בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
דברים שיורמים יודעים 
חוויות סף מוות - יש דבר כזה בכלל? 

חוויות סף מוות - יש דבר כזה בכלל?

 
דברים שיורמים יודעים |
 
יורם שורק

האם אנשים שחווים מוות קליני באמת רואים את הדרך למוות, האם יש נפש שחיה בעצמאות מהגוף או שמדובר בעוד תעתוע של המוח שלנו?

 
 
 
 
 
 
 
 
 
שאלות הנוגעות לעל טבעי ממשיכות לטרוד את מנוחת הגולשים. בפרט מעוררת סקרנות השאלה האמנם מספקים אנשים שחוו מוות קליני עדויות לכך שהנשמה יוצאת מהגוף ורואה אותו מבחוץ לפני שהיא נכנסת אל מנהרת אור בדרכה לעולם שכולו שלווה.
 
צופים בעצמם או בצוות הרפואי מהצד או למעלה (אילוסטרציה: salimfadhley, flickr)
 צופים בעצמם או בצוות הרפואי מהצד או למעלה (אילוסטרציה: salimfadhley, flickr)   
ברוך שפינוזה טוען ש"אין דבר שהאדם החופשי ממעט לחשוב בו כמו המוות. חכמתו אינה התבוננות במוות אלא התבוננות בחיים". ובכל זאת נראה שרובנו איננו חופשיים מספיק כדי שלא להתעניין במוות ומה שמעבר לו. חוויות אנשים שהתאוששו ממצב של כמעט מוות (חווית סף מוות או NDE) הם נושא לויכוח לוהט בין המאמינים בהשארות הנפש לבין ספקנים הרואים במות הגוף סוף לחיינו.

מאז שנות השבעים, כלומר מאז השתכללו שיטות ההחיאה של חולי לב, התקבלו עדויות ממספר ניכר של אנשים שסבלו מדום לב או הפרעת קצב חמורה וחזרו להכרתם. באופן מוזר, יש דמיון ניכר בין סיפוריהם של ניצולים הנבדלים זה מזה בגיל, מין, תרבות ודת. הדיווחים הללו מדווחים בעקשנות על מודעות לקרבת המוות, תחושות חיוביות של שלווה והשלמה, חזיונות של ריחוף דרך מנהרה, אורות וצבעים, פגישה עם מכרים מתים והמוזר מכל: חוויות של פרידה מהגוף. אנשים שעברו החיאה מדווחים שהם "צפו" בארוע, בעצמם ובצוות הרפואי מהצד או מלמעלה. סיפורים מסוג זה נפוצים בפרסומים דתיים שונים המנסים לשכנע אותנו בקיום נשמה המסוגלת להתקיים בנפרד מהגוף.

אבל העדות הבאה, של אחות בבית חולים בהולנד, פורסמה לא ע"י אמנון יצחק אלא בכתב העת הרפואי היוקרתי לנצט (Lancet) : "במהלך משמרת לילה הביא אמבולנס גבר בן 44 מחוסר הכרה (בקומה) וכחול מחוסר חמצן (ציאנוטי). החלה החיאה ואז הוצאתי מפיו שיניים תותבות לצורך הנשמה ושמתי אותן בעגלה. לאחר כשעה וחצי התייצבו קצב הלב ולחץ הדם של החולה והוא הועבר חסר הכרה ומונשם ליחידה לטיפול נמרץ.

"לאחר יותר משבוע פגשתי שוב בחולה, ששב בינתיים להכרתו, כשחילקתי תרופות. ברגע שראה אותי הוא אמר 'האחות הזו יודעת איפה השיניים התותבות שלי'. הייתי מופתעת ואז הוא המשיך ואמר 'את היית שם כשהביאו אותי לבית החולים, את לקחת את השיניים התותבות שלי ושמת אותן בעגלה הזו: היו עליה בקבוקים ומתחתיהם מגירות ושם שמת את השיניים'.

