בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
"הייתי רק המנהל של תכנית ההשמדה באושוויץ" 

"הייתי רק המנהל של תכנית ההשמדה באושוויץ"

 
 
חדשות נענע

מפקד מחנה ההשמדה אושוויץ, רודולף הס, מתאר את עצמו ואת תפקידו, מהרגע שקיבל "זוג קסרקטינים" ב-1940 ועד שהפך את המחנה למכונת רצח המוני משוכללת. הראיון, שנחשף רק לאחרונה, מובא מתוך הספר "נירנברג 1946", המתאר ראיונות עם הפושעים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
רודולף הס בנירנברג
 רודולף הס בנירנברג   
בשנת 1946, זמן קצר לאחר סוף מלחמת העולם, נשפטו בכירי המשטר הנאצי בבית דין בינלאומי מיוחד בנירנברג. במהלך המשפט, הפעילו האמריקנים שלושה פסיכולוגים שנפגשו עם האסירים וראיינו אותם. רשימותיו של ד"ר ליאון גולדנסון, הפסיכיאטר היחיד שבין השלושה, אבדו במשך זמן רב ונמצאו רק לאחרונה, לאחר מותו.

גולדנסון ערך ראיונות רבים עם העצורים עצמם, וכן עם רבים מהעדים במשפט – שחלק מהם הועמדו לאחר מכן לדין. ריכוז רשימותיו של גולדנסון יצא לאחרונה בספר – "נירנברג 1946", בהוצאת עברית ובתרגומה של דפנה ברעם. באדיבותם, אנו מגישים תקציר של שיחותיו של גולדנסון עם אחד העדים, מפקד אושוויץ רודולף הס.

הס פיקד על אושוויץ בין השנים 1940-1943, והיה אחראי להקמתו בפועל. ב-7 באפריל 1947, הוצא הס להורג בתליה באושוויץ, לאחר שהורשע על ידי בית דין פולני.
 

"באופן טבעי, אני חושב שזה לא היה בסדר"

היינריך הימלר, מפקד האס אס. "כשהימלר אמר משהו היה זה כה מדויק וכה טבעי עד שצייתנו לו באופן עיוור"
 היינריך הימלר, מפקד האס אס. "כשהימלר אמר משהו היה זה כה מדויק וכה טבעי עד שצייתנו לו באופן עיוור"   
- מה היה תפקידך הרשמי?

"החל מנובמבר 1943 הייתי ראש מחלקה במשרד הראשי לכלכלה ומנהלה בברלין. המשרד שלנו היה למעשה באורנינבורג. בעבר כונה המשרד החטיבה למעקב אחר מחנות הריכוז. היינו אחראים לפקח על כל מחנות הריכוז, כולל אלה שבשלזיה. המחנות היחידים שלא היו תחת פיקוחנו היו אלה שברוסיה ובאוקראינה, שהיו כפופים למשטרת ה-ס"ס הבכירה יותר. הגנרל-גוברנמן של פולין היה תחת אחריותי, אבל מחנות הריכוז שבעומק השטח הרוסי היו כפופים לגנרלים של ה-ס"ס. הייתי מפקד אושוויץ במשך ארבע שנים, ממאי 1940 ועד ה-1 בדצמבר 1943".

שאלתי כמה אנשים הוצאו להורג באושוויץ במהלך תקופה זו.

"לא ניתן לקבוע את המספר המדויק. אני מעריך שבערך 2.5 מיליון יהודים".

- רק יהודים?

"כן".

- כולל נשים וילדים?

"כן".

- מה אתה חושב על זה?

הס נראה אטום ואפתי. חזרתי על השאלה, ושאלתי אותו אם הוא תומך במה שהתרחש באושוויץ.

"היו לי פקודות ישירות מהימלר".

- האם מחית אי פעם?

"לא יכולתי לעשות זאת. הייתי חייב לקבל את הנימוקים שנתן לי הימלר".

