בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
כלב נובח לא נושך 

כלב נובח לא נושך

 
 
יורם שורק

מדוע כלבים נובחים? האם הם מנסים להפחיד אותנו או שמא אנחנו סתם פרנואידים? והאם כלב נובח לא נושך באמת נכונה? יורמים יודעים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
י"ס כותב: הייתי רוצה לשאול על שתי אימרות נפוצות - "כלב נובח לא נושך" ו"כלבים יכולים להריח פחד". האם המשפטים האלה נכונים?

נשאיר את הרחת הפחד להזדמנות אחרת, ונתחיל עם "כלב נובח לא נושך". כיוון שקשה לנבוח בפה מלא, ברור שכלב נושך לא נובח, אבל מה עם הכיוון ההפוך?
 
נביחה היא לא אחד הסימנים לתוקפנות (ארכיון: חדשות 10)
 נביחה היא לא אחד הסימנים לתוקפנות (ארכיון: חדשות 10)   
כאשר מתפרסמים בתקשורת דיווחים על מקרי נשיכה קשים, מדווחים העדים בדרך כלל שהכלב התקיף "פתאום" בלי אזהרה. העדויות אינן מדויקות - בעלי חיים תוקפים כאשר הם מרגישים מאוימים, וזה לא קורה "פתאום" - יש סימנים מקדימים לתוקפנות כלבית, אך נביחה אינה אחת מהם. אבל פתגמים צודקים לפעמים, כי כלב שעומד לתקוף לא ינבח - כאזהרה אחרונה לפני הנשיכה, הוא יחשוף בשקט את שיניו: זהו אמצעי תקשורת לא קולי, שמראה לפולש את מה שצפוי לו אם לא ייסוג. הקול שמשמיע כלב כדי להרתיע אויב הוא נהמה שקטה ולא נביחה.

נביחה היא אמצעי תקשורת בין הכלב לחבריו. בטבע הנביחה מקשרת את חברי להקת הזאבים, ואצל כלב הבית אנחנו ממלאים את תפקיד חברי הלהקה. מי שהכלב עומד לנשוך אינו חלק מהמשפחה, ולכן הכלב לא יתקשר עימו בנביחות. בעבר נחשבה הנביחה פשוט לאמצעי אזעקה, מעין שידור של סיסמת גיוס שנועד להביא תגבורת להתמודד עם סכנה מתקרבת. כיום ידוע כי הנביחה היא אמצעי תקשורת מורכב הרבה יותר - לא כל הנביחות שוות, ויש משמעות לצלילים.

החוקרת סופיה יין (SOPHIA YIN) ניתחה הקלטות של 4,672 נביחות, ובדקה את הקשר שבין המוטיבציה של הכלב לנביחה (הופעת אדם זר בדלת, קריאה למשחק או בדידות) לבין צליל הנביחה (תדירות הקול), השינויים בצליל תוך כדי הנביחה (אפנון הצליל), העצמה, טווח התדרים ועוד שורה ארוכה של פרמטרים אקוסטיים.
 
 ארועי פקיעין מחזירים שוב את תשומת הלב לשאלה ותיקה: האם האנטנות הסלולריות מסרטנות?

מכשיר הסלולר מצליח להעביר אינפורמציה כשהוא חופשי מחוטים, משום שהוא פולט קרינה. המכשיר הופך אינפורמציה לקרינה אלקטרו מגנטית, משדר אותה לאנטנה שמשדרת אותה שוב על ידי שימוש בקרינה אלקטרומגנטית, והלאה לאנטנה הבאה. לכן גם המכשיר וגם האנטנה הם מקורות קרינה.

לכתבה המלאה 
מתברר שלכל כלב יש לפחות שלוש נביחות שונות שאין לטעות בניהן. נביחת אזעקה היא המשעממת שבנביחות - הכלב משתמש בתדר נמוך והצליל תופס טווח תדירויות צר. הנביחה הזו מושמעת בצרורות עד שהנביחות מתמזגות ל"נביחת על" ארוכה ומונוטונית. נראה שנביחה זו היא הגרסה הכלבית לסירנת אזעקה: כל האנרגיה האקוסטית מרוכזת בצליל אחד, ומובחן כך שגם בסביבה רועשת היא תתפוס תשומת לב.

