל עם תחילתו של אירוע המחייב הערכת זמן ומנגנון עצבי במח "צובר" את האותות. החלק הבא בשעון מקביל ללוח עליו נעים המחוגים ומצויינות השעות כלומר מנגנון המתרגם את מספר האותות למשך זמן ידוע (שניה, דקה, שעה). כל תינוק יוצר בזכרונו את לוח השעון כלומר מאגר של פרקי זמן ביחס אליהם מושווה הזמן הנמדד בכל אירוע. המנגנון הזה אינו ייחודי לאדם, כל בעל חיים חייב שעון פנימי כדי לתאם פעולת שרירים ולקבל החלטות הנוגעות לסביבתו הקרובה למשל להעריך סכנה הנשקפת מטורף או סיכוי להצלחה בציד. קציבת זמן נכונה חיונית גם להפקה והבנה של דיבור ומוזיקה. הערכת זמן היא מרכיב חיוני בתהליך קבלת ההחלטות כמו הזמן שיש להמתין לקבלת תגמול מחושב כחלק מהמחיר המשולם עבורו. יתכן כי מה שמבדיל אנשים אימפולסיביים מכאלו המסוגלים "לדחות סיפוקים" הוא קצבו של השעון הפנימי.
 

לרמות את הזמן

 כיוון שעיבוד של גירוי חזותי (תמונה) דורש יותר תשומת לב מעיבוד של קול יראה משך זמן של צפייה בתמונה כקצר יותר מאותו פרק זמן של האזנה לצליל 
האבולוציה אכן מספקת לנו מנגנונים מדוייקים למדידת זמן אבל בו בעת גם מנגנונים מורכבים לא פחות "לרמות" את השעון הזה. מצב של ערנות מוגברת מאיץ את קצב תקתוק השעון כך שיותר פעימות נספרות באותו פרק זמן כלומר לדחיסת יותר זמן פסיכולוגי לתוך אותה יחידת זמן פיזי, זה ככל הנראה המנגנון המעוות את תחושת הזמן בטריפ של קוקאין וגם כשאנו סובלים מחום. ניתן גם להניח למטוטלת העצבית להתנדנד בקצב קבוע אך להפריע למנגנון הסופר את התנודות. כאשר נדרשת השקעה גדולה של תשומת לב לסביבה עשויים חלק מהאותות שלא להיספר. כיוון שעיבוד של גירוי חזותי (תמונה) דורש יותר תשומת לב מעיבוד של קול יראה משך זמן של צפייה בתמונה כקצר יותר מאותו פרק זמן של האזנה לצליל. כך מקצרת אנימציה את זמן ההמתנה לטעינת דפי אינטרנט. כאשר אנו מתעניינים פחות בעולם החיצוני ומרוכזים במעקב אחר הזמן החולף למשל בישיבת עבודה משעממת הרי שכל "תנודת מטוטלת" נספרת והזמן הנחווה מתארך.

דרך אחרת להשפיע על תחושת הזמן מקבילה להזזה של המחוגים בשעון פיזי כך שתשתנה בדיעבד נקודת התחלת המדידה. האדרנלין, המופרש במצבי סכנה ומצוקה, משמיט מהזיכרון חלק מהפעימות שנספרו וכך גורם לנו לחוש שהזמן בורח ואוזל במהירות. במחקר בו התבקשו נחקרים להעריך משך זמן בו הוקרנה תמונה על מסך התברר תחושת הזמן התארכה כשהנחקר עצמו הפעיל את התוכנה – האותות החלו להיספר מרגע ההחלטה ללחוץ על הכפתור. אבל מדוע שאמא טבע, שיצרה אצלנו שעונים מדויקים דיים כדי להבחין בסטיות קלות במקצב של מוזיקה ולתאם תנועות שריר עדינות, תטרח גם לספק לנו כלים לרמות את השעון?
 
