בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
דברים שיורמים יודעים: ממתי שזוף הוא יפה? 

דברים שיורמים יודעים: ממתי שזוף הוא יפה?

 
 
יורם שורק

איך קרה שצריבה מסוכנת לעור הפכה לאידיאל של יופי? ומה היה האידיאל הקודם? והאם עוברים ישנים? לכל שאלה תשובה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
דודו שואל: ממתי עור שזוף נחשב יפה?
 

מאליזבת עד שלגיה

 
אידיאל היופי עבר שינויים רבים במהלך ההיסטוריה אך אפנת העור השזוף בתרבות המערב היא ללא ספק מהקשות להסבר הגיוני. השיזוף הוא תוצאה של פגיעה בעור ע"י קרינה מזיקה, על פי רוב איננו מתייחסים לנגעים וצלקות כאל קישוט נחשק וכיצד זכה לכך העור הצרוב, בעוד חצ'קונים (למשל) נחשבים כאסון אסטטי?
 
אידיאל יופי חיוור: מלכת אנגליה, אליזבת הראשונה (ויקיפדיה)
 אידיאל יופי חיוור: מלכת אנגליה, אליזבת הראשונה (ויקיפדיה)   
מסתבר שאפנת השיזוף צעירה מאוד: עד למאה העשרים עור פגוע שמש נחשב לפגם שיש להסתיר. מי שהשתזף, עשה זאת בעל כורחו: עובדי אדמה היו רוב באוכלוסיה והם נאלצו לשהות בשדה הפתוח ולהשחים.

יפהפיית שיר השירים, למשל, חשה צורך להתנצל על שיזפונה ולהטיל את האשמה על אחיה שגרמו לה להיחשף לשמש השדה: "אַל-תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת, שֶׁשְּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ; בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ-בִי, שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת-הַכְּרָמִים.."

העור החיוור היה, לכן, סמל סטטוס, אות לכך שבעליו יכול להרשות לעצמו את מותרות הצל. בעת העתיקה השתמשו נשים בגיר או במינרלים אחרים כדי לצבוע עצמן בלבן, בימי הביניים תפס ארסן (רעיל כמובן) את מקום הגיר כחומר מלבין. בימי מלכותה של המלכה אליזבת הראשונה (המאה ה-16) ציירו נשים "ורידים" כחולים דקים על מצחן לשוות לעורן מראה שקוף. נשים אריסטוקרטיות לא היו יוצאות החוצה ביום שמש ללא שמשיה שתגן על עורן.

כאשר מבקש סרוואטס (דון קיחוטה) להמחיש את יופייה המהמם של עלמה שפוגשים גיבוריו, הוא נמנע מתיאור של אברי גוף ופנים ומסתפק בשיער סמיך המכסה עור לבן. "ידיה בתוך שערותיה נראו כגושי שלג חלק.." די היה במשפט זה כדי להעמיד בפני הקורא בן המאה ה 17 דמות של "אשת חמודות ואפילו היפה בנשים שחזו בה עד אז..."

השריד המוכר ביותר (בעיקר בזכות וולט דיסני) של הערצת המראה החיוור היא אגדת שלגיה: הסיפור ה-53 ברשימת המעשיות העממיות שליקטו האחים גרים בכפרי גרמניה בתחילת המאה ה19. אין ספק שמעשיה כזו, על גיבורה חיוורת ושחורת שיער הייתה נכתבת אחרת לגמרי בתקופה בה הדוגמניות בלונדיניות שזופות.

"פעם אחת באמצע החורף, כשפתיתי השלג נשרו כנוצות מן השמיים, ישבה מלכה ליד חלון שמסגרת עץ הבנה שחור לו ותפרה. בתפרה כך ובהביטה בשלג, נדקרה אצבעה במחט ושלוש טיפות של דם נפלו לשלג. מאחר שהדם נראה יפה כל כך בשלג הלבן, חשבה: הלוואי שהיה לי תינוק לבן כשלג, אדום כדם ושחור כמו העץ שבמסגרת, זמן מה לאחר מכן נולדה לה בת שהייתה לבנה כשלג, אדומה כדם ושערותיה שחורות כעץ הבנה..."

