בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
למה עם האוכל בא התיאבון? 

למה עם האוכל בא התיאבון?

 
 
יורם שורק

לקלישאה המוכרת הסבר מדעי, ויש גם דרך להימנע מזלילת יתר. דברים שיורמים יודעים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
שוב נאלץ ערן גונן להגדיל את מידת מכנסיו. בנימת ייאוש ועצב הוא שואל: למה גם כשאני לא ממש רעב, אני מתמלא בתאבון כשאני יושב לארוחת הצהריים? למה עם האוכל בא התיאבון?
 
התיאבון - רפלקס מובנה  (צילומי אילוסטרציה: SXC)
 התיאבון - רפלקס מובנה (צילומי אילוסטרציה: SXC)   
ובכן ערן, אמא טבע טרחה במיוחד ליצר לנו תיאבון בריא. מנגנונים עצביים והורמונלים מורכבים אחראים לדאוג לכך שנרצה לאכול. נראה שתיאבון הוא כלי חשוב להמריץ בעלי חיים ובני אדם למלא את מצבורי האנרגיה כשיש הזדמנות נאותה לכך. לתמריץ הזה יש ערך הישרדותי גבוה. כשמתעורר התיאבון, מתרחשים כמה תהליכים בגוף: בלוטות הרוק מקבלות אספקת דם מוגברת, והתאים המפרישים מגבירים את תפוקתם כדי למלא את פינו בריר. בו בזמן, שרירים לאורך צינור העיכול נערכים לשינוי הנפח הצפוי ומיצי עיכול מיוצרים ומופרשים בציפיה לארוחה הקרבה.

בשונה מהרעב, שמתרחש כתגובה להידלדלות מאגרי האנרגיה הזמינה בגוף, התיאבון שמתעורר כבר כשמתיישבים לשולחן הוא רפלקס מותנה. רפלקס הוא תגובה עצבית שאינה מחייבת התערבות מודעת. אם תיגע במשטח לוהט, השדר מעצבי התחושה ביד יעורר תגובה של עצבי תנועה שירחיקו את היד מהסכנה כבר כשהשדר יגיע לחוט השדרה, לפני שיגיע למח ולפני שתספיק לחוש בכאב או להבין מה קרה. בדומה, אישון העין יגיב בהתכווצות לעליה בעצמת האור, השוק תתיישר בתגובה להקשה על פיקת הברך וכו'. תגובות רפלקס קיימות אצל כל בעלי החיים ואנחנו בתוכם.
 

הסאדיזם הפבלובי

 
בתחילת המאה שעברה חקר הפיזיולוג הרוסי איבן פבלוב את הפרשת הרוק ומיצי עיכול אצל כלבים. בניסוי אכזרי, הוא חשף בניתוח את בלוטות הרוק של כלבים, אסף את הרוק שהפרישו ומדד את העליה בהפרשת הרוק עם ההאכלה.
 
 
 הרובוט המעופף, שזכה לכינוי "הצרעה המעופפת", יהיה מסוגל לנווט את דרכו במורד סמטאות חשוכות בכדי להתמודד עם מטרות שלא ניתן להגיע אליהן אחרת, כמו משגרי רקטות. זהו רק אחד מתוך כמה כלי נשק שפיתח הצבא. המצאות אחרות כוללות כפפה המעצימה את הכוח של מי שחובש אותה ומיני-חיישנים שעשויים לאפשר זיהוי של מחבלים מתאבדים/ אסא וולפסון

לכתבה המלאה 
הכלב האומלל הוכנס לחדר מבודד מרעש, אולף לעמוד ללא תזוזה על שולחן כשהוא כבול ברצועות לקורה שמעליו, כך שנמנעה ממנו כל פעילות שעלולה היתה להפריע לו במלאכתו: הזלת ריר. הוא גילה כי הפרשת הרוק מתחילה לא רק כשהכלב מתחיל ללעוס, אלא כבר כשהוא מקבל גירויים שונים שמקדימים בדרך כלל ארוחה. קול המושמע בעקביות לפני האוכל עורר את תגובת הרפלקס של בלוטות הרוק שבדרך כלל מופעל על-ידי הלעיסה. לאחר 30 פעמים בהם הושמע אותו צליל לפני שאוכל הונח לפני הכלב, הוא הגיר את מלוא כמות הריר שהופרשה בארוחה (כ-60 טיפות) עם השמעת הצליל, גם ללא הגשת מזון כלשהו. מנגנון מופלא זה מאפשר לבעל החיים לקשר גירוי עם התרחשות שבאה אחריו, וכך להכין את עצמו לבאות. הארוחה פוגשת פה מוצף ריר המחכה לה, ומערכת עיכול המוכנה לקלוט אותה.
 