- במילים אחרות, אתה סבור שהיה זה מוצדק להרוג 2.5 מיליון גברים, נשים וילדים?

"לא מוצדק, אבל הימלר אמר לי שאם היהודים לא יושמדו באותה עת, העם הגרמני יושמד לנצח על ידי היהודים".

- איך יכלו היהודים להשמיד את הגרמנים?

"אני לא יודע, זה מה שהימלר אמר, הימלר לא הסביר".

- אין לך מוח משלך, דעה משל עצמך?

"כן, אבל כשהימלר אמר לנו משהו היה זה כה מדויק וכה טבעי עד שצייתנו לו באופן עיוור".

- האם אתה מתחרט על כך?

"כן, באופן טבעי אני חושב שזה לא היה בסדר".
 

"אתה מתקשח כשאתה מבצע פקודות כאלה"

 
הס אומר שבתקופה שבה היה מפקד אושוויץ לא היו מייצרים סבון משומן אדם. "גזזנו את שיערן של נשים לאחר שהן הושמדו בתאי הגזים, ושלחנו אותו לבתי חרושת, שם היו טווים אותו להתקנים מיוחדים עבור אטמים".

- האם מדובר גם בשיער מגברים ומילדים?

"לא. ב-1943 קיבלתי לראשונה פקודות לעשות זאת. גזזנו שיער רק של נשים ורק לאחר מותן".

- האם פיקחת על הרצח בתאי הגזים?

"כן, אני פיקחתי באופן מלא על כל העסק הזה. לעתים קרובות, אך לא תמיד, הייתי נוכח בעת הפעלת מתקני הגז".

- אתה בוודאי אדם קשוח.

"אתה מתקשח כשאתה מבצע פקודות כאלה".

- נראה לי שעליך להיות קשוח מלכתחילה.

"טוב, ברור שאתה לא יכול להיות אדם בעל רגשות רכים, בין אם עליך לירות בבני אדם או להרוג אותם בתאי גזים".
 
 

"ללמוד מהטעויות שנעשו בטרבלינקה"

אתר ההנצחה בטרבלינקה. הס נסע למחנה כדי ללמוד איך להשמיד
 אתר ההנצחה בטרבלינקה. הס נסע למחנה כדי ללמוד איך להשמיד   
"הגעתי לאושוויץ במאי 1940 והבאתי עימי כשלושים עצירים ממחנה הריכוז זקסנהאוזן, שם הייתי בתחילה השליש ולאחר מכן מפקד המחנה. אושוויץ לא היה אלא זוג קסרקטינים כשהגעתי לשם לראשונה. אז החלו להגיע עצירי מחנות הריכוז הפולנים הראשונים מהגנרל-גוברנמן ומאזורים אחרים של פולין. אושוויץ באותם ימים היה מחנה עבור אנשים שהשתתפו בתנועת ההתנגדות הפולנית. מעטים בלבד הוצאו להורג בשנה הראשונה - רק אלה שנידונו למוות על ידי ה-ס"ס והגסטפו"...

"המחנה היה הרוס לחלוטין, ואני פיקחתי על הקמתם של בתים וקסרקטינים, והכנתי אותם כך שיוכלו לקלוט כעשרים אלף עצירים, אבל בחודשים הראשונים קיבלנו רק כאלפיים או 3,000 גברים. באביב 1941 הגיע הימלר לסיור. הוא הורה לי להרחיב את המחנה לגודל המקסימלי האפשרי...

"מאה אלף שבויי המלחמה שנועדו לבירקנאו מעולם לא הגיעו, והפרויקט הזה בוטל בהמשך. בקיץ של 1941 זומנתי לברלין לפגישה עם הימלר. קיבלתי פקודה להקים מחנות השמדה. אני יכול לצטט את מילותיו של הימלר כמעט במדויק, הן היו משהו כמו 'הפיהרר הורה על פתרון סופי לבעיה היהודית. אנו ב-ס"ס חייבים לבצע את התוכניות הללו. זוהי מלאכה קשה, אך אם המשימה לא תבוצע מיד, היהודים ישמידו את הגרמנים במועד מאוחר יותר'.

