בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
מחכים לסדאם מתחת לים  
 
 רזים אך מסוקסים. אני ואנשי הצוללת (צילומים: מיקי פלד)   
 
מיקי פלד

מי ילחץ על הכפתור האדום בתגובה למתקפה קשה שעלולה לספוג ישראל? מה מסתתר בתוך צינור המתכת הירוק, שעל פי פרסומים זרים, נושא בקרבו גם נשק גרעיני? מיקי פלד ביקרה בצוללת "דולפין"

 
 
 
 
 
 
 
 
 
בנות מביאות נאחס. על הגשר (למרות האמונות הטפלות)
 בנות מביאות נאחס. על הגשר (למרות האמונות הטפלות)   
ערב לפני הביקור ב"דולפין" ראיתי שני סרטים על צוללות. בראשון, המתרחש על רקע מלחמת העולם השניה, משתלטים אנשי הצי האמריקני על צוללת גרמנית בניסיון להשיג צופן שבעזרתו שולטים הגרמנים בחזית הימית. התוכנית משתבשת, אבל הסוף הוא טוב. בשני, הגיבור, מאט, מצטרף למסע בצוללת הנושאת בקירבה וירוס קטלני שאין לו נוגדנים. טרוריסטים רוסיים משתלטים עליה וגונבים את הווירוס, ומאט נקרא כמובן להציל את העולם מהשמדה.

"יש בעיה עם הסרטים האלה עם הצוללות", אומר סמל חנוך, בן 21 מקרית טבעון, וטכנאי במחלקת הנשק ב"דולפין". "השסתומים תמיד דולפים ואנשים מתרוצצים בלחץ. זה לא נכון. דווקא סרט כמו 'המרדף אחר אוקטובר האדום' מייצג יותר את מה שקורה באמת בתוך הצוללת".

יום ראשון, ארבע וחצי אחה"צ, המלחמה בעיראק בפתח, ואני מתייצבת בבסיס חיל הים. הצוללנים מקבלים אותי בשמחה ומסכימים להצטלם איתי בכל פוזה אפשרית במעגן, רגע לפני שמחשיך. אני חייבת להגיד שקצת הופתעתי: ה"דולפין" נראתה לי ממש קטנה מבחוץ והצוללנים – ממש רזים. אני לא שוכחת להצטלם בפתח העגול, ומייד גולשת לי במורד הסולם, נזהרת שלא ללכלך את הבגדים בגריז. תוך כדי שאני נוחתת בשלום במפלס העליון, אני נזכרת שההורוסקופ צפה לי ביקור במקום תת-קרקעי. אמממ...

יש לכם טילים גרעיניים?
אני 'מתקילה' אותם כבר בהתחלה בלי להתבלבל. "זאת צוללת קונבנציונלית מהמתקדמות בעולם המונעת בכוח דיזל”, אומר רס"ל עמית ב', בן 21 מתל יצחק, ממחלקת גילוי ניווט וקשר. הצוללת עובדת על מצברים: "בערך כמו באוטו", הם צוחקים, "אבל קשה לבוא ולטעון עם כבלים".

יותר ממיליארד דולר הושקעו בבניית שלוש צוללות מדגם ה"דולפין". מה שאמור להיות, עפ"י פרסומים זרים, הזרוע האסטרטגית של ישראל במקרה של התקפה בלתי קונבנציונאלית שתפגע בפלטפרומות התקיפה האחרות של מערכת הביטחון או שתסב אבדות כבדות בעורף הישראלי. ביוני 2002 דיווח ה"וושינגטון פוסט" כי צוללות ה"דולפין" חמושות בטילי שיוט מתקדמים המסוגלים לשאת ראשי נפץ גרעיניים ומיועדים ללחימה ארוכת טווח; הניסויים בשיגור הטילים, עפ"י הדווח, נערכו באוקיינוס ההודי.

צינור המתכת הירוק הזה, האמור לאפשר לישראל את יכולת "המכה השנייה" במקרה שאחד מתסריטי האימה העיראקיים, הסוריים או האחרים יתממש, הוא ככל הנראה אחד מכלי המלחמה המשמעותיים ביותר שיש כעת לישראל. מדובר באחת הצוללות הקטנות בעולם - באורך של כ-60 מטר, ברוחב 6.8 וגובה 12.7 מטר.