אידיאל היופי האירופי לא השתנה מצידו המערבי של האוקיאנוס האטלנטי: הדגשת לובן העור הייתה חשובה לנשים לבנות באמריקה שרצו להיבדל עד כמה שאפשר בהופעתן מהשפחות (ואח"כ המשרתות) השחורות.

אם אידיאל היופי הלבנוני היה טוב לאבותינו למה לשנות פתאום?
 
 

הכל באשמת המהפכה

המהפכה התעשייתית והמעבר מהכפר אל העיר הם שהפכו את העניים לחיוורים. לראשונה בהיסטוריה החלו המונים מבני המעמדות הנמוכים: פועלי בתי החרושת והלבלרים הזוטרים לבלות את שעות השמש במבנים סגורים. העשירים נאלצו לחפש דרך חדשה להתבדל מההמון, מי שיכול לבלות את הזמן במשחק טניס, גולף או על סיפון יכטה כשעורו חשוף הם דווקא בעלי הממון. חלוצת היפוך המשמעות החברתית של העור השזוף היתה מעצבת האפנה הצרפתייה קוקו שאנל שהופעתה השחומה בקאן לאחר שהשתזפה בהפלגה נתנה את האות לטרנד החדש.
 
המהפכה התעשייתית שינתה גם את אידיאל היופי (ASAP)
 המהפכה התעשייתית שינתה גם את אידיאל היופי (ASAP)   
אפנת השיזוף השתלבה יפה עם שחרור האישה, המסורת שהיללה את האישה הרוקמת בסלון התנפצה כמעט בן לילה והאישה המשוחררת גילתה את המרחב הפתוח. נשים – אלו מהן שיכלו לממן זאת, כמובן - החלו לעסוק בפעילויות פנאי תחת כיפת השמיים: טניס, שיט, טיולים רגליים ואפילו שחייה , המשותף לכל הבילויים הללו הוא שקשה לבצען עם שמשיה ביד. עד לסוף שנות השבעים היה עור שחום לאידיאל יופי שאין להרהר אחריו - ואיתו נסקו שיעורי התחלואה בסרטן העור למימדי מגפה. רק ב-1985 החל מסע הסברה ראשון לציבור על סכנות השיזוף.

גם כיום, לאחר 20 שנים של קונסנסוס מדעי בדבר הסכנה הבריאותית שבשיזוף, נראה שידרשו עוד שנים לא מעטות עד שנחזור לתפישת היופי של אבותינו שהייתה, מסתבר, בריאה משלנו.
 

שנת הלא-נולד

קורבוס שואל: האם עוברים ישנים?
 
בהחלט כן, מסתבר שהתפתחות מביצית לתינוק היא עבודה קשה, העובר מתעייף מספיק כדי לבלות חלק ניכר מזמנו בשינה. ניתן אפילו להבחין בשלבי שינה בדומה לשינה שלנו: פרקי שינה המלווים תנועות עיניים מהירות (REM) המקושרות בד"כ לחלומות ושינה עמוקה.
בשבוע ה-32, העובר ישן 90-95% מהזמן וקרוב ללידה - 85-90% מהזמן.

הלידה היא אירוע חשוב עבור ההורים, אך עבור התינוק ההבדל בין הרחם לעריסה אינו כה תהומי: מחזורי שינה של עובר בשליש השלישי להריון דומים לאלו של תינוק עד לגיל 3 חודשים. אצל מבוגר שנת לילה של שמונה שעות תתחלק ל-שש שעות שינה עמוקה ושעתיים של שנת REM קלה; אצל עוברים ותינוקות חלק ניכר יותר של הזמן מוקדש לשינה קלה עתירת חלומות. ומחזורי השינה (כפי שיודע היטב כל מי שמגדל תינוקות..) קצרים יותר.
 
עלתה בדעתכם שאלה מעניינת, מסקרנת, מוזרה, הזויה או מצחיקה? פורום "לכל שאלה תשובה" מחכה לה (ניתן גם לשלוח שאלות ל- ysorek@gmail.com)
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by