"זה היה ההסבר של הימלר. אחר כך הוא הסביר לי מדוע בחר באושוויץ. במזרח כבר היו כמה מחנות השמדה, אבל הם לא יכלו להתמודד עם השמדה בהיקף הנדרש. הימלר לא יכול היה לומר לי מה המספר המדויק, אבל הוא אמר שאייכמן ייצור איתי קשר בהמשך וייתן לי פרטים נוספים. הוא יעדכן אותי באשר לטרנספורטים שעומדים להגיע ובעניינים מסוג זה.

"הימלר הורה לי להגיש תוכניות מדויקות לאופן שבו תבוצע ההשמדה באושוויץ. הייתי אמור לבקר במחנה במזרח, טרבלינקה, וללמוד מהטעויות שנעשו שם. שבועות אחדים לאחר מכן אייכמן ביקר אותי באושוויץ ואמר לי שהטרנספורט הראשון מהגנרל-גוברנמן ומסלובקיה יגיע בקרוב. הוא אמר גם שפעולה זו אינה סובלת כל דיחוי, כך שאסור שיעלו כל בעיות טכניות ושלוח הזמנים של הטרנספורטים צריך להישמר בכל מחיר.

"בינתיים צפיתי במחנה ההשמדה טרבלינקה בגנרל-גוברנמן, שמוקם על גדות הנהר בג. בטרבלינקה היו כמה קסרקטינים ופסי רכבת, ולידם מה שהיה בעבר מחצבת חול. בחנתי את תאי ההשמדה שם. הם נבנו מעץ ומבטון וכל אחד מהם היה בערך בגודל של התא הזה (בערך שמונה על 11 רגל), אבל התקרות היו נמוכות יותר. לצד תאי ההשמדה הוצבו מנועים של טנקים ישנים או קטרים, כשמפלט הגזים של המנוע, האגזוז, מכוון אל תוך התאים, וכך הושמדו האנשים שבתאים".

- כמה אנשים בכל פעם?

"אני לא יכול לומר בדיוק, אבל הערכתי היתה שלתוך כל תא, שהיה בערך בגודלו של תא זה אבל נמוך יותר בגובהו, נתחבו בערך כמאתיים איש בכל פעם, ונדחקו בתוך התא בצפיפות גבוהה מאוד".

- אנשים, נשים וילדים?

"כן, אבל הם הובאו אל תוך התאים בנפרד. כלומר, הגברים הושמדו באותם התאים, אבל בזמנים אחרים".

- יש לך את התא הזה כולו לעצמך והוא לא גדול במיוחד. מאתיים אנשים, אם כן, היו נדחסים בו כמו סרדינים.

"כן, היה צורך לדחוק את הדלת כדי לסוגרה, והאנשים נדחקו צפופים זה לזה, בעמידה".

- כמה תאים כאלה היו בטרבלינקה?

"היו עשרה תאים כאלה, כולם עשויים מאבן ובטון. לא היו חורי הצצה, רק דלתות גדולות מכוסות ביריעות מתכת. הרשויות בטרבלינקה נהגו לעזוב את האנשים בתוך התאים כשהמנועים פעלו למשך כשעה, ואז לפתוח את הדלתות. בשלב זה כולם כבר היו מתים. אני לא יודע כמה זמן לקח עד שהגז הרג אותם".

- איך סילקו את הגוויות?

"אחד העצירים היה מסלק אותן. תחילה הן הושמו בקברי המונים במחצבת החול, ומאוחר יותר הם התחילו לשרוף את הגוויות במחצבות החול או בבורות פתוחים, ואז הם החלו לחפור במחצבות החול ולשרוף את אלה שכבר נקברו".
 

