בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
סימפטי, ספונטני ורגיש 

סימפטי, ספונטני ורגיש

 
 
יורם שורק

איך נוצרו הרגשות? איך האבולוציה יכולה ליצור רגשות? והאם לבעלי חיים יש רגשות? יורמים יודעים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
ותיקי פורום "לכל שאלה תשובה" מכירים ומוקירים את המשתתף המסור בסד, הנוהג בדרכי נועם, בסובלנות ובתבונה לקרב אותנו למורשת ישראל. בסד קנה את תהילתו באמרת כנף שנונה ומשעשעת המבקרת את תורת דרווין. הפעם יעסוק הטור בשאלה בה מקשה בסד, כדרכו, על האבולוציה: איך נוצרו הרגשות? איך האבולוציה יכולה ליצור רגשות?

לא סתם שאלת, ידידנו בסד, איך יכולה האבולוציה ליצור רגשות ולא כיצד היא יכולה ליצור שמיעה או מנגנון שיווי משקל. הסיבה לרתיעה מהעיסוק בענף זה של האבולוציה היא רגשית ודתית. הרגשות הם המרכיב שאנו מזהים עם היותנו אנושיים. קשה לקבל שאהבה או ידידות הן תכונות המעוצבות בהתאם לחוקי הברירה הטבעית, ממש כמו צוואר הג'ירפה או פרוות הדוב. אבולוציה של רגשות פירושה שאנו ניצבים על אותו רצף התפתחותי עם יצורים אחרים ולא כ"נזר הבריאה".
 
חיות הן מכונות נטולות נשמה? דקארט
 חיות הן מכונות נטולות נשמה? דקארט   
הפילוסוף דקארט (אני חושב משמע אני קיים) ראה בבעלי החיים מעין מכונות נטולות נשמה והעדרה של שפה שימש לו כהוכחה לכך: "אילו היו בעולם מכונות בעלות אברים ופנים של קוף או של איזו חיה אחרת, לא היה בידינו כל אמצעי להכיר שאין טבעם דומה בכל לטבען של החיות הללו" (מתוך "מאמר על המתודה").

את הנפש האנושית המרגישה מיקם דקארט בבלוטת האצטרובל שבמח ובלוטה כזו, לדעתו של דקארט, קיימת רק באדם. שלמה מימון, פילוסוף יהודי שהושפע מדקארט, מספר על טיול שערך עם חבריו: "והנה באמצע הדרך שכבה עז. נתתי לעז כמה מכות עם המקל וידידי האשימו אותי באכזריות. עניתי: איזו אכזריות? אתם חושבים שהעז חשה כאב אם אני מכה אותה? אתם טועים מאד. על פי דקארט העז היא בסך הכול מכונה. ידידי אמרו: אתה לא שומע שהיא צועקת כשאתה מכה אותה? על כך עניתי: בוודאי היא צועקת. אם אני מכה בתוף, גם התוף משמיע קול" .

מיותר כמעט לציין כי בעוד הישגיו המתמטיים והפילוסופים של דקארט חשובים גם היום, הרי שכביולוג הוא נחל כשלון חרוץ. אין הבדל מוחי בינינו לבין בעלי החיים שיכול לשלול מהם רגשות. למעשה, ככל שמצטבר מידע על התנהגות יונקים ועופות, מתברר כי עולם הרגש שלהם דומה למדי לשלנו. כך למשל, פילים "קוברים" את מתיהם על ידי כיסויים בענפים, ואף מפגינים התנהגות שקשה שלא לפרשה כאבל. לא רבים יודעים זאת (ושלמה מימון ודאי לא שיער כך כשחבט בבהמה המסכנה), אבל כשהקבב היה עדיין כבש הוא היה מסוגל לזהות פנים של עשרה בני אדם ו-50 כבשים אחרים. כשהכבש מבודד מהעדר הוא מפגין מתח ומועקה, שניתן להקל על ידי הצגת תמונות של חבריו לשעבר, ובתוך עדרי הצאן והבקר נוצרות חברויות עמוקות.

