בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
דברים שיורמים יודעים 

דברים שיורמים יודעים

 
 
יורם שורק

מה משמעות מספרי האוקטן של דלקים? והאם התיקנים הולכים לשרוד את פצצת הגרעין?

 
 
 
 
 
 
 
 
 
קורבוס שואל: מה משמעות מספרי האוקטן של דלקים?

עבור רובינו, מתחת למכסה המנוע שוכנת ארץ ערפל, שכדאי פשוט להשתמש ברכב ליסינג כדי לא להתוודע לסודותיה, ולכן נדרשת הקדמה.
 
בגליל החלל נעה בוכנה. מנוע מכונית (SXC)
 בגליל החלל נעה בוכנה. מנוע מכונית (SXC)   
בלב המנוע נמצא גליל חלול (צילינדר) שבתוכו נעה בוכנה (פיסטון בלע"ז). אדי דלק עם אויר נשאבים לצילינדר, ואז יורדת הבוכנה ותערובת האדים-אויר נדחסת כלפי קצה הגליל. לאחר שהגזים נדחסו מפעילים ניצוץ שמפוצץ את התערובת הדחוסה, ומעלה מחדש את הבוכנה בכח רב "למעלה". האנרגיה שנתן הפיצוץ לבוכנה היא שמניעה (בסופו של דבר) את הגלגלים. ככל שהגזים יידחסו יותר בצילינדר לפני שיבוא הניצוץ, המנוע יהיה יעיל יותר, ונפיק יותר "כוחות סוס" מאותה תנועת בוכנה.

מתכנן המנוע היה רוצה לדחוס את הגז בצילינדר כמה שיותר לפני הפעלת הניצוץ - אבל כאן מופיעה בעיה קטנה: כאשר דוחסים אדי דלק ואויר יכול להיווצר פיצוץ "ספונטני" - כלומר ללא צורך בניצוץ (זהו עקרון הפעולה של מנועי דיזל) . פיצוץ כזה בצילינדר יישמע לנו כ"צלצולים" או נקישות. בנוסף להורדת היעילות, ה"צלצולים" הללו מגבירים את הבלאי ומקצרים את חיי המנוע.
 

הכל עניין של דחיסות

העופרת כבר כמעט יצאה משימוש עבור דלק מכוניות (אילוסטרציה: SXC)
 העופרת כבר כמעט יצאה משימוש עבור דלק מכוניות (אילוסטרציה: SXC)   
דלק הוא תערובת של פחמימנים: מולקולות הבנויות כשרשרת של אטומי פחמן הקשורים זה לזה, וכן לאטומי מימן. לכל מולקולה יש נטיה שונה להדלקות ספונטנית, וככל שהנטייה הזו קטנה יותר ניתן לדחוס אותה יותר בצילינדר בלי לחשוש מ"צלצולים". תכונות התערובת (ומה שיוצא מהמשאבה בתחנת הדלק הוא תערובת של הרבה מאוד חומרים) נובעות מטיב המרכיבים שלה.

יש צורך, לכן, לתת ציון לדלקים לפי היכולת שלנו לדחוס אותם בצילינדר לפני שמופעל הניצוץ: זוהי סקלת האוקטן שמציינת את נטיית אדי הדלק להדלקות ספונטנית. אם נחבר שבעה אטומי פחמן לשרשרת ישרה, יתקבל חומר הנקרא הפטאן. לחומר הזה נטיה גבוהה להידלקות ספונטנית והוא קיבל, שרירותית, את מספר האוקטאן 0.

פחמימנים שאינם שרשרת ישרה, אלא כוללים "הסתעפויות", ניתנים יותר לדחיסה. החומר (2,2,4 טרי מתיל הפטאן) לא יתפוצץ גם בדחיסה גבוהה מאוד, ועל פיו הוגדרה נקודת ה-100 של סקלת האוקטאן. יש, אגב, חומרים מוצלחים עוד יותר, ויש דלקי מטוסים בנקודת אוקטן גבוהה מ-100. דלק באוקטן 97, למשל, הוא תערובת פחמימנים שנטייתה להדלקות ספונטנית (auto ignition בלועזית) היא כמו של תערובת 97% טרי מתיל פנטאן ו 3% הפטאן.