הפרדה בין גברים לנשים בתאי הגזים

סלקציה ליד המסילה באושוויץ. "אני מעריך שכעשרים עד שלושים אחוזים מהאנשים שהגיעו היו מסוגלים לעבוד"
 סלקציה ליד המסילה באושוויץ. "אני מעריך שכעשרים עד שלושים אחוזים מהאנשים שהגיעו היו מסוגלים לעבוד"   
- כמה זמן שהית בטרבלינקה?

"כמה שעות, ואז חזרתי לאושוויץ. היו לי שני בתי חווה מרוחקים במקצת, ואותם הסבתי לתאי גזים. שברנו את הקירות בין שני החדרים, והקירות נאטמו מבחוץ בבטון כדי למנוע דליפות. הטרנספורט הראשון שהגיע מהגנרל-גוברנמן הובא לשם. הם נהרגו באמצעות גז ציקלון ב'".

- כמה בני אדם הושמדו בבתי החווה הללו בכל פעם?

הס בהה ברצפה למשך כמה שניות. הוא הסיט את עיניו ממני אל הרצפה ואל מר טרייסט, ולבסוף, לאחר שלושים שניות של שתיקה, אמר: "בכל בית חווה ניתן היה להמית בגז 1,800 עד אלפיים איש בכל פעם. שני בתי החווה היו מרוחקים זה מזה כ-600 או 800 מטרים. הם היו מבודדים לחלוטין מן החוץ באמצעות יערות וגדרות".

- באיזו תדירות נעשה שימוש במבנים הללו?

"ובכן, זה היה כך; הטרנספורטים הללו לא הגיעו מדי יום. לפעמים הגיעו שתיים או שלוש רכבות ביום אחד, אבל היו תקופות שבהן לא הגיע אף טרנספורט במשך שלושה עד שישה שבועות".

- כמה זמן הוחזקו האנשים הללו באושוויץ?

"שום זמן. הנוסעים נפרקו ומוינו על מסילה צדדית בבירקנאו. אלה שהיו מסוגלים לעבוד הופרדו מאלה שלא היו מסוגלים".

- מה היה הקריטריון לסלקציה?

"ובכן, היו לנו שני רופאים מטעם ה-ס"ס שישבו אל שולחנות, והאנשים שירדו מהרכבות צעדו בסך לפניהם, לבושים בבגדיהם. הם פשוט צעדו לפני הרופאים, שהחליטו על כשירותם לפי מראם, גילם וכוחם".

- מתוך טרנספורט של כאלפיים איש, כמה הושארו בחיים כדי לעבוד?

"בכל השנים הללו, אני מעריך שכעשרים עד שלושים אחוזים מהאנשים שהגיעו היו מסוגלים לעבוד".

- ואז מה היה קורה?

"אלה שלא היו מסוגלים לעבוד הוצעדו אל בתי החווה, שהיו מרוחקים מהפלטפורמה בערך כקילומטר. שם אילצו אותם להתפשט. תחילה היה עליהם להתפשט בחוץ, מאחורי קירות שהקמנו מעץ וקש כדי להסתיר אותם מעיניים צופיות. לאחר זמן מה בנינו צריפים. היו לנו שלטים גדולים שעליהם נכתב 'לחיטוי' או 'אמבטיות'. הדבר נועד לגרום להם לחשוב שהם עומדים לקבל חיטוי או להתרחץ, כדי למנוע בעיות טכניות בהליך ההשמדה.

"האסירים שבהם השתמשנו כמתורגמנים וכמסייעים לתהליך אמרו לאנשים שעליהם לשמור על בגדיהם ולקפל אותם על הרצפה בערימות מסודרות, כדי שיוכלו למצוא אותם לאחר שייצאו מחדרי האמבטיה או החיטוי. האסירים הללו עזרו להרגיע את האנשים בכך שענו על שאלותיהם באופן מרגיע ואמרו להם שהם רק הולכים להתקלח בבתים הללו.