נביחת המשחק מושמעת בתדר גבוה יותר והיא עשירה בהרמוניות - הכלב מפיק טווח רחב של תדירויות קול ומשנה את הצליל ואת העצמה תוך כדי הנביחה, ובדומה לנביחות האזהרה גם נביחות המשחק נוטות להתחבר זו לזו. נביחת הגעגוע שמשמיע כלב שהופרד מבעליו, דומה לנביחת המשחק בצליל, אך מורכבת מהברות בודדות שאינן מתחברות לסדרות ארוכות. זוהי נביחה "למרחקים ארוכים", והכלב אינו מבזבז אנרגיה על צרורות ארוכים במצב בו הוא עשוי להידרש לנבוח במשך שעות ארוכות.

חוקרים אחרים ספרו עד 12 סוגים מובחנים של נביחות אצל כלבים מאותו גזע, המשמשים בהזדמנויות שונות, מהזמנה למשחק ועד סקרנות וקבלת פנים. מסתבר שגם בלי מכשירי מעבדה, מסוגלים בעלי כלבים לזהות נביחות מטיפוסים שונים. כאשר מושמעות הקלטות של כלבים זרים, מצליחים בני אדם להבחין בין נביחות אזהרה לנביחות משחק, כך שהשפה הזו אכן שימושית לכלב הבית. העושר הלשוני של הכלבים מפתיע בהתחשב בדלות ההבעה של קרובי משפחתם הזאבים.

למרות שכלב הבית הוא צאצא זאבים שבויתו רק לפני כ-15,000 שנים, אין לטעות בהבדלי השפה בניהם. הזאבים נובחים לעיתים רחוקות ונביחתם תמיד קצרה: הב בודד וחסר גוון. הזאב מעדיף ליילל – הנביחה אמנם עשירה יותר מבחינה אקוסטית, אך חסרונה הוא בטווח הקצר שלה, והיללה יעילה יותר בתקשורת למרחק רב (מאות מטרים וקילומטרים).
 
 
הכלב מפטפט משום שהוא מוקף בקשקשנים מלידתו (צילום: אפרת פארי)
 הכלב מפטפט משום שהוא מוקף בקשקשנים מלידתו (צילום: אפרת פארי)   
יש שייחסו את נבחנותם של כלבי הבית לשפע הקשרים החברתיים שהם מנהלים בהשוואה לזאב הבודד. לפי סברה זו, הכלב מפטפט פשוט מפני שהוא מוקף בקשקשנים מלידתו. מעקב אחר זאבים בטבע הראה כי הם מקיימים אינטראקציות חברתיות מורכבות, כך שניתן להשוות את להקת הזאבים לחבורת שימפנזים או גורילות - יש היררכיה בין החברים, חברויות, בריתות נכרתות ומוקמות קואליציות. לזאב יש לא פחות נושאי שיחה ולא פחות שותפים מאשר לכלב, ובכל זאת הוא מרבה במחוות ויללות וממעט בנביחה.

בניסוי מקיף ויסודי, שניתן למקמו על הגבול שבין הגאוני לחולני, גידלו זואולוגים הונגריים גורי זאבים וגורי כלבים באותם תנאים, ובדקו הבדלים בהתנהגות. מסתבר שזאבים שגודלו מינקות בידי בני אדם יסתגלו לחברה אנושית וניתן לאלפם ממש כמו כלבי בית. עם זאת, התגלו הבדלים המורים על הסתגלות גנטית של כלבי הבית לחברה אנושית: כלבים נטו הרבה יותר להיקשר לאדם הספציפי שגידל אותם, ובילו הרבה יותר זמן בנביחות ובהשמעת קולות מזאבים באותו גיל ובאותם מצבים.

הנביחה, שמקורה הקדום באמצעי תקשורת שולי בחשיבותו בלהקת הזאבים, קיבלה תפקידי תקשורת מורכבים משום שהתאימה לתקשורת בסביבה האנושית, בה מצאו את עצמם אבות כלב הבית אי אז בתקופת האבן. הנביחה היא אמצעי תקשורת שפיתחו הכלבים במידה רבה עבורנו, באותו תהליך אבולוציוני של ביות בו איבדו הרבה מהתוקפנות הזאבית של אבותיהם. הכלב נובח משום שהוא רוצה בחברתנו ולא משום שאנחנו טעימים בעיניו.

עלתה בדעתכם שאלה מעניינת, מסקרנת, מוזרה, הזויה או מצחיקה? פורום "לכל שאלה תשובה" מחכה לה. ניתן גם לשלוח ל-ysorek@gmail.com

לקבלת עדכונים ב-RSS על כל מדורי נענע אקטואליה, העתיקו את הלינק המצורף:
http://rss.nana10.co.il/?s=126&Cat=10576

להסבר על RSS
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by