יש תרכובות עופרת המגיבות עם פחמימנים ישרים ויוצרות פחמימנים מסועפים ובעבר השתמשו בהן הרבה להעלאת מספר האוקטן: העופרת יצאה כמעט לחלוטין משימוש עבור דלק מכוניות בשל הנזק הסביבתי שהיא יוצרת, ויחד עימה ירד מספר האוקטן אליו מותאמים רוב המנועים ל-95 (עבור מטוסים עדיין משתמשים בדלק מועשר בעופרת).

למה נקראת הסקלה אוקטאן? OCTO הוא שמונה בלטינית, ולמולקולה בעלת הציון 100 יש שמונה פחמנים (לפני שהונהגה השיטה הסטנדרטית להענקת שמות למולקולות אורגניות נקרא החומר הזה בפי העם בשם החיבה "איזו-אוקטאן"). זהו "איזו אוקטאן" - או בשמו המדעי טרי-מתיל-פנטאן ( C מציין אטום פחמן ו H אטום מימן). ציון האוקטן שלו 100 עגול. שבעה פחמנים בשורה עורפית יוצרים הפטאן ה-0 של סולם האוקטן.
 
 

האם הג'וקים עמידים לפיצוץ גרעיני?

 
החדשות מאיראן מביאות את ט' לתהות: האם על כולנו צריכים לחשוש מהפצצה האיראנית או שמא רק בני האדם שביננו בסכנה, ואילו הג'וקים יכולים להתעלם מאחמדינג'אד? ואולי עמידות הג'וקים לפיצוץ גרעיני היא מיתוס וידידינו החומים הם גם אחים לצרה הגרעינית?
 
יישארו אחרינו. תיקנים (ASAP IMAGES)
 יישארו אחרינו. תיקנים (ASAP IMAGES)   
ובכן ט', גם לנוכח איום הפצצה יורמים מקפידים על עברית: השם העברי לג'וק הפופולרי בלילות הקיץ, הנודד האמריקני Periplaneta Americana בלטינית, הוא "תיקן אמריקני". "תיקן" כיוון שהנקבה מטילה תיק ובו ביצים, ו"אמריקני" לכבוד ידידתנו שמעבר לאוקיינוס.

על אף חיבתי לניפוץ מיתוסים עלי להודות- הסיפור על עמידות הג'וקים לקרינה אמיתי. חשיפה לקרינה מייננת נמדדת ביחידות REM. מנת הקרינה הקטלנית לאדם היא 800 REM, בעוד שזו של תיקן עומדת על 67 אלף REM - כמעט פי מאה. אגב, התיקן ה"גרמני" (ה"ג`וק" הקטן והצהבהב) יכול לשרוד גם קרינה של 90 אלף REM.

אז מה פשר העמידות המסתורית של ג'וקים לפצצות אטום? האמת היא שלא רק ג'וקים, אלא חרקים בכלל, רגישים פחות מאיתנו לקרינה רדיואקטיבית. זאת משום שיש בגופם פחות תאים מתחלקים. התא רגיש לקרינה במיוחד בתהליך התחלקות (לכן קרינה יעילה נגד גידול סרטני בו התאים מתחלקים במהירות). לחרקים שלד חיצוני קשיח ולכן גופם יכול לגדול רק כאשר הם עוברים "גלגול" המלווה התנשלות. בגופו של חרק בוגר שהגיע לגדלו הסופי התאים לא מתחלקים, ולכן רגישותו לקרינה נמוכה. צרף לכך את העובדה שגוף התיקן מכוסה מעטה קשיח (קוטיקולה) , שהוא חי במחילות ובסדקים מוגנים יחסית, ושקצב הריבוי שלו עצום (שורדים בודדים יוכלו לחדש את האוכלוסייה במהירות) - והעניין לא כל כך מסתורי.




יורם שורק הוא מנהל פורום לכל שאלה תשובה
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by