בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
ספורט 5 
אחרי 20 שנה 
 
ספורט 5 |
 
אבי מלר

תגלית מרעישה על רקע נופי קייפטאון. מלר עם סיפור לכיפור

 
 
 
 
 
 
 
 
 

חוליו ואנדראה טלמאן היו כבר כמעט אחרי הכל – אחרי הדמעות, הכאב, האריזה ואולי אף ההשלמה עם הגירוש והגורל האכזר – כאשר הגיעה שיחת הטלפון המפתיעה. הם ישבו על ערימת הקופסאות בדירה בחולון אשר ב-15 השנים האחרונות היתה ביתם ומבצרם כאחד, והמתינו לעורכי הדין שניסו עוד ניסיון אחרון נואש אצל שלטונות ההגירה, לפני רכישת הכרטיסים בכיוון אחד – בחזרה  לקולומביה.

גם התקווה הקלושה האחרונה נגוזה, אבל דבר אחד בכל זאת השתנה: יעד הטיסה. חוליו לא זיהה את המספר שהופיע על צג הטלפון הנייד שלו, גם לא את הקידומת. על הקו היה דייוויד וולפסון, המזכ"ל של מועדון הכדורגל קייפטאון סיטי בדרום אפריקה. הוא היה חם ולבבי, והזמין את טלמאן לקייפטאון למו"מ על חוזה לשתי עונות. "הסיפור שלך אמנם נגע בנו", אמר וולפסון. "אבל אנחנו רוצים אותך בגלל יכולותיך. הכדורגל בדרום אפריקה איננו עשיר בלשון המעטה. אנחנו חיים כאן במגבלות של כלכלה במצוקה. אז אני לא יכול להבטיח לך הרים וגבעות – אבל כן יכול לערוב לך שתמצא כאן אכסניה חמה ועוטפת, הרבה רצון טוב, וגם כדורגל לא ממש רע -  במיוחד בהשוואה לליגה הלאומית בה שיחקת – אשר בו תוכל עדיין לבלוט".

קייפטאון סיטי נשאה בכל הוצאות הטיסה והשהות של הטלמאנים בקייפטאון. אנדראה וחוליו לא היו משוכנעים שזהו חוף המבטחים החדש שלהם, אבל לא היה להם מה להפסיד, והם בהחלט ראו בהתפתחות הזו קרן אור, איתות על כך שלמרות שדלת יציבה נטרקה עליהם בכוח ופצעה את נפשם, דלת חדשה מיד נפתחה.

הם נחתו בקייפטאון בחמישי לפנות ערב, ובשישי בבוקר אסף אותם רכב האירוח של קייפטאון סיטי, ועוד לפני שערך להם סיור במתקני המועדון, לקח אותם לטיול בעיר. "לפני שמתיישבים לשולחן, חייבים לטפס על הר השולחן", התפייט הנהג המקסים, שבלע בשקיקה את קריאות ההתפעלות וההשתאות של הזוג אל מול הנוף הנשקף מפסגתו של ההר השוכן בליבה של העיר.

קבלת הפנים במועדון היתה חמה ולבבית כמו שוולפסון הבטיח. המו"מ היה קצר. המנכ"ל והבעלים של קייפטאון סיטי, ג'ון קומיטיס, פרש בפני אורחיו את סיפור הקמת המועדון ב-2016, הדגיש את מחויבותו לקהילה, והתפאר באצטדיון הביתי המודרני והמרהיב בו משתמשת הקבוצה – שנבנה לקראת מונדיאל 2010 בדרא"פ. "ביום ראשון אתם מוזמנים להצטרף אלי לתא הכבוד למשחק שלנו נגד קייזר צ'יפס, ואז תוכלו לבדוק בעצמכם אם אני מגזים", אמר,  "אחרי המשחק אני מקווה שתתלוו אלי לקוקטייל עם המאמן והשחקנים". בקלסר שתקבלו כאן ביציאה תמצאו את ההצעה המפורטת שלנו לגבי החוזה שלך, חוליו. קחו את הזמן שלכם. תעיינו. תחליטו. אנחנו מצפים לתשובה עד יום שני הקרוב בצהריים. בכל שאלה עד אז אתם מוזמנים לפנות ישירות  לדוברת שלנו, אליזבט כריסטנסן.

זה היה האות לכניסתה לחדר של אשה נאה, לבושה באלגנטיות ספורטיבית ומפזרת חיוכים לכל עבר. "נעים מאוד, אליזבט. אתם יכולים לקרוא לי ליז, או ליזי, זה היה שמי בחברה", היא אמרה. היה משהו לא שגרתי בקול ובמבטא שלה. הוא לא היה דרום אפריקני, וגם לא אנגלי או אמריקני. מין שילוב של הניבים הללו עם שפה נוספת, לא מזוהה. היא הובילה את חוליו ואנדראה אל מגרש החנייה. "אני מחזירה אתכם למלון ומכינה לכם TREAT למחר. בשמונה בבוקר יאספו אתכם. בחצי היום ניפגש. זה יהיה הרבה יותר מסתם פאן".

