בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
נפלאות התליה 

נפלאות התליה

 
 
יורם שורק

יתרונותיה הבולטים של התליה הם בפשטותה ובפומביותה. לא בכדי מדובר באחת משיטות ההוצאה להורג החביבות על השלטון ועל ההמון עוד משחר ההיסטוריה. הוצאתו להורג של סדאם חוסיין החזירה את סוגית התליה לכותרות, ועוררה לא מעט שאלות ותהיות. החלטנו לספק עבורכם את הסקרנות

 
 
 
 
 
 
 
 
 
תלייתו של סדאם חוסיין עוררה שאלות ותמיהות רבות: הגולש ס' תהה האם תליה פירושה מוות מיידי, או שמא התלוי סובל ברגעיו האחרונים? אחרים תמהו מדוע ממוקם קשר החבל בצדו השמאלי של הצוואר, ועל שום מה הצעיף שנכרך סביב צווארו של התלוי בטרם עלייתו לגרדום?

נתחיל, איך לא, במעט היסטוריה. תליה היא שיטה פופולארית למדי להוצאה להורג. יתרונה הגדול הוא בפשטותה: כל הדרוש הוא ענף של עץ או מבנה פשוט מקרשים וכמובן, חבל. תוצר התהליך הוא גוויה שלמה, ללא שלוליות דם או צורך בליקוט איברי גוף כרותים, אולם בזאת לא תמו יתרונותיה. ההוצאה להורג מהווה חלק בלתי נפרד מעסקי השעשועים עוד משחר הציוויליזציה, בואך הסרטונים המנציחים את רגעיו האחרונים של סדאם. אנשים, מסתבר, אוהבים לצפות באנשים אחרים מומתים, ושליטים רבים שמחו לספק את אותו רצון עממי של ההמון בבידור זול ומחנך. זאת מכיוון שהתליה היא שיטה אידיאלית לתצוגה - הנידון מונף אל על וקהל הסקרנים צופה בקלות ברגעיו האחרונים. בהווה הצורך לצפות בהמתת אנשים אחרים כבר מסופק באמצעות הקולנוע והטלוויזיה, וכך נמנע מאתנו הצורך להצטופף בכיכר העיר.
 

ממה בעצם מת התלוי?

הקשר ממוקם בצדו השמאלי של הצוואר. סדאם חוסיין (צילום: רויטרס)
 הקשר ממוקם בצדו השמאלי של הצוואר. סדאם חוסיין (צילום: רויטרס)   
כאשר קושרים חבל לצווארו של אדם ומושכים אותו כלפי מעלה, נחסם קנה הנשימה והמוות נגרם מחנק. אם לנידון יש בכל זאת מעט מזל, החבל ילחץ על כלי הדם שבצוואר, הדם לא יזרום למוח, וייסוריו יתקצרו. במשך דורות רבים התליה היתה בסך הכול חניקה של אדם המונף אל על. כך, למשל, טבע רבי עקיבא את הפתגם "אם בקשת להיחנק, היתלה באילן גדול". חנק באמצעות הנפה הוא מוות מייסר מאוד, ולכן נחשבה התליה לשיטת המתה אכזרית.

פרט מעניין הוא שדווקא ייסוריו הפומביים של התלוי המפרפר הגבירו את הפופולאריות של התליה. זאת מכיוון שההוצאה להורג היתה בעלת תפקיד "מחנך", ובהתאם הועדפו שיטות המתה המאפשרות צפייה בסבל. הצליבה, למשל, היתה חביבה מאוד על הרומים, משום שהיא שילבה את כל היתרונות: הצלוב מונף כמה מטרים מעל הקרקע, כך שכל סקרן יכול לצפות במחזה מבלי שיסתירו לו, ובנוסף הגסיסה נמשכת זמן רב, כדי שגם המאחרים יספיקו לראות קצת אקשן. גישה זו באה לידי ביטוי בפקודתו הקבועה של הקיסר קליגולה לתלייניו, שלא ממש סבלו מחוסר תעסוקה - "הכוהו באופן כזה שירגיש במותו".
 