נראה שאין כמעט רגש אנושי שאין לו מקבילה אצל ההולכים על ארבע, כולל התנהגויות של תמיכה בחלשים ובחולים, שאנו מייחסים לרגשות הנאצלים וה"אנושיים" ביותר. כך למשל מתאימים להקות קופים את מהירות התקדמותן לקצב של החולים והחלשים ביותר, ועטלף מוכן לשמש כבייביסיטר לחברו כשהוא יוצא לחפש מזון.

עם זאת, קשה לעובדות להתמודד עם אמונה, וכך יותר מ-200 שנים לפני דרווין עיגן דקארט את התנגדותו העקרונית לייחס נשמה לחיות גם בנימוק דתי–מוסרי: "אין דבר המרחיק את חלושי הדעת מן הדרך הישרה של המידות הטובות מאשר הרעיון שהטבע של נפש החיות הוא כטבע נפשנו שלנו".

חז"ל סברו שדווקא הכרת הדמיון בינינו לבעלי החיים עשוי לשפר את התנהגותנו: "אמר רבי יוחנן: אלמלא לא ניתנה תורה, היינו לומדים צניעות מחתול וגזל מנמלה ועריות מיונה ודרך ארץ מתרנגול...". חוקי צער בעלי חיים בתורה מכירים ביכולתה של ציפור להצטער על גוזליה ושל בהמת עבודה ליהנות ממנוחת השבת. נראה שעיסוקו של משה רבנו כרועה הפך אותו לזואולוג טוב יותר מדקארט.
 

איפה נמצא בכלל הרגש?

 
במילה אחת: במוח. הפיזיולוג פול מקלין (Paul MacLean) קבע כי גולגולתנו מכילה לא פחות משלושה מוחות, המייצגים שלבי התפתחות אבולוציוניים שונים ומבצעים מטלות שונות. חלקו הקדום ביותר של המוח שרב המשותף בו עם צורות חיים "פרימיטיביות", הוא גם העמוק ביותר וכולל את גזע המוח והמוחון (צרבלום) . חלק זה של המוח שהתכבד בכינוי המוח הזוחלי אחראי על תגובות פשוטות לגירויים מוגדרים: תיאבון בעקבות ריחו של מזון או בריחה בהיתקלות עם איום. הפעולות אותן מכוון חלק מוח זה מכאניות, חוזרות ואינן מושפעות מניסיון.

חלקו האמצעי של המוח הוא המוח ה"לימבי" או "היונקי הקדום". הוא האחראי לרגשות כגון פחד, כעס, שימחה, וזיכרון של רגשות ותחושות. קליפת המוח (neocortex)או המוח היונקי החדש, הוא חלק המח המאוחר ביותר מבחינה אבולוציונית, האחראי על החשיבה המופשטת. חלק זה במוח מפותח במיוחד אצל בני משפחתנו הקופים ואצלנו, בני האדם. אצל האדם, קליפת המוח מפותחת במיוחד ותופשת כשני שליש מנפח המוח. עכבר ללא קליפת מוח יתפקד כמעט כרגיל, אבל אדם שקליפת המוח שלו פסקה מלתפקד הוא צמח.

עם זאת, קליפת המוח או "המוח החושב" לעולם אינו פועל לבדו. החלק הלימבי, הרגשי, חיוני לחשיבה והוא האחראי לקביעת "סדר העדיפויות" של המוח ולחלוקת תשומת הלב. חלוקה כזו של הפעילויות המוחיות השונות בהתאם להופעתם ברצף האבולוציוני מאפשרת הבנה של שלבי ההתפתחות שלהם. רגשות, בניגוד לעצמות או שיניים, אינם משאירים ראיות במאובנים - גם אם נדע הכול על מבנה גופו, תזונתו והרגליו של ידידנו הדינוזאור, לא נוכל כנראה לדעת אם חש בפחד או קנאה. ובכל זאת ניתן לדעת משהו על התפתחותם של רגשות מתוך הסתכלות בבעלי חיים שונים החיים עימנו כיום.