"נדהמתי משום שכל זה התרחש כשהאיש בחוסר הכרה עמוק ומונשם. כשחקרתי אותו עוד הסתבר שהחולה ראה עצמו שוכב על המיטה וצפה מלמעלה באחיות וברופאים העסוקים בהחיאתו. הוא תיאר במדויק את המטפלים ואת החדר. לדבריו, הוא דאג שמא נתייאש ונפסיק את ההחיאה, ואכן היינו פסימיים לגבי סיכוייו באותו זמן בשל המצב הירוד בו הגיע".
 

חי או מת?

ובכן, האומנם נותנים לנו החוזרים ממפתנו של עולם האמת עדות מכרעת לקיומה של נשמה בת אלמוות? אולי עדויות רפואיות באמת "מוכיחות" את דברי הגמרא במסכת שבת "כל שאומרים בפני המת יודע עד שיסתם הגולל" (וסותרות את דברי רבי יצחק במסכת ברכות: "כל המספר אחר המת כאילו מספר אחרי האבן. יש אומרים: מפני שאינם יודעים; ויש אומרים יודעים - ולא אכפת להם"). הדעות בעניין חלוקות מאוד, אי אפשר לבטל את העדויות כהזיות של אנשים דתיים משום שאתיאיסטים מדווחים על אותן חוויות כאנשים מאמינים (פרט לכך שהם נוטים פחות לנצל את הזמן לפגישות עם דמויות מפתח דתיות).
 
 
המנהרה לגן עדן. (אילוסטרציה: kiwanja, flickr)
 המנהרה לגן עדן. (אילוסטרציה: kiwanja, flickr)   
היו שראו בתופעה תוצאה של הפרסומים הרבים בנושא: אנשים מתארים מה שהם חושבים שהיו אמורים לראות על סמך שפע העדויות ששמעו. מחקר שהשווה סיפורי חוויות סף מוות לפני ואחרי שנת 1975 (אז הביא הפרפסיכולוג ריימונד מודי את התופעה לתודעת הציבור הרחב), הפריך הסבר פשטני זה - פרט לעליה באחוז המדווחים על "מנהרת האור", הסיפורים ברובם אינם אופנה מתחלפת. ובכל זאת, האם יש הסבר מדעי לתופעה שיגזול מאיתנו את המנהרה לגן העדן?

בפרק 16 בספר הילדים פינוקיו (בספר ולא בסרט של דיסני), מוצאת הפיה את פינוקיו מוטל חסר הכרה ושואלת שני רופאים, עורב וינשוף, אם הוא חי או מת. העורב בודק אותו ומשיב: "לדעתי הבובה מתה, אבל אם במקרה הוא חי, סימן בדוק הוא שלא מת מעולם". הינשוף חולק על דעת עמיתו ומשיב "לדעתי הוא חי אך אם במקרה הוא אינו חי, סימן בדוק הוא שהוא מת לגמרי". כך, כ-100 שנים לפני שה NDE הפך נושא אופנתי, מנסח קרלו קולודי בעיה לוגית בולטת אצל מי שמפרש את חוויות סף המוות כעדות לחיי עולם הבא.

המוות מוגדר כסיום סופי ובלתי הפיך של החיים: על מי שהתאושש ומספר חוויות ניתן לפסוק כדברי העורב כי לא מת מעולם ומי שבאמת מת הרי שכבר פסק הינשוף שהוא מת לגמרי ולא יחלוק עימנו רשמים. ובכל זאת התופעות המוזרות, ובפרט חווית היציאה מהגוף, דורשות הסבר. האם ניתן להגיע לחוויה חוץ גופית בלי להפסיק את אספקת הדם למח?

מסתבר שאפשר. תופעות הדומות לחווית סף המוות נוצרות גם כשמזריקים לוריד 50-100 מ"ג סם הזיה הנקרא קטאמין (ketamine). הקטאמין חוסם קולטנים של גלוטמט (כן, אותו חומר המוכר כמונוסודיום גלוטמט באבקת המרק) שהוא מוליך עצבי חשוב בקליפת המח. במצב של חוסר חמצן פתאומי, נוצר שטף של גלוטמט שעשוי להרעיל תאי עצב. השערה רווחת היא שלמוח מנגנון הגנה מפני נזקו של עודף גלוטמט על ידי חסימת הקולטנים שלו, כלומר על ידי יצירת מצב הדומה לפעולת סם הקטאמין. מצבים אחרים בהם מתקבלות עדויות על מצבים NDE כולל יציאה מהגוף הם התקפי אפילפסיה (מחלת הנפילה) ולעיתים מיגרנה.
 