 
בתקופה הרומית משמעות ה"תליה" היתה בעצם צליבה. כשמתאר התלמוד את קיצו של אחינו ישו, הוא מספר כי "בערב הפסח תלאוהו ליש"ו הנוצרי.." (גמרא, מסכת סנהדרין). בהמשך, עליית הנצרות בישרה את שקיעת הצליבה, ונתנה את האות לתליה ה"פשוטה". ראשיהם של בני אצולה אמנם נערפו בחצרות הארמונות והטירות, וכופרים ומכשפות הועלו על המוקד בכיכרות הערים, אבל כשמדובר היה בסתם גנבים ושודדים, די היה בענף עץ או בעמוד בצידי הדרך כדי לספק את הסחורה. באותה תקופה גופות התלויים, שנותרו להתנדנד ברוח לשם הרתעה, היוו חלק מהנוף האירופי. כך, למשל, בסיפור "מעשה באחד שיצא ללמוד פחד" - המעשייה הרביעית ברשימת הסיפורים שליקטו האחים גרים בכפרי גרמניה - רואה הגיבור בדרכו את "העץ ששבעה גברים נשאו עליו את בתו של עושה החבלים לאישה, ועכשיו הם לומדים לעוף...". עכשיו ברור למה הכוונה?

"קלסתרי פנים נפוחים להחריד"

ייסורי התלוי על החבל הונצחו בעקיפין ברומן הידוע של צ'ארלס דיקנס, "תקוות גדולות". גיבור הספר, פיפ הצעיר, מתוודע בלונדון של המאה ה-19 לפקידו של עו"ד מפורסם, המחזיק באוסף מסכות גבס, שנטבעו מפניהם של תלויים, זמן קצר לאחר שהורדו מהגרדום. כששואל פיפ את מר ומיק האספן לפשר אותם "קלסתרי פנים נפוחים להחריד ונעווים", הוא נענה כי "אכן, זה המראה האופייני, כאילו נתפס אחד מנחירי האף בקרס זעיר של חכה...".

בשלהי המאה ה-19 תפסו שיטות מתקדמות יותר את מקומו של התהליך העתיק. התליה עברה מפומביות הכיכרות ומצידי הדרכים אל חצרות בתי הכלא, והתבצעה לעיניהם של כהני דת ותליינים מקצועיים בלבד. שוב לא היה צורך בהשבעת רצונו של הציבור לחזות בבעיטות נואשות ובפרפורים של הנידון, והתליינים ראו אתגר מקצועי דווקא בביצוע מהיר ונקי של עבודתם. כאמור, כאשר מניפים אדם בצווארו או מניחים לו להישמט כשצווארו נתון בלולאת חבל, המוות ייגרם מחנק או מחסימת עורקי הצוואר, אבל אם מאריכים את החבל ומאפשרים לנידון ליפול כברת דרך לפני שהוא נעצר בחבטה, מפרקתו תישבר והמוות, או לפחות איבוד ההכרה, יהיה מיידי. יש, כמובן, להיזהר ולא לאפשר לנידון ליפול מרחק רב מדי, שכן אז עלולה הלולאה להתיז את ראשו, וכך יאבד יתרונה הגדול של התליה לעומת העריפה - הלא הוא הניקיון.
 
 
 בכל שנה, יחד עם טיפות הגשם בחלון והערב המקדים לבוא, מגיעים מבשריו המובהקים של החורף: ביכורי התותים בשוק, והשאלות על הסילבסטר בפורום "לכל שאלה תשובה". עוד לפני שהבורות התפשטה עד למחוזות השפה העברית ולוח הכפל, הקפידה מערכת החינוך על שימור בורות מוחלטת באשר לאמונתם של כשני מיליארד בני אדם בעולם. אי אפשר להסביר אחרת את נפיצות השאלה המוזרה: האם לראש השנה האזרחית (1 בינואר) יש משמעות דתית נוצרית.

התשובה, מה לעשות, רחוקה מזה - אין (ואף פעם לא הייתה) שום משמעות דתית נוצרית ל- בינואר. היום הראשון בחודש ינואר היה ראש השנה באימפריה הרומית מאות שנים לפני ישו.

לכתבה המלאה 
בארה"ב הוחלפה התליה בכסא חשמלי ובשלב מאוחר יותר בזריקת רעל. למרות זאת, מדינת דלוור החליטה להמשיך את מסורת התליה, כשהאחרון ברשימת הנתלים הוא בילי ביילי, שהוצא להורג בשנת 1996.