"ואז הובאו האנשים אל התאים, והאסירים שליוו אותם נכנסו איתם אל תוך התאים כדי להרגיע אותם, בכך שיראו שגם האחראים נכנסים ביחד איתם. ברגע האחרון, כשהתאים היו מלאים, האסירים שעבדו עבורנו חמקו החוצה, הדלתות נטרקו ונאטמו והגז ציקלון ב' הוזרם פנימה דרך פתחים קטנים".

- האם היתה פניקה בקרב האנשים לפני שמתו?

"כן, לפעמים, אבל כחלוף הזמן למדנו איך להעביר את זה באופן חלק יותר ויותר. הגברים תמיד הושמדו בתא נפרד, והנשים עם הילדים בתא אחר".
 

"תמיד היינו בפיגור עם שריפת הגופות"

הכניסה לאושוויץ היום. "מתקני שריפת הגופות, אפילו בקרמטוריום החדש, לא עמדו בקצב ההשמדה"
 הכניסה לאושוויץ היום. "מתקני שריפת הגופות, אפילו בקרמטוריום החדש, לא עמדו בקצב ההשמדה"   
- באיזה גיל למשל הייתם מבחינים בין ילד למבוגר, כלומר, בין נער לגבר?

"אני לא יכול לומר. שפטנו לפי המראה של הילד, אתה יודע איך זה, יש שנראים מבוגרים בגיל 15, אחרים בגיל 17. קבענו לפי מבנה הגוף".

- האם אתה אומר שכל אלה שהושמדו לא היו כשירים לעבוד?

"לא בדיוק, אבל ניתן להעריך שרוב אלה שהושמדו לא היו כשירים לעבודה".

- מדוע?

"ובכן, הרופאים שמיינו את האנשים בהיותם לבושים, כשירדו מהרכבות, היו נוכחים גם כשהאנשים שבחרו להשמדה התפשטו, ולעתים קרובות הם העירו שהסלקציה שערכו עם הירידה מהרכבת היתה מדויקת, מכיוון שניכר שמלבד חריגים מעטים האנשים שנבחרו להשמדה לא היו מסוגלים פיזית לעבוד הרבה".

- אני לא מבין. אמרת שהרופאים ערכו את הסלקציה על הפלטפורמה והאנשים שחלפו על פניהם היו לבושים לחלוטין?

"כן, אבל אני מתכוון לומר שהרופאים אמרו את הדברים הללו לאחר מכן, כשהיו נוכחים בשלב שבו אנשים התפשטו, ממש ליד תאי הגזים, באוויר הפתוח. הם אמרו שהסלקציה הראשונית שלהם היתה בדרך כלל מדויקת".

- כמה זמן לקח לציקלון ב' לפעול את פעולתו?

"אחרי כל התצפיות שערכתי לאורך כל השנים הללו, אני חושב שזה תלוי במזג האוויר, ברוח, בטמפרטורה, ולמען האמת ביעילות של הגז עצמו, שאינה תמיד אחידה. בדרך כלל לקח בין שלוש ל-15 דקות להשמיד את כל האנשים הללו, כלומר, כדי שלא ייוותר עוד כל סימן לחיים. בבתי החווה לא היו לנו חורי הצצה, כך שלפעמים פתחנו את הדלתות וגילינו שעל אף שזמן רב למדי חלף, עדיין היו מעט סימני חיים. מאוחר יותר, בקרמטוריום ובתאי הגזים החדשים שעיצבתי בעצמי היו לנו תאי הצצה, כך שיכולנו לוודא מראש שכולם מתים.

"אחרי חצי שעה היינו פותחים את דלתות בתי החווה. היו שתי דלתות, אחת בכל קצה, והחדרים היו מתאווררים. העובדים היו מצוידים במסכות גז, והם גררו את הגופות מתוך החדרים והניחו אותן בקברי אחים גדולים.