מדובר כאמור בכלי נשק משוכלל, יעיל וקטלני, בעל יכולת תמרון גבוהה, שכמעט אינו מורגש במים; הוא מסוגל לצלול לעומק של יותר מ- 200 מטר ולשהות שם כחודש. תחשבו על זה רגע, חודש שלם מתחת למים. כן, הלוחמים המשרתים על "הדולפין" הם בהחלט אנשים קצת שונים.
 

דולפינים מלאי תבונה ואומץ לב

דמיינתי שייט מסוכן עם כרישים שושואיסטים. בדרך למפלס התחתון
 דמיינתי שייט מסוכן עם כרישים שושואיסטים. בדרך למפלס התחתון   
אנחנו מצטופפים בחדר השינה (האמור לאכלס ארבעה): אני, שישה צוללנים כחושים, רב"ט שיר (נציגת דובר צה"ל) ויפעת (מביטחון שדה). "פשוט מקפלים את המיטות פותחים שולחן וזה נהפך למטבח וחדר אוכל. 'הצעירים' ישנים במיטות הפחות נוחות, ולבכירים יש מיטה עם לוקר אישי. רק למפקד הצוללת חדר פרטי - הוא היחיד עם דיסטנס פה".

אני מופתעת לגלות שהצינור הירוק הזה הרבה יותר מרווח מבפנים ממה שזה נראה מבחוץ. לכל אחד יש לוקר פרטי (10 ס"מ, שמספיק לארנק) מיטה (מזל, יש גם וילון) ופינת בידור (שכוללת בעיקר טלוויזיה). מבחוץ אי אפשר לראות אבל יש גם שלושה מפלסים, ממש כמו ב- Love Boat.

בדרכי לצינור הירוק דמיינתי לי שייט מסוכן עם כרישים שושואיסטים, אוכלי אדם וקרי לב שחיים בקלסטרופוביה רגשית. מה לעשות, גם אני מושפעת מסרטים. מאט שהציל את העולם היה כזה. ציפיתי לשמוע סיפורים מסמרי שיער במעוז הגבריות. אבל המציאות טפחה על פניי: דולפינים מלאי תבונה, שובי לב, ואלגנטים קידמו את פניי; עם שמחת חיים, צחוק, עוצמה והרבה אומץ לב.

הם גדלו על סיפורי צוללות וחלמו לשרת בה מגיל קטן. "זאת יחידה מאוד משפחתית, אתה יודע איפה תיפול; זה ללכת על בטוח", הם אומרים. אבא של עמית ב' ואבא של דרור שירתו יחד באח"י "לווייתן". חנוך נקרא על שם דודו ז"ל, שהביא לארץ ב-77' את ה"תנין", ונספה בתאונת דרכים בדרך. "זה קרבי הרבה יותר מיוחד. לא כמו הקרבי שמכירים, עם נשק", הם מדגישים.

הסכנה והפחד מקבלות אצל אנשי השייטת התייחסות צינית. הדבר הכי מפחיד? "שאין חומוס", "נגמר הנייר טואלט", "נגמרו הסיגריות", "נגמרו התחתונים ואי אפשר יותר להחליף צד"... "לא סתם צוללנים יודעים לכבס ולשטוף כלים", מוסיף חנוך. "בגלל זה הם גם בעלים מצויינים". אין מה לומר, גברים אמיצים.

"כמובן שיש דברים הרבה יותר רציניים שאחנו לא יכולים לספר לך", אומר יוני במעט רצינות. "הסיפור של ה'דקר' לא ממש מהדהד בראש", אומר עמית ב', "אבל לפעמים אתה מתעורר פתאום וקולט איפה אתה בעצם נמצא"... "אין שום דבר בעולם שדומה לזה", מוסיף חנוך. "אף מבצע של הצוללות לא התפרסם בעצם", מגלה עמית ב', "כי מבצע של צוללת מעמיד את ישראל בסיכון גבוה ביותר. זוהי הזרוע הארוכה ביותר של צה"ל, לצוללת יש את היכולת להגיע לכל מקום. כשחוזרים הביתה ופוגשים חברים, אנחנו לא יכולים לספר, אפילו שזה פעולות חשובות".
 