המבחן הבדואי

מי שאחראי לכך שנחוש תיאבון הוא ההיפותלמוס, חלק במח שתפקידו לשמור על הסטטוס קוו (מצב יציב), או בשפת הביולוגים - הומאוסטזיס. ההומאוסטזיס כולל שמירה על טמפרטורת גוף קבועה, לחץ דם קבוע, מאזן נוזלים ומלחים וכן את חילוף החומרים, שלצורך האיזון שלו נדרש התיאבון והשובע. ההיפותלמוס מקבל לצורך כך הרבה מאוד מסרים. הוא רגיש להורמונים, לריכוזי חומרים שונים בסביבתו ומקבל איתותים עצביים ממקורות רבים (מרכזי החישה במח ועצבי תחושה). את כל האינפורמציה הזו מתרגם ההיפותלמוס להוראות לחלקי גוף שונים באמצעות שליטה על בלוטות הפרשת הורמונים ובאמצעות מערכת העצבים.
 
לשון יבשה מסגירה שקר
 לשון יבשה מסגירה שקר   
כשמגיעה שעת הארוחה, אנחנו מקבלים הרבה מאוד גירויים המוכרים לנו היטב מארוחות קודמות. ההיפותלמוס מקבל איתותים מוכרים מחוש הראיה, השמיעה ובעיקר הריח והטעם, שמעוררים את תגובות הרפלקס המותנה המוכרות. ריחות של מאכלים לא מוכרים לא יעוררו תיאבון עד שמערכת העצבים לא תלמד לקשר אותם לאוכל רצוי (כלומר עד שתיווצר התניה).

אם אנחנו לחוצים, במתח או מפחדים, לא נחוש תיאבון. המסרים העצביים שיוצרים את התכוננות הגוף לארוחה נשלחים על-ידי המערכת הפרה-סימפתטית. זוהי מערכת שמופעלת בשעת רגיעה ותפקידה להפעיל את מערכות הגוף, שצריכות לפעול כשאין מאיימת עלינו סכנה. כלומר, כשאיננו צריכים להיערך להלחם או לנוס על נפשנו. במצב רגוע כזה, מקבלת מערכת העיכול את תשומת הלב הראויה.

המערכת השניה, הסימפתטית (הפועלת באמצעות האדרנלין), מופעלת כשמתקבל איתות של סכנה קרובה. במצב כזה, אין טעם לבזבז משאבים יקרים על מערכות לא דחופות, וכך בלוטות הרוק המסכנות נדחקות לסוף התור - מקבלות פחות דם ומייצרות פחות תוצרת. את התוצאה, יובש בפה, חשים בזמן התרגשות או פחד. אצל הבדואים במצרים היה נהוג בעבר מבחן האש "בישעה": תגובת בלוטות הרוק לפחד שימשה כגלאי שקר אכזרי. חשודים בביצוע עבירות התבקשו ללקק פיסת מתכת לוהטת, מי שפחד (למשל משום שאכן היה אשם) נכווה באופן חמור, כי לשונו הייתה יבשה כשפגשה את המטיל המלובן.

בעיה קשה עוד יותר מהפעלת התיאבון היא כיבוי המנגנון הזה כשאכלנו מספיק. הבעיה של ההיפותלמוס היא, שאנו בולעים הרבה יותר מהר משאנו מעכלים, ולכן עליו להורות לנו לחדול מאכילה עוד לפני שחומרי המזון נספגו בגוף. כדי לעשות זאת, שולחת מערכת העיכול רמזים: התמתחות הקיבה המלאה מהווה גירוי לתחושת שובע, ומעבר מזון לתחנה הבאה במערכת -התריסריון מביאה להפרשת הורמון הנקרא Cholecystokinin, שמדכא את התיאבון. מנגנון זה איטי, כ-20 דקות יעברו מאז שהתחלנו לאכול ועד שיגיע האות ההורמונלי ממערכת העיכול להיפותלמוס על המלאות. זהו הבסיס להמלצת התזונאים לאכול לאט ולהימנע ממזון עתיר קלוריות הנאכל בחיפזון. נראה שכמו בהפעלת התיאבון, גם ביצירת תחושת השובע יש מקום לרפלקסים מותנים. גרויי ריח וראיה מתקשרים לתחושת שובע ומלאות ועוזרים לנו להפסיק לאכול. בכך הבחינו, אגב, כבר הקדמונים: "אינו דומה מי שרואה ואוכל למי שאינו רואה ואוכל אמר רב יוסף מכאן רמז לסומין (עיוורים) שאוכלין ואין שבעין" (גמרא מסכת יומא).

עלתה בדעתכם שאלה מעניינת, מסקרנת, מוזרה, הזויה או מצחיקה? פורום "לכל שאלה תשובה" מחכה לה. ניתן גם לשלוח ל-ysorek@gmail.com.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by