"אני האמנתי שהקרמטוריום ייבנה במהירות, ותיכננתי לשרוף את הגופות שבקברי האחים בקרמטוריום לכשייבנה. אבל כשהבנתי שהקרמטוריום לא ייבנה מהר מספיק כדי לעמוד בקצב ההשמדה ההולך וגדל, התחלנו לשרוף את הגופות בשוחות פתוחות כמו בטרבלינקה: שכבת עץ, שכבת גופות, עוד שכבת עץ, וכן הלאה. היינו מתחילים עם חמש שכבות של עץ וחמש שכבות של גופות, אבל כשהאש היתה מתלקחת ממש אפשר היה להשליך את הגופות הטריות שהגיעו מתאי הגזים ישר פנימה, והן היו נשרפות מעצמן.

"ב-1942 הושלם הקרמטוריום הענק, וכל ההליך נעשה מעתה בבניינים החדשים. פסי רכבת חדשים הובילו אל הקרמטוריום. האנשים עברו סלקציה כבעבר, וההבדל היחיד היה שאלה שהוכרזו בלתי כשירים לעבוד הלכו אל הקרמטוריום במקום אל בתי החווה. זה היה בניין גדול ומודרני; היו חדרי התפשטות ותאי גזים מתחת לאדמה, והקרמטוריום היה מעל לפני הקרקע, אך הכול באותו הבניין. מתחת לאדמה היו ארבעה תאי גזים; שניים גדולים, שכל אחד מהם יכול היה להכיל כאלפיים איש, ושניים קטנים יותר, שכל אחד מהם הכיל 1,600 איש. תאי הגזים נבנו כמו מקלחות, עם מתקני מקלחת, צינורות מים ומערכות ביוב, וכן מערכת אוורור אלקטרונית, כך שלאחר ההמתה בגז ניתן היה לאוורר באמצעותה את התאים. הגוויות הובאו במעליות אל הקרמטוריום שלמעלה, שם היו חמישה תנורים כפולים. זה לקח בערך 24 שעות לשרוף אלפיים בני אדם בחמשת התנורים. בדרך כלל הצלחנו לשרוף רק 1,800-1,700. לכן תמיד היינו בפיגור עם שריפת הגופות, כי כפי שאתה יכול לראות, היה הרבה יותר קל להשמיד בגז מאשר לשרוף את הגופות, הליך שלקח זמן רב יותר ודרש הרבה יותר עבודה.

"כשהעבודה התחילה להתקדם, קיבלנו שניים או שלושה טרנספורטים ביום, ובכל אחד מהם כאלפיים איש. אלה היו הזמנים הקשים ביותר, כי היה עלינו להשמיד אותם מיד, ומתקני שריפת הגופות, אפילו בקרמטוריום החדש, לא עמדו בקצב ההשמדה".

- כמה אנשים נהרגו כך?

"אני לא יכול לתת לך מספר מדויק. ראשית כול, כל התיקים של האנשים הללו הושמדו. אין שום תיעוד או שמות, ואפילו המספרים הם בגדר הערכות גסות. בסביבות 1945 היה על אייכמן להגיש דו"ח להימלר, כי אייכמן היה היחיד שהוטל עליו לתעד את המספרים עבור הימלר. אייכמן אמר לי לפני שהלך להימלר שרק באושוויץ הושמדו בגז 2.5 מיליון אנשים. אבל קשה מאוד לתת מספר מדויק".

- האם לדעתך ייתכן שהמספר היה גבוה יותר, אולי שלושה או ארבעה מיליון?

"לא, למעשה אני סבור ש-2.5 מיליון זה מספר גבוה מדי, אבל אין לי הוכחה. האנשים שהושמדו לא נרשמו, רק אלה שהוכרזו כשירים לעבודה נרשמו במחנה".

- האם אלה שנבחרו לעבודה הושמדו מאוחר יותר אם היו יהודים?

"לא, אבל היו שמתו מוות טבעי, למשל, ממחלות".

- האם רבים מתו ממחלות?

"כן, היו מגפות של טיפוס כל הזמן, כתוצאה מהצפיפות במחנות והעדרם של מתקנים סניטריים, שכן לא יכולנו לבנות אותם בקצב שבו אנשים הגיעו. אני מניח שלאורך השנים הללו, עם כל המגפות, מתו ממחלות בערך כחצי מיליון בני אדם".