נתיב הגנים (GARDEN ROUTE) הוא דרך מתפתלת לאורך רצועת החוף היפהפיה של האוקינוס ההודי. מסלול בן מאות קילומטרים בדרום דרא"פ, השולח זרועותיו מקייפטאון ועד פורט אליזבט, זרוע בחופים מקסימים, עיירות ציוריות, שפכי נהרות צלולים, גבעות עם נוף מרהיב, כרמים, לגונות רחבות וגם יערות ושמורות טבע המציגים לראווה את כל גווני הצמחייה המקוריים, צבעוניים ורעננים של דרום אפריקה.

כאשר המתינו חוליו ואנדראה טלמאן בשבת בבוקר בלובי של המלון לרכב השטח שעצר וסימן להם לעלות, הם סברו שהיעד של הטיול יהיה כף התקווה הטובה, הצוק המזדקר לתוך מימי האוקינוס האטלנטי בנקודת המפגש שלו עם האוקינוס ההודי. זוהי הנקודה הדרומית ביותר באפריקה ואחת המתויירות ביותר ביבשת, והיא שוכנת מרחק 77 ק"מ בלבד מקייפטאון. מה יכול להיות יותר "פאן" מזה, הם חשבו לעצמם אחרי שבלילה נברו באינטרנט בכל המלצות התיור בסביבה.

לכן הם הופתעו כאשר התברר שהנסיעה תארך כארבע שעות, לאורך נתיב הגנים. גלישה מהירה בגוגל שימחה אותם  והציתה את דימיונם, והתלהבותם אף המריאה כאשר הנהג-מדריך סיפר שהיעד שלהם הוא ה-GARDEN ROUTE SAFARI   LODGE. המלה "ספארי" עשתה את שלה. "נצא לספארי?", הם שאלו בחדווה ותשוקה של ילדים שעומדים בכניסה לבית של עמי ותמי. "זה כבר תלוי בגברת אליזבט", ענה הנהג ולחץ על הדוושה.

ה"גארדן רוט ספארי לודג'" אמנם לא עשוי ממתקים, אבל הוא יכול לספק חווייה רבת השראה, ובמקרה של חוליו ואנדראה, גם להמתיק סוד. מדובר בחווה ענקית שהיא גם מלון אורחים וגם חמש שמורות טבע שאוחדו, ובהן סוגים רבים ושונים של חיות בר הזוכות להגנה ושימור על ידי אנשי המקצוע המיומנים במקום. מדי יום יוצאים שבעה רכבי שטח מיוחדים לשני סיורי ספארי בני 3 שעות כל אחד  –  עם שחר ואחה"צ -  ברחבי השמורה. בשאר חלקי היום מוזמנים האורחים להנות משהות  בבקתות מפנקות, בריכת שחיה חדישה, ומסעדה עתירת מעדנים ואיכות.

ב-11.45 כבר התיישבו חלויו ואנדראה טלמאן במרפסת הבקתה בחווה. על השולחן המתינו להם בקבוק שמפניה ושתי כוסות. הם מזגו את המשקה, השיקו לחיים, וצבטו זה את זו כלא מאמינים. איפה היינו שלשום והיכן היום. העתיד היה עדיין מעורפל, אבל ההווה היה פסטיבל. ב-12 בדיוק, מצוות יקים נאמנה, התייצבה אליזבט כריסטנסן על הגזוזטרה.

החיבוק האמיץ שלה  לכדורגלן ורעייתו כבר הבהיר שחומה שלמה של פורמליות התמוטטה תוך 24 שעות. "תנוחו קצת. בשלוש תגיעו לרחבת הלודג' ליציאה לספארי, בשבע נסעד ארוחת ערב ואחריה מחכה לנו קינוח שמיימי. איך אומרים אצלכם? קינוח ליגה". את שתי המילים האחרונות אמרה כריסטנסן בעברית. בכל העולם לומדים זרים ומסגלים לעצמם ביטויים בשפה זרה לכל מיני צרכים. אלא שהפעם לא היה קשה לטלמאנים להבחין שהמילים נאמרו בהיגוי הרבה יותר ישראלי מעברי.