היה זה התליין האנגלי ויליאם מרווד שהפך את התליה מאומנות למדע. בשורת ניסיונות מצא מרווד כי אנרגית המכה האופטימלית לשבירת חוליות הצוואר של עמוד השדרה ללא תלישה של הראש כולו, היא 1710 ג'אול. האנרגיה שמשתחררת מנפילה של גוף, תלויה בגובה ממנו נפל ובמסה שלו, ולכן כל שצריך הוא לשקול את הנידון ולחשב את המרחק שעליו ליפול (אורך החבל) לפי הנוסחה h=174/m. האות m מייצגת את משקלו של התלוי ו- h את מרחק הנפילה, שעליו לעבור לפני שיתהדק החבל. לדוגמא, אם היה משקלו של סדאם 80 קילוגרמים, היה על תלייניו להשאיר בערך שני מטרים ו-20 סנטימטרים של חבל כדי להעניק לו את חסד המיתה המהירה. לחילופין, מתאבק סומו שמשקלו 174 קילוגרמים יזדקק רק למטר אחד של חבל, וכדי לתלות דוגמנית השוקלת בסך הכול 50 קילוגרמים, יש להעלותה לגובה של יותר משלושה מטרים לצורך נפילה חופשית.

אז מדוע ממוקם הקשר בצידו השמאלי של הצוואר?

אותו ויליאם מרווד אף גילה כי סיכויי ההצלחה של התליה גדלים, אם ממקמים את לולאת החבל כולל פיתוליה, מתחת לאזנו השמאלית של התלוי. מי שצפה בסרטון ההוצאה להורג, הבחין בוודאי שהתליינים הכינו את שיעורי הבית, ולולאת החבל על שבעת פיתוליה נחבטה בצד שמאל של בסיס הגולגולת, ממש כפי שהמליץ ידידנו ויליאם בשנת 1872. כתוצאה מכך על פניו של סדאם המת לא נראו העיוותים הזכורים לנו ממסכות התלויים שתיאר דיקנס.
 
המדריך הרשמי לתליין, מסמך מפורט משנת 1990, מאפשר הצצה לפרטי התהליך. המדריך מציין כי לאחר שייפול הנידון מרחק המחושב ממשקלו, תיעצר הצניחה בגלל מתיחת החבל הכרוך לצווארו. חבטה זו תשבור את המפרקת ותקטע את חוט השדרה, מה שיביא לשיתוק מיידי ולאבדן הכרה. התלוי, מרגיע אותנו המדריך, יחוש כאב רגעי שאורכו אלפיות השנייה בלבד בטרם יאבד את הכרתו. כך, במצב תרדמת מתחיל שלב החנק. המוות המוחי מגיע כעבור כשש דקות, ופעולת הלב פוסקת לאחר שתי דקות נוספות. בתום שמונה דקות הנדנוד האלו, מורדת הגופה מהגרדום ורופא קובע את המוות.

מי שהסרטון מבגדד עורר בו שאיפה לקריירה בענף התליינות, ישקול זאת אולי פעם נוספת לאחר קריאת המסמך האמריקני. מסתבר שחלק לא מבוטל ממטלות התליין מזכיר את עבודתו של פועל הטקסטיל, והמסמך מעניק תשומת לב מיוחדת להכנת החבל, כך שיבטיח משיכה חלקה של הלולאה. חבל התליה העשוי מסיבי קנאביס מורתח במים ומיובש כשהוא מתוח. על התליין לעבור בקפדנות על החבל לכל ארכו ולהסיר כל פיתול, קשר או קשיחות שנוצרו בתהליך. לאחר מכן נמשח החבל בשמן סיליקון או פרפין להבטחת תנועה רצופה וחלקה, ורק אז מכין התליין את עניבת התליה עצמה. כפי שתוכלו לראות באיור, אין המדובר בקשר מסובך, ומספר הפיתולים נקבע לפי סוג החבל. חבל מסיבי קנביס כולל 6-8 פיתולים, ובחבל סינטטי נעשים פיתולים רבים יותר.
 

ועל שום מה הצעיף השחור?

מי שתמה לפשר הצעיף השחור, שהתליינים נראו שמים על צווארו של נשיא עיראק לשעבר, ימצא לכך תשובה במדריך: שרוול עשוי 100% כותנה (בד Denim) נכרך על הצוואר כדי למנוע שריטות מהחבל, שכן בל נשכח כי האיש נידון לתליה ולא לשפשפת בעורף.

עלתה בדעתכם שאלה מעניינת, מסקרנת, מוזרה, הזויה או מצחיקה? פורום "לכל שאלה תשובה" מחכה לה. ניתן גם לשלוח ל-ysorek@gmail.com.


לקבלת עדכונים ב-RSS על כל מדורי נענע אקטואליה:
http://rss.nana10.co.il/?s=126&Cat=10576
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by