 
תמונות מטושטשות שנקלטו בזמן תנועת עין מהירה מקוצצות
 תמונות מטושטשות שנקלטו בזמן תנועת עין מהירה מקוצצות 
 צילום: dotbenjamin, פליקר cc-by 
 
מתברר שיש מקרים בהם שעון מדוייק מדי עשוי להזיק. בניסוי הפשוט הבא תוכלו לתפוס את המוח "על חם" בהונאת זמן. גשו לראי והביטו בפניכם הנשקפות בו. מקדו מבטכם בעין ימין לכמה שניות ואז עברו להתמקד בעין שמאל. מי שיביט איתכם בראי יראה את העין מסתובבת אך לא אתם! בדמות שבמראה העיניים קבועות ואין דרך לצפות בהזזה הזו. מדובר במנגנון חיוני. גלגל העין אינו יציב, הוא זז בתנודות מהירות (Saccades) שתכליתן להביא עצמים שונים אל מול האזור הרגיש שברשתית (fovea). לכאורה היה אמור ה"סרט" שמספקת לנו מערכת הראיה להראות כאילו צולם במצלמת וידאו המוחזקת בידו של שיכור הרוכב על אופניים בדרך משובשת. אנחנו רואים עולם יציב ורגוע משום שהמערכת מרמה, היא מקצצת מהסרט תמונות מטושטשות שנקלטו בזמן תנועת עין מהירה ומציגה לנו תמונת זמן שכמה אלפיות שנייה צונזרו ממנה מפעם לפעם. למעשה עיוות הזמן הזה מתחיל עוד לפני שהעין זזה בפועל כהכנה לקפיצה שתבוא. נחקרים העריכו את משכם של גירויים שהוצגו במשך שתי עשיריות השנייה לפני או אחרי תנודת העין כקצרים הרבה יותר מאותם גירויים שהוצגו כשהעין יציבה. שתי תמונות שיוצגו זו אחר זו בעשירית השנייה שלפני התזוזה יראו לנו בסדר זמנים הפוך.
 

השפעת רגשות על תחושת הזמן

 האדרנלין, המופרש במצבי סכנה ומצוקה, משמיט מהזיכרון חלק מהפעימות שנספרו וכך גורם לנו לחוש שהזמן בורח ואוזל במהירות 
גם רגשות יגרמו כיווץ או מתיחה של הזמן. האדרנלין, כזכור, גורם למחיקה של אותות זמן ובכך גורם לנו לספור פחות שניות בכל דקה, כך שקצב האירועים נתפס כמהיר יותר. תחושת הדחיפות הזו ממריצה אותנו להחיש את הפעולה ומגבירה את הסיכוי לצאת בשלום מסכנה. כאשר מתעוררים רגשות חזקים עולה לטווח קצר מהירות הפקת אותות הזמן: קולות בעלי משמעות רגשית (בכי למשל) המושמעים למספר שניות ישמעו ממושכים יותר מקולות "נייטרלים" וקולות שליליים ישמעו כממושכים יותר מקולות חיוביים. השעון שלנו מתוחכם דיו כדי לחזור לקצב רגיל תוך ארבע שניות בערך. באופן דומה, קשר עין עם אדם כועס יראה ארוך מצפייה באותם פנים הלובשות כל הבעה אחרת. גם התבוננות בפנים המביעות פחד תורגש כממושכת יותר ואילו הבעות כגועל או אשמה שאף הן אוניברסליות לא יגרמו למתבונן הטיה בתחושת הזמן. יש הגיון בתגובות הללו, כעס אצל הזולת הוא סימן שכדאי להיערך לצרות. הבעת פחד עשויה לנבוע מסכנה המאיימת גם עלינו ובכל מקרה האפשרות שנידרש לפעולה מהירה גורמת להאצת קצב הפקת האותות העצביים ולכן להארכת הזמן הסובייקטיבי. גועל הוא, כזכור, רגש חזק והישרדותי לא פחות מפחד אך הוא מחייב אותנו לא לפעולה אלא דווקא להימנעות (מאכילה או ממגע) ולכן אינו מצריך כיוונון מחדש של השעון.

בקצב קריאה ממוצע (250 מילים בדקה) ארכה קריאת המאמר הזה קצת פחות מארבע דקות. אם חשתם שעברו רק שלוש דקות כנראה שהצלחתי, מי שהזמן התמתח לו לחמש דקות כנראה שלא טרח להגיע עד כאן.

תודה ל: Dr. David Burr, Dr. Marc Wittmann, Dr. Sylvie Droit-Volet

>>> לכל מדורי "דברים שיורמים יודעים"

עלתה בדעתכם שאלה מעניינת, מסקרנת, מוזרה, הזויה או מצחיקה? פורום "לכל שאלה תשובה" מחכה לה. ניתן גם לשלוח ל- ysorek@gmail.com

לקבלת עדכונים ב-RSS על כל מדורי נענע אקטואליה, העתיקו את הלינק המצורף:
http://rss.nana10.co.il/?s=126&Cat=10576

להסבר על RSS
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by