"רגע, רגע, אליזבט", התעשת חוליו ראשון, "את דוברת עברית"?
"תקראו לי ליזי בבקשה. התשובה חיובית. אמרתי לכם שהקינוח שלכם יהיה יוצא דופן. הכל ייחשף עם הקפה והעוגה. טיפה סבלנות. תבלו בספארי, הוא מדהים".
"שנייה אחת, בבקשה, ליזי. כאשר ביקשת מאיתנו אתמול לקרוא לך בשם החיבה ליז או ליזי, הוספת ש"זה היה שמך בחברה". למה התכוונת?
"החברה שבה עבדתי בישראל לפני שהגעתי לכאן. חברה לנערות ליווי".

הספארי היה מרתק. האוכל היה ארבעה כוכבי מישלן. הפודינג האיטלקי-צרפתי אכן היה שלא מן העולם הזה. אבל הפצצה שהטילה הדוברת של קייפטאון סיטי על המרפסת, לא נתנה לחוליו טלמאן וזוגתו אפשרות מירבית לשאוף לנשמתם את כל הטוב הזה. הם לא מצאו מנוח לקושיות וסימני השאלה שנעו ונדו בראשם משל היו כסאות על סיפון אניה בעת סערה. במקום להתענג על כל תמונה, נגיסה ולגימה, הם רק ייחלו לבואו של הלילה.

אליזבט חיכתה לרדת החשכה ורק אז לקחה אותם לספסל בנקודה המרוחקת והחשוכה ביותר בשמורה. "בואו נקצר הליכים", אמרה. "נולדתי וגדלתי בחולון כעליזה אביחיל. שירתתי בחיל הים, השתחררתי, מילצרתי, וכשרציתי להתחיל ללמוד הבנתי שאין לי גרוש על הישבן, אז נטלתי דוגמה מחברתי סיגל, והלכתי להיות נערת ליווי. צירוף מקרים: בנובמבר 1999 הייתי אחת משבע הבחורות שהחברה שלנו שלחה להיות במלון אכדיה בהרצליה עם כדורגלני נבחרת ישראל'.

חוליו ואנדראה לטשו שני זוגות עיניים בוהות בליזי. "אלוהים אדירים, זה מטורף". "הרבה יותר ממה שאתם חושבים", השיבה ליזי. "אני יושבת כאן איתכם בזכות ההרפתקה הזו. הכדורגלן שאיתו השתעשעתי כמעט לילה שלם – ואל תנסו, אני לא חושפת כאן שמות, מה גם שאני משוכנעת שהיום כבר הרוב יודעים מי היו "ארבעת השובבים" – הזמין אותי למשחק המפורסם נגד דנמרק. בתא הכבוד פגשתי את מי שתוך שנתיים היה לבעלי".

- את נשואה?
"אלמנה. אמיל נהרג בשנה שעברה בתאונת דרכים מחוץ לקופנהגן. המשטרה סגרה את התיק אבל אני עדיין לא משוכנעת שמדובר בתאונה. לא היו לו הרבה אויבים, אבל בהחלט היו לו הרבה מתחרים קנאים. ב-2001 באנו להתחתן ולחיות בדרום אפריקה, כי אמיל כריסטנסן –  ג'נטלמן דני ואיש עסקים מהוגן – רצה להתרחק מזירות הפשע הבולטות באירופה ובדרום אמריקה. הוא הבין שאת עולם הכדורגל וההימורים הרקוב והמושחת הוא יכול לנהל מכל פינה בתבל. קייפטאון היא פינה קסומה".
- "רגע, אבל למה את מספרת את כל זה?"
"כי בחודש הבא ימלאו 20 שנה ל-0:5 של דנמרק ברמת גן".
- "נו, ו...? הכל כבר ידוע, ושמות את לא מעוניינת להסגיר".
פניה של ליזי הרצינו. "זהו, שלא הכל ידוע. כולם בישראל מדברים על "פרשת נערות הליווי". כולכם תולים את התבוסה של הנבחרת בהתנהגות השחקנים בלילה שלפני. זהו ספין. אין לזה שום אחיזה במציאות. המשחק בין ישראל ודנמרק היה מכור. מאחורי בעלי, אמיל כריסטנסן האצילי, אורח הכבוד של ההתאחדות הדנית בר"ג, עמד למעשה הסוכן המפוקפק והערמומי אמיל כריסטנסן, שאנשיו העבירו סכומי כסף גדולים על מנת להבטיח את הניצחון המוחץ של דנמרק, וגזרו קופונים נוטפי דולרים גם בסוכנויות ההימורים וגם אצל נושאי תפקידים דניים".
- למי שולם השוחד בארץ?
"אני לא ממש יודעת. בנושאים הללו אמיל מידר גם אותי. אבל גם במקרה הזה- אף אם היו לי שמות, לא הייתי חושפת אותם".
- תגידי, את שומרת על קשר עם אנשים בארץ?
"לא ממש. רק משפחה, ולפעמים גם עם עופר, דובר מכבי ת"א. איש נהדר. בן אדם משכמו ומעלה. הבנות שלו מתגוררות בקייפטאון, וכאשר הוא מגיע לביקור אנחנו נפגשים ללאנץ' ובמשך שעתיים מתקנים את העולם ביחד. הוא מכיר כמובן את הרקע הישראלי שלי, אבל לא יותר מזה. אין לו מושג על העבר שלי ומעללי הבלתי מהוללים".