החוש השישי והשביעי

המסקרנת והמוזרה מכל תופעות סף המוות היא חווית היציאה מהגוף וראית האדם את עצמו מהצד או "בהיטל על". כדי להבין את התופעה יש להתוודע לשני חושים נסתרים שהמידע שהם מספקים לנו נראה בעיננו כה מובן מאליו, שאיננו טורחים למנות אותם בין חמשת החושים. הראשון נושא את השם פרופריוספציה והוא הנותן לנו תחושת מיקום של חלקי הגוף זה ביחס לזה. הפרופריוספציה מאפשרת לנו כשהתעוררנו משינה לדעת בעינים עצומות מה תנוחת גופינו על המיטה ולכוון את רגלינו וידינו בזמן פעילות בלי לראות אותם.
 
מציגים את גוף כאובייקט חיצוני (אילוסטרציה: Norma*Iriz*, flickr)
 מציגים את גוף כאובייקט חיצוני (אילוסטרציה: Norma*Iriz*, flickr)   
מידע נוסף החיוני להתמצאות קשור למיקום הגוף במרחב, והוא מעובד על ידי המערכת הווסטיבולרית אליה שייכים אברי האיזון (השבלול המפורסם שבאוזן) – זה החוש שאנחנו מצליחים לבלבל כאשר אנחנו חווים סחרחורת או מחלת ים. פעילות תקינה של מערכות אלו היא הממקמת את התודעה שלנו בגוף. כאשר משתבשת פעולת חלקי המוח האחראים לחושים אלו ואין התאמה בין האינפורמציה החזותית (גוף נייח על המיטה) לתחושה (גוף מרחף ונע כלפי מעלה), התודעה עשויה לפתור את הקונפליקט על ידי העתקת נקודת המבט אל מחוץ לגוף ולהציג את הגוף כאובייקט חיצוני.

בדיקת פעילות המוח של חולי אפילפסיה ומיגרנה שדיווחו על "יציאה מהגוף" הראתה פגיעה באותו אזור של אונת הקודקוד (ה"גשר" בינה לאונת הרקה) החשוב בעיבוד מידע מהסוג הזה. ניתן אפילו לעורר הזיות ראיה, תנועה ומיקום על ידי גרוי חשמלי חיצוני של אזורי מוח אלו. כאמור, שאלת הישארות הנפש אינה ניתנת להכרעה מדעית ולכן אי אפשר לשלול את הרעיון שנשמת הגוססים מתרחקת לאיטה מהגוף. יתרונו של ההסבר הנוירולוגי הוא בכך שמנגנון אחד מסביר הן את חווית סף המוות והן תופעות דומות של חולי אפילפסיה ואנשים תחת השפעת קטאמין.

מחקר שבדק אנשים שחוו NDE ובכלל אנשים שהתאוששו מארוע לב קשה, גילה כי רובם עברו שינוי חיובי בחייהם בעקבות הקרבה למוות: ביטחונם העצמי השתפר וכן מצבם החברתי והרגשי. מי שעבר NDE נטה להאמין בחיי עולם הבא ולסמוך יותר על האינטואיציה מאלו שעברו החיאה מוצלחת אך משעממת. מעניין במיוחד הממצא כי רמת הפחד מפני המוות ירדה גם אצל מי שחווה NDE וגם אצל מי שעבר את האירוע ללא חזיונות מעין אלו. נראה שיציאה מהגוף (אמיתית או מדומה) היא דרך יפה מאין כמוה לסיים את החיים.

עלתה בדעתכם שאלה מעניינת, מסקרנת, מוזרה, הזויה או מצחיקה? פורום "לכל שאלה תשובה" מחכה לה. ניתן גם לשלוח ל-ysorek@gmail.com

לקבלת עדכונים ב-RSS על כל מדורי נענע אקטואליה, העתיקו את הלינק המצורף:
http://rss.nana10.co.il/?s=126&Cat=10576

להסבר על RSS
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by