אם אכן הרגשות שלנו הם תוצר של הברירה הטבעית, הרי שנצפה למצוא אותם אצל קרובי משפחתנו ופחות אצל מי שיושב על ענף מרוחק משלנו בעץ האבולוציה. כדי לקבוע את תאריך הלידה של הרגשות, עלינו למצוא את הקבוצה הפרימיטיבית ביותר שבה מופיע רגש. בשנים האחרונות הראו תצפיות שפול מקלין עשה עוול לזוחלים כשייחס למוחותיהם אוטומטיות נטולת רגשות. כך, למשל, צבים מעדיפים במובהק חצר עשירה בגירויים על חצר משעממת המציעה אותו שפע מזון ואותו מזג אוויר. צבים נוטים גם להראות סימני מתח לאחר טיפול בהם: הם נוטים להתקרב למקור חום וקצב הלב שלהם עולה זמן ממושך לאחר שמהטפל לקח אותם לידיו. סימנים להתנהגות מכוונת רגשות הובחנו גם אצל לטאות וזוחלים נוספים, אך לא אצל אבותיהם האבולוציוניים של הזוחלים – הדו-חיים והדגים. מחקרים אלו מתארכים את הופעת הרגשות הראשונים להתפתחות הזוחלים מהדו-חיים לפני כ-300 מיליוני שנים.

עם זאת, עולם הרגש של היונקים מורכב משל בעלי החוליות האחרים. כך למשל, תסכול הוא רגש יונקי מובהק: יונה שהקן שלה מסולק שוב ושוב מהמרפסת פשוט חוזרת ובונה אותו באותו מקום ללא סימני מצוקה רגשית. נראה שרגש כזה שתפקידו לא להתאים את ההתנהגות לסביבה אלא למגבלות האישיות התפתח לאחר שנפרדו ראשוני היונקים מהזוחלים.
 
 

בשביל מה זה טוב?

 נרות החנוכה מעוררות שאלות הקשורות לאש. יולו תוהה: מה זה בדיוק אש? כלומר מאיזה חומר היא עשויה? ולמה להבה היא תמיד לגובה ולא לרוחב, נגיד כמו להבה של נר?

החומר ממנו עשויה האש הוא בעיקר אוויר חם. למה אנחנו רואים דווקא את האוויר הזה? משום שכל גוף פולט קרינה בהתאם לטמפרטורה שלו. אויר קר פולט את הקרינה באורכי גל ארוכים מכדי להיקלט בעין. כאשר האוויר מתחמם בעקבות תגובת השעווה עם החמצן, הקרינה עוברת לתחום הנראה. בנוסף, חלק מהאוויר עובר ממצב הצבירה הגזי למצב הנקרא פלזמה.

לכתבה המלאה 
מעקב היסטורי עדיין אינו עונה על לב השאלה. אם רגש הוא תכונה שעוצבה על ידי האבולוציה יש לבדוק, כמו בכל התפתחות אבולוציונית, איך מסייע הרגש בברירה הטבעית: למה סיכוייו של הרגיש להעמיד צאצאים גדולים מסיכויי מתחריו ה"אוטומטים".

קל לראות איך בעלי החיים המוצלחים ביותר מבחינת יכולתם להתרבות ולהעביר את הגנים שלהם לצאצאים רבים הם דווקא החרקים ושאר יצורים שמערכת העצבים שלהם פשוטה מאוד ואינה מכילה את המרכיבים ההכרחיים לרגש. מי שעוסק בשאלה הזו הם מדענים שונים מהביולוגים האוספים ומודדים גולגולות: אלה המנסים להבין את מערכת העצבים ותוצריה (כדוגמת הרגש) במונחים הלקוחים מעולם מדעי המחשב.

המוח הוא מנגנון של עיבוד מידע, וככזה הוא יכול לטפל בקלט המגיע אליו מהחושים בכמה רמות. הרפלקסים הם מקבילה של פונקציה פשוטה, קלט מסוים מניב פלט ידוע: ריחו של מזון יעורר תיאבון ויצור לא מוכר יעורר תגובת בריחה. די בכך כדי לאפשר שרידה, אבל במערכת עצבית שהיא אוסף של פונקציות פשוטות יש סכנת התנגשות בין שתי פונקציות: מה לעשות אם מופיע אויב בשדה הראיה יחד עם ריח מפתה של מזון? יש יתרון לתוכנה שתסדר את הפונקציות השונות, תקבע סדר עדיפויות בניהן ותכבה את הלא נחוצות לסיטואציה.

