בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
דברים שיורמים יודעים: למה הקרח אינו צלול? 

דברים שיורמים יודעים: למה הקרח אינו צלול?

 
 
יורם שורק

אפשר לקרוא עיתון דרך כוס מים. אז למה הקרח אינו צלול? ומה הטעם לכתוב תאריך פקיעה על בקבוק מים מינרליים? שאלות קיץ

 
 
 
 
 
 
 
 
 
למה הקרח, שנוצר ממים שקופים אינו שקוף? האם קרח צלול מעיד על מים נקיים?

אכן מוזר: דרך כוס מים ניתן בקלות לקרוא עיתון ואילו קוביית קרח מאותם מים לבנה ואטומה.
המים מכילים מלחים וחומרים מומסים אחרים (כגון תרכובות הכלור המשמשות לחיטוי); האם הם אחראים לעכירות?
 
מים צלולים, קרח עכור (ASAP)
 מים צלולים, קרח עכור (ASAP)   
האור הנקלט בחוש הראיה הוא קרינה אלקטרומגנטית באורך גל של 400-800 ננומטר (ננומטר = מיליונית מילימטר). כדי שחלקיק חומר יפזר אור נראה, גדלו צריך להיות לפחות בסדר הגודל של חצי מאורך הגל; החומרים המומסים במים הם אטומים טעונים (יונים), או מולקולות קטנות שגודלם פחות מננומטר אחד: קטנים מידי מכדי לפזר את האור.

מה בכל זאת מפריע לקרח להיות שקוף? בדיוק מה שמפריע לשקיפות של מי אמבטיית קצף –
בועות.

במים יש גזים מומסים: חמצן, חנקן ודו תחמוצת הפחמן. כאשר המים קופאים, נוצרים וגדלים גבישי קרח: מולקולות המים מתארגנות בסריג מסודר שאין בו מקום למולקולות הגז, והן נדחקות החוצה, למישורים שבין הגבישים. נוצרות בועות בין הגבישים - שגודלן מספיק בהחלט לפזר אור נראה.

איך בכל זאת מיצרים קרח שקוף? משתמשים במים בלי הרבה גזים מומסים.
מים כאלו מייצרים פשוט ע"י הרתחה. חימום מקטין מסיסות גזים, ולכן קשה לדגים באקווריום כשהוא מתחמם - יש פחות חמצן מומס לנשימה. כדי לקבל קרח שקוף כדאי להרתיח את המים ולהקפיא לפני שיספיקו להתמוסס גזים מחדש.
 

מה יכול להתקלקל במים?

 
תות שואלת: למה לבקבוק מים מינרלים יש תאריך תפוגה? מה כבר יכול להתקלקל במים?

ובכן, מים אף פעם אינם "רק מים". המים שאנו שותים יכילו תמיד שורה ארוכה של חומרים מומסים ויצורים חיים מיקרוסקופים; בבקבוק המים בהחלט יכולים לקרות דברים.

אבל קודם כל - מה זה בכלל "מים מינרלים"?
 
 
אין סיבה טובה למים מינרליים, להוציא חשש מהשלטונות (ASAP)
 אין סיבה טובה למים מינרליים, להוציא חשש מהשלטונות (ASAP)   
המושג נטבע באירופה שופעת המים. באזורים לחים, המים נוטים להכיל כמות קטנה של מינרלים מומסים: המלח פשוט מתפזר על נפח גדול. חלק המינרלים הללו - כדוגמת מגנזיום, סידן, יוד ועוד - מועילים לבריאות. מי מעיינות שהיו עשירים יחסית במינרלים זכו, לכן, לפופולאריות רבה, ועם הזמן נוצרו מיתוסים הקשורים ליכולת הריפוי של המים הללו.

עד תחילת המאה ה-20, הייתה הנסיעה ל"מעיינות מרפא" לטבילה ושתיית מים מינרלים אופנה בקרב מי שיכול להרשות זאת לעצמו. יישובים בקרבת מעיינות כאלו הפכו לאתרי קיט ונופש וחלקם, כמו העיירה הצ'כית קרלו ויוארי (או בשמה הגרמני קארלסבאד), שזכתה לארח 2 קונגרסים ציוניים - התנועה הציונית מראשיתה הצטיינה בבחירת מקומות מפגש אלגנטיים לעסקניה - הם אתרי תיירות עד היום.
 

החיידקים דווקא מרוצים

כיום כשהמזון מגוון דיו לספק את צריכת המינרלים שגופינו זקוק לה, ירדה תהילתם של המים המינרלים כתרופת פלא אך הפופולאריות שלהם לא נחלשה. את מקום ה"מינרלים" כמקדם מכירות תפשה ה"טבעיות" או הפחד מפני מי הברז. בארצנו מגיעים רוב המים ממילא ממי תהום (אקוויפר ההר ואקוויפר החוף) וגם מי הכנרת אינם עניים במינרלים, כך שהבהלה לבקבוקים מקורה כמעט רק בחוסר האמון במה שמספקות לנו הרשויות.
 
לחידקים דווקא טוב במים המינרליים (ASAP)
 לחידקים דווקא טוב במים המינרליים (ASAP)   
באופן אבסורדי, דווקא המים ה"מינרלים" של שתי החברות המובילות מכילות כמחצית מהמינרל מגנזיום משמספקת חברת מקורות לברזים בתל אביב (16-18 מ"ג לליטר במים המינרלים, בהשוואה ל31 מ"ג לליטר בממוצע במי הצנרת של ת"א). בכמה מחקרים נמצא קשר בין ריכוז מגנזיום נמוך במי השתייה לתמותה ממחלות לב. מינרל נוסף הנעדר מהמים המינרלים הוא הפלואוריד המונע עששת שיניים.

ובכל זאת המוניטין של שם התואר "מינרלים", וההילה הטבעית שלהם, משמרים את המסורת. ה"טבעיות" של המים המינרלים מתבטאת בכך שאין בהם כל תוספים: לא פלואוריד ולא חומרי חיטוי כדוגמת תרכובות הכלור המשמשות לקטילת חיידקים במי הברז. כיוון שכך, נשמרת אוכלוסיית החיידקים שהיו במי התהום גם בבקבוק.

המים במעמקי האדמה אינם סטריליים, אך אינם מצע מועדף על חיידקים וצפיפותם שם נמוכה: כ-10 חיידקים לסמ"ק. בשבוע הראשון לאחר מילוי הבקבוק, מתרחשת התרבות מהירה של החיידקים עד כדי צפיפות של 10,000 חיידקים לסמ"ק ויותר. החיידקים מנצלים בשלב זה חומרים אורגנים מומסים ויתכן שאף חומרים שמקורם בפלסטיק. כיוון שהיצע המזון לחיידקים בבקבוק מוגבל ואינו מתחדש, יורדת עם הזמן צפיפות החיידקים עד שהיא חוזרת לרמה ההתחלתית לאחר שנה בערך.

אין עדות לצמיחה של חיידקים מזיקים בבקבוקים, אבל הפעילות הביולוגית הזו צורכת חמצן מומס, משנה את אופי התרכובות האורגניות המומסות ולכן עשויה לשנות את טעמם של המים. חברות המים המינרלים טוענות, אמנם, שהמים בבקבוק ישמרו לנצח - אך המלצת רשויות הבריאות בעולם היא לזמן מדף מרבי של שנה עד שנתיים.
 
עלתה בדעתכם שאלה מעניינת, מסקרנת, מוזרה, הזויה או מצחיקה? פורום "לכל שאלה תשובה" מחכה לה ניתן גם לשלוח שאלות והערות ל ysorek@gmail.com
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by