- כמה אנשים עברו דרך אושוויץ?

"בלתי אפשרי לומר. אין לי מושג כמה אנשים עברו דרך המחנה. אני יודע שבשנים 1944-1943 היו לנו 144 אלף אסירים עובדים במחנה. רוב החדשים שהגיעו והיו מסוגלים לעבוד הועברו מאושוויץ, ואני לא יודע מה קרה להם".

- שמעתי שהזהב משיניהם של אלה שהושמדו נלקח.

"כן, החל מתחילת 1942 הגיעו פקודות מהמפקדה העליונה, להוציא את כל הזהב מהשיניים של הגופות שהוצאו מתאי הגזים ולהעביר אותו למחלקה הכלכלית. משם, אני מאמין, הוא נשלח למשרד האוצר".

- מי הוציא את הזהב משיניהם של המתים?

"אסירים. בעיקר רופאי שיניים שעבדו שם. בדרך כלל שמרנו רופאי שיניים, רופאים, ואחים מתאי הגזים כדי להשתמש בהם לתפקידים טכניים".
 

"אין לי ספק שהדבר היה ידוע בקרב חוגים נרחבים למדי"

אדולף אייכמן ב-1942. "פעיל מאוד, הרפתקן. הוא הרגיש שהצעד הזה נגד היהודים היה הכרחי"
 אדולף אייכמן ב-1942. "פעיל מאוד, הרפתקן. הוא הרגיש שהצעד הזה נגד היהודים היה הכרחי"   
- איך ייתכן שהגרמנים לא ידעו על כל המעשים האלה אם רק באושוויץ עבדו בזה 3,500 גרמנים?

"אני לא יכול לענות על כך, כי אין לי ספק שהדבר היה ידוע בקרב חוגים נרחבים למדי. עם זאת, ננקטו אמצעי זהירות. למשל, זה לא פורסם בעיתונים, השתמשנו תמיד באותם אנשים עבור התחבורה, וכל מי שעבד באושוויץ נשבע שבועת סודיות".

- האם אתה יכול להסביר מעט יותר על אותם 3,500 גרמנים שעבדו באושוויץ?

"עד לפרוץ המלחמה ב-1939 היו מחנות הריכוז מאוישים באנשי גולגלות המוות של ה-ס"ס. כשפרצה המלחמה לקח אותם אייכמן, שהיה המפקח על מחנות הריכוז, והפך אותם לחטיבה קרבית אחת. השומרים הוחלפו באנשים מבוגרים יותר מה-ס"ס הכללי. בשנים מאוחרות יותר, כלומר החל מ-1941, השתמשנו במה שמכונה 'גרמנים מבחינה אתנית', מהונגריה וגליציה למשל, שהיה עליהם לשרת שם.

"ב-1943 וב-1944 הועברו יחידות גדולות של הצבא, הצי וחיל האוויר ל-ס"ס, כדי לפקח על העבודות בתעשיית המלחמה, תפוקת החימוש וכן הלאה. למשל, בבתי חרושת שייצרו תחמושת עבור חיל הים והשתמשו באסירים ככוח עבודה, היה על חיל הים לספק את השומרים. כך גם לגבי הצבא וחיל האוויר, כי ל-ס"ס פשוט לא היו מספיק יחידות של שומרים. מאוחר יותר סופחו השומרים מחיל האוויר, מהצבא ומחיל הים ל-ס"ס"....

- מאז שעזבת את אושוויץ ועד לתום המלחמה, כמה אנשים הושמדו שם?

"המספר 2.5 מיליון מכסה את 1944".

- האם היתה השמדה ב-1945?

"לא, בסוף 1944 כל העניין נפסק. הימלר אסר על כך".

- מה קרה לטרנספורטים שהגיעו ב-1945?