רגש הוא, לדעת אותם מדענים, התפתחות מתואמת של מנגנונים הקובעים תגובות לגירויים: תוכנה המפעיל ומכבה תכניות אחרות, וקובעת את הפרמטרים של אחרות. נקח לדוגמה אדם או חיה ההולכת לבדה בלילה ביער חשוך. הגירויים זורמים מכל החושים, אך אין טעם להתייחס לכולם אלא רק לאלו המשפרים את הסיכוי לסיים את המסע מחוץ לכרסו של טורף. הפחד הוא מעין "תוכנת על" המאפשרת להתעלם מגירויים שהיו עשויים לעורר תיאבון, תשוקה מינית או סקרנות ולהגביר רגישות לקולות העשויים לרמוז על תנועה חשודה בסבך.
 
לא במקרה השפן הוא פחדן (צילום: yunphoto)
 לא במקרה השפן הוא פחדן (צילום: yunphoto)   
מהזיכרון נשלפים אירועים קודמים של פגישה עם גורמים עוינים אליהם מושווים הגירויים החדשים: זיכרונות אחרים אינם נחוצים ואין טעם לדפדף בהם. קביעת סדר העדיפויות הזה מאפשרת חלוקת משאבים: החלשת זרימת הדם לאיברי העיכול והרבייה והגברת זרימת הדם לשרירים. כאשר יופיע יצור חדש, נצטרך לבחור את התגובה מתוך מגוון מצומצם של אפשרויות: בריחה, תקיפה או הסתתרות, וכך יתבזבז פחות זמן יקר בהתלבטויות. לכן לייצור פחדן יש סיכוי טוב יותר להעמיד צאצאים דומים לו, מאשר לחיה הנוהגת כאוטומט של דקארט.

הפחד הוא אולי הרגש שקל ביותר להבין את משמעותו האבולוציונית, אבל רגשות אחרים ו"מעודנים" יותר משרתים מטרה דומה. גם לרדיפת הכבוד, האהבה, או הקנאה יש שורשים בעולם ממנו התפתחו אבותינו. היתקלות חוזרת עם מצבים דומים לאורך דורות רבים הובילה לפיתוח מנגנוני עיבוד מידע שיש להם יתרון הישרדותי. כך, למשל, בעלי המעמד הגבוה בלהקה הם שזוכים להעמיד צאצאים: קוף שיסגל את הפילוסופיה הצנועה של דיוגנס בחבית (מי שויתר על הבלי הכבוד והמעמד) יזכה אולי לשלוות נפש, אך לא לחסדי הנקבות. יש יתרון לרגש התחרות והשאיפה לסטטוס שיארגן את תהליכי קבלת ההחלטות שלנו בקבוצה.

יש רגשות הנראים, במבט ראשון, חסרי ערך להישרדות, כגון אבל על מות קרוב (רגש המשותף לנו ולכמה יונקים אחרים), הנאה ממשחק, פליאה, אשמה ויתר מצבי רוח שלא יעזרו לנו להאכיל את ילדינו או להימלט מנמר טורף. אבל בטווח הארוך, רגשות כאלו מאפשרים למידה יעילה יותר, הסתגלות לשינויים בסביבה הפיזית או החברתית והתאמת סדר העדיפויות שלנו למה שיקדם את מצבה של הקבוצה ואת מעמדנו בתוכה. אבולוציה פירושה לא "שרידת החזקים", אלא "שרידת המתאימים", ורגש אינו מכשול אלא תנאי להצלחה במלחמת הקיום.

עלתה בדעתכם שאלה מעניינת, מסקרנת, מוזרה, הזויה או מצחיקה? פורום "לכל שאלה תשובה" מחכה לה. ניתן גם לשלוח ל-ysorek@gmail.com

לקבלת עדכונים ב-RSS על כל מדורי נענע אקטואליה, העתיקו את הלינק המצורף:
http://rss.nana10.co.il/?s=126&Cat=10576

להסבר על RSS
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by