שלושה בתי-שימוש, באחד לא מחרבנים

רק הקשוחות שורדות. הגברים שבשפיץ
 רק הקשוחות שורדות. הגברים שבשפיץ   
הפלגות ארוכות, לילות משותפים וחוויות לא שיגרתיות. הדם שלהם נמהל זה בזה, אין פרטיות והזהות האישית מתחילה להתמוסס אל תוך משהו גדול יותר, עם מטרה אחת. איך הם עושים את זה? "מסתדרים. יש וילונות מעל המיטות", עונה דרור. "אנחנו רואים סרטים ביחד, ואוכלים ביחד. חוץ מהמפקד; הוא אמנם יושב ורואה איתנו סרטים, אבל בעיקרון אנחנו מפחדים ממנו".
- איזה סרטים? סרטי צוללות?
חנוך: "סרטי בורקס".
אסף: "מבצע סבתא".
יוני: "מרס תורכי, החמישיה הקאמרית".
עמית מ': "ליליה הלוהטת וסרטי אבי ביטר".

- תגידו, ועם מקלחות ושירותים?
יוני: "יש מקלחת אחת, אבל לא כל אחד רוצה להתקלח. לא מתקלחים כל יום".
עמית מ': "רק כשאתה מתחיל להריח את עצמך".
יוני: "הטבח כאן מתקלח כל יום".
חנוך: "גם מי שעובד באיזור חם צריך".
יוני: "יש שלושה שירותים".
אסף: "באחד לא מחרבנים".
עמית מ': "בזה שליד המטבח".
יוני: "אל תספר הכל".
עמית מ': "היא רצתה כתבה עם הרבה צבע".

לפני שהגעתי ל"דולפין": הזהירו אותי: 'יכול להיות שלא יעבירו אותך מעל הגשר, אלא מלמטה. הם מאמינים שזה מביא מזל רע להכניס בנות לצוללת'.
- אז מה זה הסיפור הזה שאסור להכניס לכאן בנות?
חנוך: "הצוללת זה כמו בחורה שצריך לטפח, אם מכניסים בנות ללב של הצוללת היא עלולה להתקלקל". דרור: "עובדה, היו כמה פעמים שבאו לכאן נספחות והצוללת לא היתה מוכנה להפליג. והיתה פעם שבאה מישהי והתפוצץ לה הבית שימוש בפרצוף". הם פורצים בשאגות צחוק, תוך שאני מדמיינת בראשי את הסיטואציה.
חנוך: "אם אתה שורק, נפטון חושב שאתה שורק לבתולות הים שלו והוא כועס".
אסף: "ואסור לאכול דגים כי הם יכולים לאכול אותך בסוף".
 
 

אנחנו לא הומואים

- ומה עם חברות? יוני מצביע. טוב הוא נשוי. מה, לאף אחד מכם אין חברה?!.. זה בגלל המרחק, הניתוק?", אני משגרת לעברם אבחנה פסיכולוגית עמוקה.

"לא, זה לא קשה, זאת סתם תקופת מעבר", מגיב סמל עמית מ', בן 20 מחיפה, לקול צחוקם של האחרים.
סמ"ר דרור, בן 21 משכניה שבגליל, ('שכן' מהצוללת אח"י תקומה): "לי דווקא יש". כמה גבות מורמות בהפתעה. "חדשה", הוא מסביר. "רק החזקות שורדות", אומר עמית ב'. "ואנחנו לא הומואים", תרשמי את זה".
-"למה אתה אומר את זה?"
עמית ב': "בדיחה מתמשכת שמבוססת על עובדות מדוייקות" (הם צוחקים).
שיר: "יש להם בדיחות פנימיות שאף אחד לא מבין".

כשישתחררו, הם חולמים כמו כולם לטוס לחו"ל, לנקות את הראש, לטייל, לצאת מהצוללת ולהחליף את הירוק של הצוללת בירוק אחר, של מרחבים וטבע. עמית ב', למשל, כבר יודע, כשיהיה גדול ירצה לעסוק בתחום התקשורת והתיאטרון.

גם הבן של יוני כבר יודע: "הוא רוצה להיות צוללן כשיגדל".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by