"בקושי הגיעו טרנספורטים ב-1945, ואלה שהגיעו היו רק של אסירים שמסוגלים לעבוד".

- מדוע הופסקה ההשמדה? האם זה מכיוון שלא נותרו עוד יהודים להשמיד?

"בנובמבר 1944 הייתי עם אייכמן בבודפשט, והוא אמר לי שמתקיימים מגעים בין הימלר לנציגים של היהודים בשווייץ באמצעות מתווכים שונים, ושמכאן ואילך יש להפסיק עם ההשמדה באופן מוחלט".

- מתי להערכתך היתה ההשמדה האחרונה?
הס חושב ומחכך את ידיו זו בזו.

"אני לא בטוח, אבל אני מעריך שבאוקטובר 1944".

- איזה מין אדם היה אייכמן?

"אייכמן הוא בן 33 או 34, פעיל מאוד, הרפתקן. הוא הרגיש שהצעד הזה נגד היהודים היה הכרחי, והיה משוכנע לחלוטין בחיוניותו ובצדקתו, כמוני".
 

"צריך לתלות אותי"

- במהלך התקופה שבה פיקדת על אושוויץ, איפה חיה משפחתך?

"באושוויץ".

- מה אמרה או חשבה אשתך על מה שהתרחש תחת פיקודך?

"אשתי גילתה זאת רק ב-1942. בכל פעם שאיש ס"ס או שומר דיבר איתה או כשהדברים הללו עלו, היא סירבה להאמין. אני עצמי לא אמרתי לה דבר כשהיא שאלה אותי; עניתי משהו אחר. ב-1942 היא שמעה הערה מפי בראכט, מנהל מחוז שלזיה-עילית מטעם המפלגה, שהתייחס לתוכנית ההשמדה, ומאז היא האמינה בכך. לאחר מכן היא שאלה אותי ואני סיפרתי לה את האמת".

- איך היא הגיבה?

"היא היתה נסערת מאוד ואמרה לי שזה אכזרי ונורא. הסברתי לה באותה הדרך שבה הימלר הסביר לי את הדבר, וההסבר הניח את דעתה, ולא הוספנו לדבר על כך. עם זאת, מאז היא העירה לעתים תכופות שיהיה זה טוב אם אקבל עלי תפקיד אחר ונעזוב את אושוויץ".

ואלה ילדיו של הס: בן בן 16, בת בת 13, ילדה בת 12, ילד בן 8, ילדה בת שנתיים וחצי. כולם חיים ובריאים.
- האם לא הטריד אותך להרוג ילדים בגילם של ילדיך?

"זה לא היה קל לי או לאנשי ה-ס"ס האחרים שעסקו בכך, אבל היינו משוכנעים על ידי הפקודות והיינו משוכנעים בהכרחיות הפקודות. אלמלא היו לי פקודות ישירות ונימוקים לפקודות הללו, לא הייתי מסוגל לבצע אותן מיוזמתי שלי. לשלוח אלפי, מיליוני, אנשים אל מותם".

- האם אתה מרגיש אשם, או שמא אתה חש כחייל שמילא את חובתו?

"עד לכניעת גרמניה האמנתי שמילאתי פקודות בקפדנות ושנהגתי כשורה. לאחר הכניעה קראתי בעיתונים דיווחים על המשפטים כאן וכדומה, והגעתי למסקנה שהשמדת היהודים לא היתה הכרחית כמו שנאמר לי. כעת אני אשם, כמו כל האחרים, ועלי לשאת בתוצאות".

- מה אתה חושב צריך להיות עונשך?

"צריך לתלות אותי".

- באמת? או שמא אתה חושב שיש אשמים גדולים ממך?

"יש אחרים, אשמים יותר ממני, בעיקר אלה שנתנו לי את הפקודות, שהיו רעות. אבל ראיתי משפט בבלזן שבו נשפטו אנשי ס"ס שפעלו תחת אותן הפקודות שקיבלתי אני. עלי להיענש באופן דומה".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by