למרות האפלה בשמורה, ניתן היה לזהות שפניו של חוליו טלמאן החווירו. "ליזי, יש לי שאלה חשובה מאוד: אם לא התוודית אפילו בפני הידיד שלך, מדוע בחרת לספר לנו? למה אנחנו?"
- "כבר הרבה זמן שאני חוככת בדעתי. ההחלטה לחלוק את המידע גמלה בי כאשר אמיל נהרג. אבל התלבטתי המון באשר לאוזן הקשבת ההולמת. מחקתי מהרשימה עיתונאים ואנשי ציבור וכדומה. חיפשתי מישהו נקי, עניו, טהור. מישהו שלא יקפוץ על המידע כמוצא שלל רב ויעשה בו שימוש רכילותי סנסציוני. מישהו צנוע שמצד אחד יחלוק עימי את הסוד כדי שלא יירד עימי אל הקבר, ומאידך גם יוכל להעביר אותו הלאה אם וכאשר יבשילו התנאים. עקבתי מרחוק אחרי הקריירה שלך ופרשת הגירוש שלך מהארץ המובטחת. אחרי ההתנהלות הצנועה שלך ומשפחתך אל מול טחנות הצדק האכזריות ונעדרות החמלה. כאשר קראתי שכל הניסיונות עלו בתוהו, רציתי לחבק אתכם, לנחם, לחבר אתכם אל חיי".
חוליו התקשה לדבר. המילים יצאו מפיו כמעט מגומגמות. "אז אם אני מבין נכון, הסיבה שהקפצתם אותנו לקייפטאון היא ההחלטה האישית הזו שלך".
"לא, חוליו. אין לכם סיבה לדאגה. המועדון חושק בשירותיך. אני אמנם המלצתי והגשתי למנכ"ל ולמאמן את שמך והנתונים המקצועיים שלך, אבל אני רק הדוברת. ההזמנה היתה רשמית, מהם. עכשיו אחרי שהפכתי אותך בכוח לפרטנר שלי, אני מקווה שתצטרף גם לפרוייקט שלהם".

הנסיעה מאלברטיניה, מקום מושבה של החווה, בחזרה לקייפטאון, התנהלה על מי מנוחות. במיוחד אחרי שכבר בתחילת הדרך לחש חוליו באוזנה של ליזי שהפור נפל – הוא החליט לתת צ'אנס ולקבל את ההצעה של קייפטאון סיטי. דומה היה איפוא שנושא השיחה היחיד שיישאר חקוק בזכרון הנוסעים מנתיב הגנים ההפוך, יהיה הכמות הבלתי נתפסת של עבודות בכביש, שהנהג החביב קיטר עליהן ש"אינן נגמרות לעולם". זה העלה כמובן חיוך ציני רחב של "הסרט הזה כבר מוכר לנו מאיפשהו" על פני אנדראה וחוליו. אבל בין תמרור עצור פתאומי לרמזור פרוביזורי על אם הדרך, ניצת לפתע זיק של סקרנות אצל חוליו.

"תגידי, ליז, אם אמיל שלך היה טוב וחזק כל כך בעיסקי המאפיה הכדורגלנית, אז בטח זה לא נגמר במשחק די איזוטרי, חובה לומר, בין דנמרק לישראל. בוודאי היו לו גם גיחות יותר אטרקטיביות, לא?"
עליזה אליזבט אביחיל כריסטנסן היססה לרגע קט. "שיחקת אותה, חוליו", הגיבה. "די ציפיתי שהשאלה הזו תצוץ מתישהו. זו אכן שאלת המיליון דולר. האמת, הרבה יותר ממיליון דולר. קרוב יותר למיליארד. בוא נאמר כך: אחרי ה-1-7 של גרמניה בברזיל בחצי גמר המונדיאל 2014, ואחרי ה-1-6 של ברצלונה על פאריס סן ז'רמן בשמינית גמר ליגת האלופות ב-2017, אמיל אמר לי שאולי כדאי שהוא יפרוש בשיא, כי לא נותרה עוד שום פסגה – פיננסית או מקצועית – שהוא לא יכול לכבוש".

סוף

*כל דימיון בין העלילה והדמויות בסיפור זה לבין המציאות הוא מקרי בהחלט

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by